![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
טורניר הקוסמים המשולש חוזר להוגוורטס. פוסט- אפילוג.
פרק מספר 15 - צפיות: 56837
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הרפתקאות, מסתורין - שיפ: ג'יימס/ OFC, אלבוס/ OMC, אלבוס/ סקורפיוס, רוז/ סקורפיוס. - פורסם ב: 03.04.2013 - עודכן: 27.04.2014 |
המלץ! ![]() ![]() |
פרק חמש- עשרה נשף חג המולד
עם כל הציפייה וההתלהבות מסביב לעניין, ג'יימס לא ציפה לנשף חג המולד בצורה יוצאת דופן. כלומר, הוא ידע שזה יהיה נחמד ומהנה, אבל משום מה לא הצליח להרגיש נלהב לקראת האירוע. הוא ידע שהוא ילך, יחייך אל כולם וינצל כל רגע, ובו בזמן הוא השלים עם הידיעה שרוב ההתנהגות הזו תהיה בסך הכל הצגה מוצלחת. ייתכן שזה נבע מהעובדה שיום הנשף נפתח באופן לא מוצלח במיוחד. הוא התעורר ליום לבן, חושב על מלחמת השלג השנתית שתלמידי השכבה שלו ערכו בכל שנה, הבנים נגד הבנות. אך הדבר הראשון בו הבחין כשהסיט את הכילות היה שבעוד ששלוש משותפיו לחדר עדיין ישנו, הרביעי לא היה בנמצא. מיטתו של מארק הייתה מסודרת והמזוודה שלו לא הייתה שם. "הוא החליט לחזור הביתה ברגע האחרון. הוא לא אמר לך?" פרד אמר לו מאוחר יותר, כשישבו לאכול ארוחת בוקר חורפית באולם הגדול. "לא," ג'יימס פלט, לא מרחיב ואומר שמארק כמעט ולא אמר לו שום דבר בימים האחרונים. והוא מצידו לא ניסה לדחוף אותו לדבר – הרי מארק היה שתקן ומריר במשך כל החודש האחרון, זה לא היה חדש. אבל אם פרד אמר אמת ומארק חזר הביתה מבלי לומר לו, מוותר על הבילויים המסורתיים שלהם ועל נשף חג המולד... זה אמר שמדובר במשהו רציני הרבה יותר משג'יימס חשב לעצמו קודם. אבל למה שמארק יתייחס אליו ככה? כי לא ציית להוראותיו באימון הקווידיץ' האחרון? כי הבריז לו כשקבעו ללמוד ביחד בתחילת נובמבר, בגלל שקראו לו להצטלם בשביל הטורניר? או שאולי זה היה בגלל קריסטיאן? אבל זה לא התאים למארק לוותר על הבחורה שהוא רוצה בלי להילחם עליה קודם. "אתה באמת אטום, מה?" רוקסן אמרה לו כשהעז להעלות את הנושא באוזניה באותו היום. הם ישבו ביחד במקום אליו הגיעו משתתפי קרב השלג שנפגעו ו"נפלו בקרב", והיא שקדה על הכנת תחמושת נוספת עבור חברותיה לקבוצה שעדיין נלחמו בעוז מול הבנים. "אתה היחיד שלא שמת לב שאתה ומארק מתרחקים כבר מאז תחילת השנה?" ג'יימס חשב על הנושא. כן, יכול להיות שהוא היה עסוק מאד במחצית האחרונה, עם הטורניר ועם הכישופומטרי והכל, והוא נאלץ להזניח את חיי החברה שלו מעט. אבל הוא לא חשב שמארק ייקח את זה באופן אישי. "זה לא כאילו עשיתי את זה בכוונה," הוא אמר. רוקסן נתנה בו מבט. היא אולי אהבה לריב ולמתוח אנשים לא פחות מאחיה, אבל היא מאז ומתמיד ניחנה ביכולת צלולה מאד