רק בדיחה לא מזיקה

"ביל לא הסכים לעזור?" אמר פרד בכעס, מסתכל על צ`ארלי במבט המום.

"לא," אמר צ`ארלי, נאנח.

"כמה חצוף," רטן ג`ורג`. "הוא האח שלנו, לא של הרמיוני..."

"הוא גם האח של רון וג`יני," ציין צ`ארלי, "אבל אל תדאגו- אנחנו, הוויזלים, עדיין שלושה על שלושה-"

"אבל יש להם גם את הארי והרמיוני," אמר פרד, עצבני.

"כן, ובכן, לשניכם יש את לי, והוא שווה את שניהם, והוא עזר לכם בהרבה," הזכיר להם צ`ארלי. "חוץ מזה, עדיין יש לי הרבה מידע. לפני שהודיע שהוא לא יעזור לכם, הוא סיפר לי את כל מה שהם תכננו, אז יש לי הרבה רעיונות שיעזרו לכם-"

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"אז צ`ארלי בפנים?" שאל רון, גורר מזחלת בעודו הולך עם הארי, הרמיוני, ביל וג`יני לעבר הגבעה.

"כמובן שצ`ארלי בפנים, הוא לא יכול להתאפק לראות מה יהיה," אמר ביל. "הוא מבלבל את פרד וג`ורג` בעודנו מדברים."

"טוב," אמר הארי. "אז מה התוכנית?"

"ובכן, המטרות העיקריות שלכם הן לגרום לפרד להודות שהוא שיקר מההתחלה, לרמות אותו, לבלבל אותו ובסופו של דבר לנצח אותו, נכון?"

"אתה שוכח לקנטר אותו," אמרה ג`יני, ממרפקת קלות את הרמיוני בצלעות ומחייכת חיוך רחב. הרמיוני ירתה בה מבט מלוכלך; היא כבר הייתה במצב רוח רע משהו- תודות לתאונת גלישה שקרתה לה בגיל עשר- היא שנאה את כל משחקי ספורט החורף, כולל הנסיעה במזחלת, אבל אחרי הרבה נזיפות היא הסכימה לצאת עם האחרים לנסיעה על המזחלת הישנה, החבוטה והמוגלגית שמר וויזלי קנה ושיפר לפני שנים.

"ואחרי התעלמות מג`יני, אנחנו ממשיכים," אמרה הרמיוני ביובש. "יש בעיה עם מטרה מספר אחת-  אני לא בטוחה שמישהו יאמין עכשיו שהוא שיקר מההתחלה, אפילו אם הוא יגיד כך, הם יחשבו שמישהו גרם לו לומר את זה, שזה לא נכון-"

"גם אני וצ`ארלי חשבנו על זה," אמר ביל. ג`יני והארי הנהנו. רון נהם, נותן למזחלת משיכה חדה. "אז את תביכי אותו כמו שהוא מביך אותך, נכון? ובכן, יש כמה דברים שיוכלו להועיל... וכל הרעיון ההוא שהארי יבקש מהרמיוני לצאת ושרון יצעק על פרק הוא רעיון ממש מצוין, אבל עדיין יש עוד כמה דברים... דברים שאת עלולה למצוא אותם מעט, אה, מביכים, אבל-"

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"רואים, הדבר שהולך להכשיל אותה הוא שהארי ורון לא בסוד העניינים," אמר צ`ארלי, "הם רק חושבים שהם כן- היא השיגה את עזרתם לעזור לה לנקום בכם, אבל הם חושבים שבאמת יצאת איתה והכל. למרות זאת, ג`יני יודעת את האמת, דבר נוסף שישחק לידיכם- הרמיוני מכירה את הארי ורון זמן רב יותר, אבל היא שמה את אמונה וסודה בידי ג`יני."

"מחשבה טובה," אמר פרד באיטיות. פרד, ג`ורג` וצ`ארלי עקבו אחרי הארי, רון, הרמיוני, ביל וג`יני בעודם עולים על הגבעה על המזחלת. פרד נעץ בהם מבט בעוד חמישתם צחקו בעליזות ממשהו. "אוו, רק חכו... אני הולך לגרום לה לסבול..."

"אתה יודע," אמר ג`ורג` בהרהור, "לשמור על דברים בשקט ליד אמא זה רעיון טוב והכל- אבל אני חושב שיש דרכים אחרות, בטוחות יותר להרגיז אותם עכשיו. אנחנו יכולים להשתמש בקסם, אחרי הכל, והם לא יכולים..."

"ביל יכול," אמר צ`ארלי במהירות, "והוא יהרוג אתכם אם תפגעו בו-"

"הוא לא חייב לדעת, נכון?" אמר פרד, מוציא את שרביטו בעוד החבורה הקטנה הגיעה לראש הגבעה וטיפסה לתוך המזחלת.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"אז, תקפצו פנימה," אמר ביל, יושב בצד האחורי של המזחלת, ג`יני לפניו, אז הארי, הרמיוני ולבסוף רון. המזחלת כושפה על ידי מר וויזלי, כך שהיא הייתה גדולה בהרבה, ירדה במהירות רבה יותר ורחוק יותר, והיו לה חגורות בטיחות (שהוספו על ידי גברת וויזלי לאחר שהבינה למה המזחלת משמשת). הם חגרו את חגורות הבטיחות וביל הוציא את שרביטו, טופח על קצה המזחלת. היא התחילה לנוע קדימה, אבל בדיוק כשביל החזיר את שרביטו חזרה למעילו המזחלת עפה אחורנית, מהירה כקליע; חמישתם טסו במהירות מפחידה לצד השני של הגבעה, והישר לעבר כפר אוטרי שדרות קטקפול.

"אאאאאאאאההההההה!!!" צרחה הרמיוני באימה.

