מה לעז-?

פרק 15

פרד לא הבין מה קרה. רגע אחד הוא נלחם בעוגים מצחינים בעלי חוש קצב מצויין והיה מאוד מבולבל בנוגע לזה, דרך אגב, ורגע שני יש לו…. אח? הוא לא הבין את זה. זה תמיד היה רק הוא וטרייסי. בכל אופן, מאז שהוא התעורר מול הנער החיוור זה היה רק הם. משפחה היה יותר כמו חלום שהוא לא באמת חשב שאי פעם יתגשם. ועכשיו יש לו אח, והוא באמת היה שם באותו הרגע ממשי שהוא רק יכל לדמיין וגם זה היה לו כל כך קשה בגלל שהוא התגעגע למשהו שהוא לא זכר.

"א-אני… אני לא זוכר אותך. אני מצטער"  ודמעות החלו לזלוג על לחייו.

הוא הרגיש יד מנחמת על כתפו וניחש שזו טרייסי.

"אני זוכר שהיו לי אחים. אני זוכר את הפנים שלך, אני זוכר את הצחוק שלך אבל לא באמת אותך. כל מני פלשבקים רצים לי במוח."

"זה בסדר" צ'ארלי אמר. "אני לא יודע מה עבר עליך ואיך אתה כאן, אתה נס, אבל אני כל כך שמח שאתה איתנו שוב פעם." ופרד מצא את עצמו בחיבוק ענק שנמשך יותר מדי זמן, אבל גם לא מספיק.

הם רצו לחזור למלון ואז נזכרו בבחור המעולף שפרד הציל מידי העוגים. הוא עדיין היה חסר הכרה וקשור בחבלים, ומשום מה הזיז ריר. הם הלכו אליו ושיחררו אותו מהחבלים. הם ניסו להעיר אותו, אך ללא הועיל. סתרו לו, העירו לו עם פנס לעיניים (רק היום ב-1.99 פאונד!), חבטו עם ספר (איך הספר הגיע לידיהם, יש שאלות שלא שואלים). הבחור פשוט לא קם והם היו מותשים מכדי לסחוב אותו על כתפיהם. לבסוף הם חשבו על פשוט לשפוך על הבחור המסכן מים, אולי הוא היה רק צמא. הם מצאו דלי זרוק ברחוב וביקשו בחנות לכלי בית למלא אותו מהמטבחון הקטן שהיה להם באחורי החנות.הם הגיעו בחזרה לנער המעולף ושפכו עליו את כל תכולת הדלי. הוא פתח במהירות עיניים ירוקות בצבע הים ברגע שהמים פגעו בו וקפץ על רגליו. "מה? איפה אני? מי אתם? לא משנה מי אתם! רק אל תספרו לאנבת' שאני באנגליה לבקר את ג'ייסון ולא לומד למבחן הקרוב! פשוט תגידו לה שאני חולה או משהו, או יותר טוב, שאני לומד מדעים בלונדון כדי להסיח את דעתי מפרצופה היפה. אה לא רגע היא לא תאהב את זה, מחוכמתה הבלתי מוגבלת והמרהיבה. כן, את זה היא תאהב! ודרך אגב" הוא אמר בפרצוף מאיים למרות שהוא נראה כמו בחור נינוח למדי "יש לי עט ואני לא פוחד להשתמש בו!" וסוף סוף נשם. הוא שלף עט כדורי זול שנראה כאילו הוא עמד להיגמר מן הדיו. לא עט מרשים כל כך, למען האמת. הנער המבולבל הסתכל על העט בערעור. "רגע, יש לי חרב ואני לא מפחד להשתמש בה!"

"האומנם? זה יותר נראה כמו עט שלא יספיק לך לכתוב את המילה ' האומנם', אני אוהב את המילה הזאת, האומנם, היא פשוט מתגלגלת על הלשון בטבעיות מדהימה ומרגשת, האומנם?" אמר פרד.

"תתפלא ידידי החדש" אמר הבחור והוציא את המכסה הלעוס של העט. החוד של העט התחיל לצמוח ולגדול. פתאום הופיעה חרב בגודל מלא. "הרשמת אותי, אני חייב להגיד, גלה לי את סודך" אמר פרד.

"רגע" טרייסי צעקה מאחורה והתקרבה עד לפני הנער "אתה מוכר לי מאיפשהו, מסריח מדם חצויים, מי אתה?"

"ג'קסון, פרסי ג'קסון" אמר בגיכוח והעיניים הירוקות שלו זהרו.