לקרוא את התנהגותם של אנשים ולהשתמש בידע ברגישות. "זה לא משנה אם עשית את זה בכוונה או לא," היא אמרה. "לא שמת לב שהטורניר עלה לך לראש?" ג'יימס פתח את פיו להכחיש. "תחסוך ממני את בלבולי המוח, ג'יימס. שנינו יודעים שהאגו שלך, שהיה נפוח ממילא, קיבל עוד ניפוח משמעותי מאז שנבחרת לטורניר. ושמע, אני לא מאשימה אותך – זה כבוד גדול. אבל זה מעוור אותך. אתה לא שם לב איך אתה דוחק את מארק הצידה." ג'יימס שקע בשתיקה. גם עכשיו הוא לא הצליח לראות על מה בדיוק בת דודתו מדברת... אבל האם יכול להיות שהיא צודקת? מחליט שלא כל כך מתחשק לו להמשיך להסתכל על הקרב, הוא הלך לעשות סיבוב בחצר הריקה; כל התלמידים היו בפנים או שנהנו ממצבור השלג הטרי במדשאות, מאפשרים לו לזכות בשקט ובזמן לסדר את מחשבותיו. בעודו מקיף את המזרקה הקפואה הבחין בדמות יושבת לבדה על אחד מספסלי האבן הנטושים. זו הייתה טארה. הוא עצר והסתכל עליה לרגע. היא נראתה מאד כמו איזו בובת חרסינה בסגנון מזרח- אירופאי, עם אדרת הפרווה של דורמשטנג על כתפיה ושמיכת צמר שכיסתה את ברכיה. קצוות שיערה הקצר היו תחובים תחת האדרת, כדי שלא יפרעו ברוח, ושיערה עטף את פניה כמו מטפחת זהובה מנוקדת פתיתי שלג. לא נראה שהקור מפריע לה. נראה שנוח לה מאד בעודה מעיינת בספר ישן בכריכת עור – הרמז לקראת המשימה השנייה. ג'יימס התלבט האם להצטרף אליה. לא נראה שהיא בכלל מודעת לנוכחותו, למרות שהיו שני האנשים היחידים בחצר. הוא ניסה לחשוב מה יאמר לה כשישב לידה, וגילה שאין ברשותו שום מילה מתאימה. היא העבירה עמוד בספר, ריסיה הבהירים נמתחים על לחייה החיוורות בעודה רוכנת מעל המילים. אולי ינסה לשאול אותה שוב עם מי היא הולכת לנשף? אבל מה זה משנה, בעצם? הוא כבר אמר שהוא ילך עם קריסטיאן. במחשבה זו הוא הפנה אליה את גבו והלך כשם שבא, במצב רוח אפילו פחות טוב מזה שהיה בו כשהגיע.
הערב הגיע בזחילה. ג'יימס שכב במיטתו במשך רוב אחר הצהריים, מעמיד פנים שהוא חוטף תנומה לפני הנשף. כבר בשעות אחר הצהריים נשמעו קולות ממעונות הבנות, שם בנות התחילו להתארגן שעות לפני פתיחת הדלתות. כשהד צחקוקים הגיע לאוזניו, ג'יימס התגלגל אל ביטנו וקבר את ראשו תחת הכריות. מה קורה לו? הוא התחיל להתארגן בקושי חצי שעה לפני שקבע לפגוש את קריסטיאן (לא מאוחר בהרבה מהבנים האחרים). הוא עשה מאמץ מסוים לסדר את שיערו ולבש את גלימת הטקס שלו, שהייתה בצבע ארגמן. לאחר מכן ירד לחדר המועדון המלא תלמידים מהודרים והמתין לבת זוגתו עוד רבע שעה. הוא היה מוכרח להודות, למרות מצב הרוח הירוד שלו, שקריסטיאן אכן יפיפייה. היא לבשה שמלה ארוכה בצבע אפרסק שחבקה היטב את גזרתה הנאה, את שיערה הבלונדיני הארוך היא השאירה פזור וסידרה אותו באמצעות כמה סיכות זהובות