"ביל! מה עשית!" צעקה ג`יני.

"כלום! זה לא אני!"

"אאאאאאאאההההההה!"

"תפסיקי לצרוח לי באוזן, הרמיוני!" התלונן רון.

"זה נהדר!" קרא הארי, מחייך חיוך רחב.

"שמישהו יפסיק את הדבר הזה!"

"ביל! תתקן את זה!"

"אני לא מצליח! זה לא עובד!"

"אאאאאאאאההההההה!"

קבוצת ילדים שערכה מלחמת שלג קפצה מדרכם בעוד המזחלת שיצאה מכלל שליטה עפה לכיוון אוטרי שדרות קטקפול; הם הגיעו לפאתי העיר והמשיכו לעוף, עוברים דרך רחובות מלאים שלג וגושי בניינים.

"מזחלת נטושה!"

"לא! אנחנו מתקדמים מהר מדי!"

"אז תאט את זה!"

"אאאאאאאאההההההה!"

"הרמיוני, תפסיקי לצרוח!"

"אני שונאת מזחלות!"

"הדבר המטומטם הזה כושף!"

"בחיי, את חושבת?!"

"כולנו הולכים למות!"

"אנחנו חייבים להשתמש בקסם-"

"אנחנו לא יכולים, אנחנו נושעה-"

"זאת סיטואציה מסכנת חיים-"

"אנחנו לא בטוחים בזה-"

"כן אנחנו כן!"

"אאאאאאאאההההההה!"

"מזנקים דרך השלג, במזחלת מטורפת-"

"זה לא מצחיק!"

"עץ!" צעק ביל, שהביט מאחוריהם, מנסה לשים לב למכשולים. "עץ! כולם לנטות שמאלה!"

הם השליכו את גופם שמאלה (הארי אחז בהרמיוני ההיסטרית ומשך אותה הצידה), והמזחלת נטתה על צידה והסתובבה בחדות, כמעט דורסת אישה שיצאה מחנות. "פיניטי," צעק ביל, מכה בשרביטו על המזחלת בתסכול. "פארארו, מטה-  תחזיקו חזק, חברה, אנחנו יורדים במורד הגבעה!"

הם נטו אחורנית ועפו במהירות במורד הגבעה; כלב תועה התחיל לרדוף אחריהם, נובח בהתרגשות, ועוד שלושה אנשים קפצו ממסלולם בעודם עפים על פני רחוב מושלג, חמישתם צועקים ומנופפים בידיהם. אחרי מה שנראה כשנים הם האטו מעט והחלו לקפץ בקצב לא קבוע; הכלב ויתר במהרה על המרדף.

"בית!" צעק ביל. "כולם ימינה! אמרתי ימינה! ימינה! ארגג!"

הארי דחף את הרמיוני ימינה, מתכופף מאחוריה, אבל רון וג`יני, שניהם היסטרים, פנו שוב שמאלה; כתוצאה מכך, המזחלת נשארה ישרה וקפצה לתוך מרפסת. משפחה מוגלגית קפצה בדיוק בזמן וביל השליך עצמו על ג`יני כאשר המזחלה נתקעה בעוצמה בבית המוגלגים בקול גדול.

הם ישבו שם, מאובנים, ששת המוגלגים בוהים בהם.

"הימין השני שלך," אמר ביל ביובש.

"אתם בסדר, יקירים?" שאלה בנדיבות אישה.

"כן, כן, בסדר, תודה.... מצטערים על זה..." אמר הארי, משחרר את חגורת הבטיחות שלו ומטפס מחוץ למזחלת.

"איך גרמתם למזחלת שלכם לנסוע כל כך מהר?" שאל ילד קטן בלהיטות.

"יש לזה מנוע," אמרה הרמיוני חלושות, יוצאת ממושבה במהירות הרבה ביותר שגופה הרועד היה מסוגל. "בטח התקלקל... זה גרסת ניסיון, אתם יודעים..."

"אני לא ממליצה לכם לנסות," הוסיפה ג`יני בחמיצות בעוד ביל עזר לה לצאת.

"למה אתם יוצאים? אנחנו צריכים לחזור הביתה," אמר רון, שנראה שעכשיו שזה נגמר, הוא חווה את הכיף של החיים שלו.

"אני לא נכנסת חזרה לדבר הזה!" צווחה הרמיוני.

"אנחנו לא יכולים ללכת הביתה, זה ייקח שנים," התווכח רון.

"אז... אז... אז נזמין מונית!" אמרה הרמיוני.

"הרמיוני..."

"אני לא נכנסת לזה! אם אתם רוצים להיתקע בבתים וחלונות ראווה, בבקשה! אני מזמינה מונית. אני שונאת מזחלות, סקי, החלקה על הקרח, אני שונאת את כולם! אני לא יודעת מה גרם לי לבוא בכלל...."

הארי השאיל את הטלפון של המשפחה המוגלגית, והרמיוני רטנה על מזחלות משוגעות עד שהמונית הגיעה. "כל זה באשמת פרד," היא אמרה בעודה נכנסת למושב האחורי של המונית עם הארי, רון וג`יני. "פרד עשה את זה, אני יודעת שכן."

"גם אני. אני מוכן להתערב שזה היה הוא," אמר ביל קלילות מהמושב הקדמי.

"אני אנקום בו," היא אמרה בכעס. "אני אגרום לו לשלם."

עד שהנסיעה נגמרה, זעמה של הרמיוני גדל כל כך עד שג`יני כמעט ישבה בחיכו של הארי כדי לא להרגיז אותה. עוד לפני שהמונית עצרה לגמרי, היא צעדה לכיוון הבית, נחושה להראות לפרד קצת מרגשותיה.

הפרק הקודם		הפרק הבא