"אוי אלים שבאולימפוס, באת לג'ייסון? מרגישים כמו אחים אחרי המסע הקטן הזה שלכם ביחד? א-"

"מסע קטן?! חומד, אנחנו הצלנו לכם את התחת עם גאיה אז בבקשה קצת כבוד!"

"ראשית, אל תצעק על אלה, זה לא צעד חכם, שנית, אל תכעיס אלה בהיריון, ההורמונים האלה הורגים אותי." היא פלטה לפני שהיא הספיקה לחשוב שפרד ממש לידה ויכול לשמוע את מה שהיא אומרת… אוי לא.

"את בהיריון?" היא שמעה את פרד שואל מאחוריה. בלי להסתובב היא הנהנה עם הראש, מפחדת מהתגובה שתגיע.

"ממתי? למה לא אמרת לי?" הוא שאל.

"רק היום בערב גיליתי, בגלל זה באתי לחפש אותך ולא יצא לי לספר עד עכשיו.. טוב עכשיו אני מספרת."

"זה… זה מדהים! את בסדר? את צריכה עזרה? אני אסחוב אותך חזרה למלון!" הוא הניף אותה והחל לצעוד עד שצ'ארלי עצר אותו. פרד עדיין לא הפנים לגמרי את העיניין הזה של האחים.

"רגע, רק אני שמעתי את זה או שהיא אמרה אלה…? למה את מתכוונת טרייסי?"

"הוא לא יודע?" פרסי שאל.

"אמ… על מה? ולמה היא התכוונה כשהיא אמרה אלה?" צ'ארלי היה מבולבל.

"זאת שיחה לזמן אחר" טרייסי התפרצה לדבריו, וקיוותה שהוא יניח לנושא לאור הנושאים האחרונים.

"בואו נלך לבית המלון" הציע פרד. "יש לנו הרבה דברים שצריך לדבר עליהם."

וכך הם התחילו ללכת לבית המלון, כשפרד מתעקש לסחוב את טרייסי עד הדלת של החדר ולא משנה כמה היא יללה, הוא לא הניח אותה.

אחרי שהם הגיעו למלון, פרד וצ'ארלי ישבו ביחד לשיחה שעות. הם השלימו את כל הדברים הם דיברו על הטוב והרע, מה שהיה איתו ולאחר מכן בלעדיו. במהלך השיחה פרד נזכר בכל הדברים שעליהם הם דיברו. כאילו שאם רק מזכירים לו אז זה אז הוא מרגיש שזה באמת קרה לו, שהוא היה שם. והוא באמת היה שם זה לא היה עוד חלום או תיקווה זה היה המציאות הוא אחיו וכל השאר והם היו הרבה אחים שהוא כמו גילה מחדש. הם החליטו שמחר בבוקר הם ילכו ל'מחילה' ושכולם יראו שהוא באמת חי, כמו שג'ורג' טען.

צ'ארלי אמר שהוא היה התאום שלו, חציו השני והזהה לו, אבל פרד לא זכר אותו כל כך טוב, את כולם הוא לא זכר כל כך טוב, חוץ מאת צ'ארלי שהוא זכר את כל מה שהם עשו יחד מאז ומעולם.

צ'ארלי אומר שהוא וג'ורג' היו החברים הכי טובים ושהם תמיד היו ביחד ואם אתה רואה את פרד אתה יודע שג'ורג' גם בסביבה כי אי אפשר להפריד אותם, לא באמת.

בזמן הזה פרסי וג'ייסון השלימופערים על מה שהם פספסו. פרסי סיפר לג'ייסון על הלימודים וג'ייסון סיפר על פרד.

"בונא, הצליח לבחור הזה, תפס לו אלה." פרסי אמר.

"כע, זאוס מתחרפן מזה שטרייסי באמת התאהבה בו. הוא לא רוצה שהיא תיפגע מאחר שהוא בן תמותה והיא אלה… זאת ממש בעיה." ג'ייסון הגיב לו

"אוי, אני מקווה שהם יהיו בסדר. האלים לא רגילים לזה עד עכשיו?"

"אני מניח… אגב, שמעת שלניקו עומד להיות אחות קטנה? או אח. אפרופו אחים, מה שלום אחותך?"

"היא ממש בסדר. ההקאה שלה זה הדבר הכי חמוד שאי פעם תראה. הצחוק שלה זה קרן שמש בחיי. הפרצוף הזה כשהיא ממש מרוכזת ואני פשוט יודע שהיא מחרבנת בחיתול, דבר כל כך שמימי. הפרצוף היפה שלה כשהיא מנסה להגיע לפיצה עם הזרועות השמנמנות שלה והיא לא מגיעה. היצור הכי טהור באי פעם תראה."