מעוטרות אבני אודם. "קדימה, גריפינדור," הוא אמר לה בהערכה כשהתייצבה מולו. "זה כל מה שיש לך לומר?" היא השיבה לו בהתגרות. "טוב, אני יכול לומר שאת יפיפייה, אבל זה יהיה מאד נדוש מצידי. הייתי רוצה לומר לך משהו שלא אמרו לך כבר מליון פעמים." המחמאה הזו ריצתה אותה. הם ירדו ביחד אל אולם הכניסה, שהיה הומה זוגות שהמתינו לפתיחת הדלתות. קריסטיאן פנתה מייד לדבר עם כמה בנות מרייבנקלו וג'יימס העסיק את עצמו בסקירת קהל התלמידים, מידי פעם מנופף למישהו שהכיר. לפתע הוא ראה משהו מזווית עינו שגרם לו להסב את מבטו – לרגע נדמה היה לו שאלבוס נמצא בקהל. אבל התעתוע נעלם אחרי רגע. איזה תעתוע מוזר, הוא חשב. אבל לא יותר מוזר מהמחשבה על אחיו באירוע כמו זה. מי שהוא כן ראה היה חברו השתקן של אלבוס, מאלפוי. הוא עמד בפינה עם נערה אדמונית רזה ונאה למדי שלבשה שמלה ירוקה שחשפה כתפיים מנומשות. ג'יימס הטה את ראשו, כאילו כדי לזכות בזווית ראייה חדשה. האם זו...? "רוזי?" הוא קרא, בקול כה רם שאנשים סביבו פסקו משיחותיהם והסתכלו לכיוונו. הנערה היפה סבה, מגלה את פנייה המנומשות של רוז. רק שהיא בכלל לא נראתה כמו רוז שהוא הכיר; היא לא הרכיבה משקפיים, שיערה היה חלק ואסוף בתספורת אלגנטית, והיא הייתה מאופרת בצורה שהבהירה שעצם יש לה פנים יפות מאד. היא נופפה לג'יימס בביישנות. הוא נופף בחזרה בתדהמה ועניו עברו לסקור את מאלפוי, שהשיב לו מבט קריר. האם בת דודתו, שהתגלתה כיפיפייה מדהימה, באמת הולכת לנשף עם תלמיד סלית'רין?... הוא חש משיכה במרפקו. מאחוריו עמד תלמיד צעיר יותר שאמר לו שפרופסור לונגבוטם רוצה שהוא יגיע עם בת הזוג שלו אל הדלת. הוא הודה לו והושיט לקריסטיאן את זרועו; היא נפרדה מחברותיה בשביעות רצון והלכה איתו. ליד הדלת כבר המתינו שני המתמודדים האחרים עם בני הזוג שלהם. ראנור שילב את זרועו בזרועה של סופיה, שנופפה לג'יימס בשובבות בעוד בן זוגה נותן בו מבט של סלידה. ג'יימס החווה לכיוונה בראשו, כאילו היו רק מכרים, ונישק את ידה של קריסטיאן. הוא יכול היה לחוש את הקנאה שלה כמו גלים של חום שעולים מתוך עורה. המחווה פייסה אותה. במרחק מה מהנציג של בובאטון עמדו טארה ובן זוגה, שהיה ללא ספק תלמיד דורמשטנג. טארה לבשה שמלה מיושנת בצבעים מלכותיים של ירוק חיוור ושנהב, זו השתפלה סביב רגליה במפלים של בד ובו בזמן הייתה הדוקה סביב פלג גופה העליון, חושפת את כתפיה ואת זרועותיה הארוכות והלבנות. שיערה היה אסוף בפקעת הדוקה, שהייתה שינוי ברענן מאד לעומת השיער שתמיד נפל על פניה והסתיר אותן. לידיה היא עטתה כפפות ארוכות בצבע שנהב, ועל צווארה, שבהיעדר השיער נראה אצילי כשל ברבור, היא ענדה ענק זהוב מעוטר תליון של עיגול מקרונן, כמו שמש, עם עין פקוחה