אתה אוהב אותי? המדריך?

להרמיוני ודראקו היה רומן בחופש הגדול. אך הקשר התנתק. <br>לאחר שנה הם נפגשים במקום מפתיע, האם הם ייתגברו על הכל והאהבה תנצח? נ.ב הם מוגלגים

כותב: Viva La Vida
הגולש כתב 9 פאנפיקים.

פרק מספר 15 - צפיות: 16894

(4.667) 9 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: רומנטי - שיפ: דראקו והרמיוני - פורסם ב: 06.10.2015 - עודכן: 16.11.2015

המלץ!

ID : 6542

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק גמור

וואו! תותחים! פעם שלישית גלידה!!

אני מודה לכולכם!!

♡♡♡♡♡♡♡♡♡

מכיוון שנשאר עוד יומיים לסיום המחנה, מירי נתנה לי להישאר עד שהוא ייגמר. המחשבות שלו נאבקות אחת בשנייה ובשלישית.

מצד אחד-לדבר עם הרמיוני ולהתנצל.

מצד שני- להישאר עם הכבוד העצמי ולא להתנצל.

מצד שלישי- יש את הולי.

את הולי הכרתי לפני כשנתיים, עזרתי למירי הרכזת לבנות גשר קטן מעץ כדי שישמש מעבר מעל הנהר הסוער. הולי הייתה גרה אז באחד המושבים שליד המחנה, היא הייתה אז בת 15- קטנה ממני בשנה.

הולי הייתה דומה מאוד להרמיוני בכל מובן-באופי, במראה, ובצורת ההתנהגות. רק שאז הייתה שחומה הרבה יותר.

לפי מה שאני ראיתי הייתה להם רפת, הרפת שלהם שימשה לחלב וגבינה שהביאו למחנה.

את היום הזה אני זוכר בבירור...

שמעתי את אחת הפרות גועות (הערת המחברת: לא מו!) וראיתי את הולי מחליפה לה את מיכל נאוכל החדש במיכל ישן. היא לבשה מכנסים כל כך קצרים שתפסו את תשומת הלב שלי עד כדי כך שהכיתי באצבע שלי ולא במסמר. לא הרגשתי שום כאב.

כשלפתע ראיתי את האצבע שלי אדומה ונפוחה צעקתי צעקה, הולי ניגשה אליי מיד והרגיעה את הנפיחות עם עלה שאיני מכיר.

היא הייתה אז כל כך חמודה ועדינה, מסתבר ששנה הבאה היא תהיה במחנה ושנינו נדריך ביחד קבוצת תלמידים קטנה הרבה יותר.

התחלנו להיפגש בלילות כדי לעבוד ביחד ולהכין פעילויות, אט אט הפגישות הרגילות והמחושבות נהפכו לפגישות שבהם רצינו רק לדבר אחד עם השנייה.

אני זוכרת שיום אחד רבנו על משהו מטופש, כל כך מטופש שאני לא זוכר על מה. "אני שונאת אותך!" הולי אמרה ךי ובמקום לכעוס נישקתי אותה ברוך על שפתייה. "ועכשיו. את עדיין שונאת איתי?" שאלתי אותה אחרי שהתנתקתי מהנשיקה.

"אני לא שנאתי אותך, אני אף פעם לא אשנא אותך" היא הודתה ונישקה אותי שוב.

הייתה תחושה שהאהבה שלנו הייתה נצחית.

עדי היום ההוא...

בלילה שאחרי הייתה לי הפתעה בשבילה... עברנו מעל הגשר, היא הלכה אחריי ועברה מעל הקרש העבה ששכחתי לחזק.

הולי מעדה ונפלה אל המים, היא ניסחפה עם הזרם. רצתי אחרייה אבל כלום לא יזר, היא כבר טבעה.

לא הספקתי להציל אותה. אם רק הייתי מחזק את הקרש, אם רק הייתי משקיע מאמץ בלחזק את הגשר אחרי שהאצבע שלי החלימה.

אם רק הייתי יכול...

אבל אי אפשר לתקן. היא כבר מתה.

המוות הוא סופי ואין לשנותו.

וכשמירי הממורמרת הזאת השפילה אותי לידי. הרגשתי שאני לא יכול יותר.

אני לא אתן לגלגל לחזור על עצמו.

רצתי לחדרה של הרמיוני.