"זה די… מטריד, במילים קטנות. אנבת' מקנאת?"

"וואי אחי אתה לא מבין כמה. אני חושד שבגלל זה היא כל כך רוצה שאני אלמד קשה איתה."

"אתה בטוח שהיא פשוט לא רוצה שיעיפו אותך מהאוניברסיטה?"

"פרטים שוליים!"

"היי חברה!" צ'ארלי צעק אליהם.

"מה" הם ענו לו במקהלה.

"מחר בבוקר פרד, טרייסי ואני ניסע לבית שלנו, שסוף סוף נתאחד עם המשפחה שלנו. הגיע הזמן שפרד יכיר את ההורים שלו מחדש." הוא אמר בחיוך ענק.

"בסדר" פרסי אמר "ומה אנחנו נעשה?" הוא שאל.

"אמ.. שבו בבית קפה? יום חופשי?"

"טוב בסדר, אני אארגן לברייסון דייט או משהו, נמצא משהו לעשות." פרסי צחק.

"היי!" הצטעק ג'ייסון וחבט בכתפו של חברו.

"תהנו לכם שניכם מחר" צ'ארלי אמר וקרץ לפרסי.

"תודה, תהנו גם אתם ובהצלחה לפרד ממני."

לאחר שצ'ארלי הלך פרסי הסתובב בבת אחת לג'ייסון ולחש לו- "ראית את זה?! הוא קרץ לי!!! הבחור השמימי הזה עם המראה האלוהי במגפי עור הדרקון קרץ לי! אני לא מאמין שזה קורה לי! איזה מדהים. זה אומר שאני צריך לספר על זה לאנבת'?"

"אתה חסר תקנה" הוא אמר לפרסי באנחה, וחשב לעצמו בראש בעצב 'למה איתי לא מתחילים בחורים אלוהיים במגפי דקרון שמעקסים? לפחות אני יודע שהלבנה שלי לעולם לא תעזוב אותי. אה כן וגם פייפר. אני מקווה.'

פרסי כנראה קרא את פרצופו של חברו הטוב וליטף את כתפו בעידוד.

"זה בסדר אחי, אנחנו עוד נמצא לך בחור אלוהי במגפי עור דרקון, אני מבטיח." וכאן הוא נתן לו חיוך גדול ואוהב כזה.

"שתדעו לכם שאני שמעתי את השיחה הזאת!" הם שמעו את צ'ארלי צועק להם מהחדר הגני אז הם פשוט התחילו לצחקק כמו שתי בנות בתיכון.

בבוקר פרד, טרייסי וצ'ארלי קמו בזריחה. הם רצו להספיק להגיע לארוחת בוקר ב'מחילה' ולהפתיע את כולם.

הם התארגנו הכי מהר שהם יכלו (טרייסי עקבה אותם, היא רצתה ללבוש את הדבר המושלם להיכרות הראשונה לפני שהבטן תתנפח ויתחיל לצאת משם אל או חצוי או קוסם או כל יצור מיסתי שיעלה בדעתכם) ויצאו. הנסיעה לקחת חצי שעה אבל הרגישה כמו שעתיים. פרד היה כולו לחוץ ומודאג שאולי הם לא יאהבו אותו ויגידו לצ'ארלי להחזיר אותו לכביש נטול זיכרונות. שוב.

טרייסי שהכירה את פרד וידעה מה הוא מרגיש שמה את ראשה על כתפו, שהוא לא ירגיש לבד ושהוא ידע שהיא איתו בהכל.

הם התחילו לראות בית קטן במרחק מוקף בשדות. לאחר כמה דקות של נסיעה הם גם ראו את הצורה המיוחדת שלו. זה פשוט נראה כמו קומות רנדומליות שהוספו אחת על השניה ועומדות להתפרק בכל רגע. כנראה הוחזקו בעזרת קסם.

הם חנו מול הבית ויצאו מהמכונית. פרד קיבל פיק בברכיים וכמעט נפל אבל הצליח להחזיק את עצמו. בקושי. הם ניגשו לדלת ופרד שהלך לאט כאילו הוא הולך מתוך שינה הגיע אחריהם לדלת, אבל הם חיכו לו ופינו לו את הדרך. הוא ניגש לדלת והושיט יד רועדת. הוא נגע בידית הקרה שהרגישה מוכרת בידו וכאילו הזמינה אותו למשוך בה. הוא הסכים להצעת ופתח את הדלת. בפנים היה….

היי

הפרק הקודם		הפרק הבא