במרכזו. הסמל של אקדמיית דורמשטנג. "היי," ג'יימס בירך אותה, מרגיש כמעט מאוים לנוכח המראה האצילי שלה, שהיה גאה ושונה מאד מהמראה של הבנות בהוגוורטס. "שלום," היא אמרה לו בעדינות. בן הזוג שלה, שהיה בחור גמלוני עם פנים רחבות ושיער כהה, חייך והנהן אל ג'יימס בברכה כאילו הוא מכיר אותו. דלתות האולם נפתחו, חושפות את הקישוטים שהוכנו לכבוד האירוע. האולם היה מאור באור בהיר, חזק, ואת שולחנות הבתים החליפו עשרות שולחנות קטנים יותר עטויים מפות לבנות. זרים של צינית קישטו כל פינה אפשרית, ופסלי קרח מעוצבים בצורות של איילים קוראים ועצי אשוח הוצבו מסביב. שלושת הנציגים נכנסו בטור אחרי מנהלי בתי הספר. הם הושבו בשולחן הכבוד, שקושט יריעות של בדים בצבעי תכלת ופנינה. כלי השולחן היו מהודרים ושונים מהכלים הרגילים; הערב הזה הם אכלו מתוך כלי חרסינה עדינים מעוטרים ציורים של עלי זהב, בעזרת סכו"ם עשוי כסף מעוצב בצורת גזעי עצים עתיקים, ושתו מתוך גביעי בדולח צלולים וצרים. העיצוב ללא ספק היה מפואר. ג'יימס הלך אחרי טארה ובן הזוג שלה, מכריח את עצמו להסתכל על שולי שמלתה שנגררו אחריה על הרצפה והחליקו במעלה המדרגות אל שולחן הכבוד. משום מה מראה גבה החשוף משך את עניו, אבל הוא הרגיש מאד שלא בנוח לבהות, לאו דווקא בגלל נוכחותה של קריסטיאן; הוא סבל מחשש שאופן פלאי כל שהוא, טארה תהיה מסוגלת לשים לב למבטו עליה אם ירשה לעצמו להסתכל יותר מידי. מקגונגל תפסה את מקומה הקבוע במרכז השולחן והמנהלים האורחים התיישבו משני צידיה. ראנור וסופיה התיישבו ליד מדאם מקסים וטארה ישבה ליד מולודוב. ג'יימס חש שמץ חנוק של אכזבה כשנאלץ לשבת ליד בן הזוג שלה, שהמשיך לחייך אליו כמו אידיוט. אבל הוא לא נאלץ לשבת לצידו זמן רב. ברגע שמקגונגל סיימה את ברכת הפתיחה, מולודוב קם ממקומו וסימן לתלמיד שהוא מעוניין להתחלף איתו במקום. התלמיד ציית, למרות שנראה קצת נבוך לשבת ליד מרפקה של מקגונגל, שבחנה אותו כפי שציפור בוחנת פולש מגוחך המתקרב אל הקן שלה. "מה אוכלים הערב?" מולודוב עיין בתפריט שהונח על הצלחת שלו כמעט בעליזות, כמו ילד הבוחר צעצוע. הערב שיערו הזדקר ממצחו, נוקשה ומבריק כמו נוצות של עורב למוד קרבות, והוא לבש גלימה מסורתית מאד בצבעי שחור, אדום ואפור של אפר. על הדש עטה סיכה כסופה של סמל בית ספרו. "מה אתם אומרים? המ... אה! עופיון ממולא," הוא אמר לצלחת שלו לבסוף והמנה המתבקשת הופיעה עליה. ג'יימס חיקה אותו, וכמוהו התלמידים ברחבי האולם והמורים שישבו בשולחן שהותקן עבורם מעט מתחת לשולחן הכבוד. השתיקה בשולחן הייתה קצת מביכה. ג'יימס תמיד הרגיש לא בנוח בשתיקות כאלה. "הענק שלך יפה מאד, טארה," הוא אמר לבסוף. טארה, שעד אותו הרגע הייתה עסוקה בלנסות לפענח מה בדיוק הזמינה, הסתכלה עליו בהפתעה. "תודה," היא אמרה כמעט בביישנות. "קיבלתי אותו במתנה – " "אני נתתי לה אותו," התערב מולודוב. "לנציגה שלנו בטורניר מגיע הטוב ביותר. כולנו רוכשים לה כבוד עמוק על ההישג." ג'יימס התרשם מכך מאד. הוא ניסה לדמיין את פרופסור מקגונגל מעניקה לו מתנה על שנבחר לטורניר, אבל הצליח לדמיין אותה מעניקה לו רק כאב ראש גדול עם הרבה הרצאות על התנהגות נאותה ובטיחות. "למען האמת, קיוויתי מאד לשוחח איתך מאז שנבחרת," מולודוב הודה בפניו. "שאיפתי הגדולה ביותר היא שטארה תנצח בטורניר, כמובן, אבל אני מודה ומתוודה שיש לי גם נטייה לרצות שהוגוורטס תנצח. למדתי בהוגוורטס, אתה יודע – שלושה מחזורים מתחת לאבא שלך. בסלית'רין." לא נראה שהוא חושב שזה מוזר שהוא מדבר עם ג'יימס על אבא שלו כאילו הוא חברו הקרוב. "כן, כבר אז הוא היה דמות מעוררת השראה. שנויה במחלוקת, אבל מעוררת השראה בהחלט. להאמין שהוא הביס את הרודן הנוראי ביותר באלף השנים האחרונות לפני שמלאו לו שמונה- עשרה... אם זה מעיד על משהו, זה מעיד שהוא מגיע משושלת קוסמים עוצמתית – אותה שושלת אליה אתה משתייך, ג'יימס. אבל אני בטוח שאתה רגיל שמצפים ממך לגדולות." מולודוב חייך אליו בחביבות גדולה. ג'יימס הנהן בחיוך מזויף ושקע במנה שלו, מחליט שהוא לא כל כך מחבב את מולודוב אחרי הכל. הוא לא היה צריך תזכורת לציפיות ממנו. "מה אביך מרגיש בקשר לזה שאתה מייצג את הוגוורטס בטורניר? הוא בוודאי גאה מאד," מולודוב המשיך בשלו. "כן. הוא מאד מרוצה." "אני בטוח שרבים מיושבי השולחן הזה יגיבו בביטול אם אפתח בהשוואה בין יכולותיהם של קוסמים שמגיעים משושלות קוסמים וותיקות לבין אלה של קוסמים שמגיעים מבתים מוגלגיים. אחרי הכל, טוהר- הדם הפך למושג כמעט גס מאז המלחמה השנייה... ובכל זאת, אי אפשר שלא להבחין ששלושת הנבחרים שלנו כולם מגיעים משושלות קוסמים וותיקות וחזקות מאד. זה בוודאי מעיד על משהו, לא?" "זה יכול להיות צירוף מקרים," התערבה קריסטיאן, שאימה הייתה מוגלגית. "תסתכלי על זה מאיזה כיוון שתרצי, יקירה." "סבתא שלי הייתה בת מוגלגים," ג'יימס טען כדי לחזק את עמדתה של בת זוגתו. "כן, ג'יימס, אבל מה היא בת מוגלגים אחת בהשוואה לכל שושלת בית פוטר הוותיקה?" מולודוב טפח על שפתיו עם מפית בצבע פנינה. "והרי ידעתי שנושא השיחה יגרור תגובות כאלה... זה נורא לא הוגן שבגלל תפוח רקוב אחד נפטרים מכל השק, נכון?" "לאדון האופל היו המון תומכים," טען ג'יימס, שכבן למשפחה שלקחה חלק חשוב במלחמה השנייה ידע יותר מרוב בני גילו על הדינאמיקה הרגישה של התקופה ההיא. מולודוב פלט נחרת צחוק מאד לא מכובדת. "כן, תומכים שהוכיחו את עצמם כפחדנים וחסרי עמוד שדרה כשנטשו אותו פעמיים למראה הסימן הראשון שהוא נחלש. הייתי נוכח בקרב על הוגוורטס. ראיתי את אוכלי המוות בורחים ברגע שהארי פוטר הקיץ מהמוות המזויף שלו והם הבינו שזו הייתה מלכודת. לא, הם לא היו יותר מאנשים ממורמרים שניסו להשיב את העטרה המפוארת שלהם מימי עבר ליושנה, ובניסיון השקיעו את עצמם עמוק יותר בבוץ השכחה של התרבות שהם קיימו... וכל מי שחושב שהם התייאשו וקיבלו על עצמם לשקוע טועה טעות מרה." מולודוב דיבר בכזו התלהבות שכל שולחן הכבוד ושולחן הסגל האזינו לו. לפתע נשמע קול גרירה חד ופרופסור צ'אנג ביקשה את סליחת עמיתיה וחמקה בראש מושפל אל החדר שמאחורי האולם. "מולודוב היקר, אנחנו נמצאים באירוע משמח," פרופסור מקגונגל טענה, קולה מצלצל. "אתה מוכרח לדבר על הנושא הקודר הזה עכשיו? דע שמאד נעלבתי שבחרת לשבת רחוק ממני." "מה אמרתי לכם? אף אחד לא רוצה לשמוע את האמת," מולודוב סינן לכיוון ג'יימס וטארה בעודו קם לחזור למקומו ליד המנהלת.
*** הנשף לא היה חוויה מזעזעת כפי שאלבוס חשש שהיא תהיה. למעשה, הוא יכול היה לומר שהוא די נהנה. רוז הייתה בעננים, והוא לא יכול היה שלא להידבק באושר שלה. היא נראתה יוצאת מן הכלל, עד רמה שתלמיד גריפינדור מהשנה שלהם שהיה נוהג ללעוג לה הגיע לשולחן שלהם וניסה לדבר איתה במשך כמה דקות לפני שהבין שהוא מדבר איתה. אבל היא לא התפתתה ללכת עם מישהו אחר – נראה שהדבר שמשמח אותה יותר מכל הייתה העובדה שהיא בת זוגתו של סקורפיוס, גם אם הוא שתק רוב הזמן ושיחק עם האוכל שלו. גם בשביל אלבוס העניינים התנהלו טוב מאד. אנשים לא נעצו בו ובמורגן מבטים כפי שחשש – כנראה שרוב האנשים פשוט הניחו שהם הלכו לנשף כידידים מכיוון שלא מצאו בנות זוג. כמובן שהאנשים האלה לא היו ממשיכים לחשוב ככה אם היו רואים שידו של מורגן נחה על ברכו של אלבוס מתחת לשולחן, ושאגודלו מעסה אותו במעגלים בעודו מפטפט עם חבריו בקלילות. אלבוס מאד התקשה להתרכז בשיחה או באוכל במצב הזה, אבל לא התלונן. וכשמורגן רכן ולחש באוזנו שהוא נראה מעולה הערב ושצבע הגלימה שלו מבליט את עניו הוא שמח מאד שהגיע שלב הריקודים והאורות התעממו, כי הוא הרגיש שהוא מסמיק עד שורשי שיערו. כל שותפיהם לשולחן עזבו בשביל הרחבה. חבריו של מורגן (שהתנהגו כאילו העובדה שהוא נמצא שם עם אלבוס היא דבר שגרתי לחלוטין) ניסו לשדל אותו לבוא איתם, אבל הוא סירב ונשאר עם אלבוס בשולחן. גם רוז לקחה את סקורפיוס לרחבת הריקודים, אבל הוא נראה נבוך בצורה קיצונית וכל הזמן שלח מבטים משתוקקים לכיוון השולחן בו אלבוס ישב. אלבוס ומורגן בילו זמן מה בצפייה ברחבת הריקודים, שם האגריד ומדאם מקסים כמעט רמסו תלמידים תמימים בעודם רוקדים טנגו סוער וחבורת תלמידי חמישית התפרעו בסגנון חופשי. מידי פעם הם העירו על מישהו שרקד באופן מגוחך מאד וצחקקו ביניהם. אבל בשלב מסוים המוזיקה נהייתה חזקה מידי בשביל לדבר, אז מורגן קם והושיט לו את ידו, מחווה לכיוון היציאה. אלבוס לקח את ידו והם הלכו יד ביד; הוא היה מודע היטב לכל צעד שעשו ולחמימות ידו של הנער השני, כאילו אלה היו הדברים היחידים שהיו קיימים בעולם. הוא היה כל כך שקוע בתחושה שבקושי שם לב שבכניסה הם חלפו על פני בליין, שנשען על משקוף הדלת באופן שמאד לא הלם את האירוע השמח וסקר את האולם בעיני נץ. בחוץ השקט היה מבורך. בחצר הקדמית הותקן גן מלאכותי חמים לכבוד האירוע. במקום בו בדרך כלל הייתה רחבה ריקה עם אכסדרות חשופות היו כעת משוחות גבוהות ורעננות, עצי נוי דקיקים, שיחי וורדים אדומים, לבנים וצהובים וצמחים מטפסים שהתלפפו סביב העמודים. המקום הואר באורן הסמיך של גחליליות קיץ ופיות שגפיהן פלטו אור על פי צבע הפרח שהן העדיפו לזלול; כחול, וורוד או צהוב. השמיים עדיין המטירו שלג, אבל הוא נמס לפני שהגיע לאדמה, יוצר תחושה שהמקום הפסטורלי נמצא בתוך כדור זכוכית מלא מים ושלג מלאכותי. כמובן, הם לא היו הזוג היחיד שמצא מפלט בגן. אבל מורגן ניווט הרחק מהאנשים האחרים עד שהם מצאו ספסל מבודד שהוסתר כמעט לחלוטין על ידי משוחה ועץ נוי שריפד את משטח האבן בעלים סגלגלים. הם התיישבו זה לצד זה, קרוב מאד. אלבוס לא הבין איך מורגן יכול להתנהג בכזו נונשלאנטיות במצב הזה; הוא התנהג כאילו הקרבה האינטימית הזו הייתה המצב הטבעי שלהם. הוא נגע בקבוצת השערות הכסופות שבשיערו הערמוני של אלבוס בסקרנות. "תמיד רציתי לשאול למה יש לך את זה," הוא הודה. "אתה לא באמת רוצה לדעת," אלבוס אמר, משפיל את עניו. "נסה אותי." אלבוס ידע שהוא לא ירפה ממנו עד שלא יזרוק לו עצם בנושא. "זוכר את פרופסור קארנוס?" "הו." כפי שציפה, זה השתיק את מורגן מייד. כל התלמידים הוותיקים הכירו את סיפור האימים על גורלו המזוויע של המורה לשינוי צורה, שהמלאכה אותה אהב כל כך פנתה נגדו ושיסעה בו שיניים כמו כלב שמירה שמואס באדונו. "אם ככה, אני אבין אם לא תרצה לדבר על זה." אלבוס הסתכל על המשוחה. הוא לא באמת ציפה לשמוע ממנו משהו אחר. אף אחד לא רצה לשמוע אותו מדבר על הלילה הזה, והוא, מצידו, גם לא רצה לספר עליו. הוא דיבר עליו מספיק עם כל האנשים שטענו שרק כך יוכל להשתחרר מהאימה. "אני מצטער שהעליתי את זה," מורגן מלמל באוזנו ואז נישק אותו על הצוואר. אלבוס הצטמרר ואז נמס מבפנים, שוכח לחלוטין על מה דיברו לפני רגע. למורגן היה כישרון כזה, לרוקן את הראש שלו כאילו היה לוח שמוחקים ביסודיות. לא הייתה להם הזדמנות להיות לבד מאז היום בו מורגן הזמין אותו לנשף. רק באותו הרגע אלבוס הבין כמה השתוקק לנשק אותו שוב, לחקור את שלל האפשרויות שהוא מעולם לא ידע על קיומן. מורגן ללא ספק ידע מה הוא עושה כשזה הגיע לנשיקות. אבל בניגוד למה שציפה, אלבוס לא הרגיש מאוים לאור הניסיון שלו – הוא הלהיב אותו. הביטחון העצמי של מורגן שפע ממנו בכאלה כמויות שחלק ממנו היה מוכרח להיספג אצל אלבוס, מחזק אצלו את האמונה שהוא לא מפסידן מוחלט אם יש מישהו כמו מורגן שרוצה אותו ככה. קול צעדים חפוזים הבהיל אותו. הוא התנתק ממורגן בזמן כדי לראות את סקורפיוס סב על עקביו ומתרחק משם בבהלה, כאילו נתקל במפלצת בדרכו. אלבוס הסתכל אחריו ואז במורגן. הוא נתן בו מבט מתנצל. "אני כבר חוזר." לא ממתין לתשובתו של בן זוגו הוא מיהר אחרי סקורפיוס בריצה. הוא הדביק אותו תוך כמה רגעים ליד מזרקה לבנה כפנינה, אבל לא בקלות, כי רגליו של סקורפיוס היו ארוכות בהרבה משלו. הוא תפס בזרועו מאחורה אבל סקורפיוס התנער ממנו בחדות, כאילו הוכש על ידי נחש. "מה יש לך?" אלבוס שאל אותו, לא מבין את התנהגותו. סקורפיוס יישר את גלימת הטקס הכחולה- כהה שלו בחוסר נחת. "אני מצטער," הוא פלט, נראה קרוע בין אומללות לבין זעם. "איפה רוזי?" סקורפיוס משך בכתפיו בעניים מושפלות. המבע על פניו היה רציני מאד אבל עניו נשארו נעוצות במרצפות. אלבוס לא ידע איך לפרש את ההתנהגות הזו. האם היא נובעת מגועל לאור מה שראה? הוא לא היה מאשים אותו אם כן, אבל סקורפיוס לא אמר דבר. "תראה," הוא פתח באי נעימות גדולה. "אני אבין אם לא נוח לך עם זה שאני... אתה יודע..." "הומוסקסואל?" סקורפיוס אמר את המילה בחומרה מוזרה שגרמה לאלבוס להצטמרר. המבט בעניו הבהירות היה כה מפחיד שאלבוס לא העז להסתכל לתוכן. הוא התנהג בצורה כזו תוקפנית בנוכחותו רק פעם אחת בעבר, ביום שבו הודיעו לו שהמחלה הארוכה גברה על אימו ושכל תקוותיו היו לשווא. "למה אתה מפחד לומר את זה אם זו האמת?" אלבוס היה חסר מילים. סקורפיוס נאנח, אנחה כל כך לאה שקשה היה להאמין שהיא בוקעת מפיו של נער בן 14. הוא שפשף את פניו ביסודיות, כאילו יכול היה לקרצף מעליהן את המבט הרצחני כמעט. כשהוא הרחיק את ידיו, הבעת פניו הייתה הרבה יותר אומללה ורכה מאשר כועסת. "תעשה את מה שגורם לך להיות מאושר, אלבוס," הוא אמר, נוגע בקבוצת השערות הכסופות שלו כמעט בהיסח דעת. "אם אתה מאושר עם מורגן..." הוא משך בכתפיו והסיט את השערות ממצחו של אלבוס. "אני לא אעצור אותך. הכי חשוב לי שיהיה לך טוב." במילים אלה הוא סב והתרחק משם בראש שפוף, ידיו תחובות עמוק בכיסיו. אלבוס הסתכל אחריו עד שנעלם מאחורי המשוחות, ורק אז הבין שליבו דוהר, כאילו בזה הרגע חמק ללא פגע ממלתעותיה של חיית טרף. ולאחר שזה נרגע, תפסה את מקומו תחושת החמצה עמוקה. עד שהוא חזר אל המקום בו מורגן המתין לו, נותרה ממנה רק ריקנות מוזרה.
|
|
||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |