עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

דראקו הרגיש איך ליבו דופק במהירות ואיך נשימתו מתקצרת, הוא הרכין מבט לעבר הנערה שנישקה את הצלקת ההמכוערת שלו בעדינות כזו וברוך שמעולם לא חשב שמישהי תוכל להפנות אל מישהו כמוהו.
הרי הוא לא היה עיוור הוא ידע מה הוא עשה ומי הוא היה, ביריון וסדיסט שיכל בקלות להינות  מזה, אבל היו פעמים שהוא פשוט היה עייף מידיי להיות עצמו. הפעמים האלו היו די נדירות אך הן עדיין שם, קורות מבלי שהתכוון, והלילה ההוא היה אחד מהם.
היא התנתקה מימנו וחייכה אליו באוויליות של שוכרה שלא התאימה לפרצוף שלה אך הוא היה שיכור בדיוק כמוה מכדי להפנים או להתייחס לכך.
הוא בהה בעיניה הגדולות ובאותה עדינות הוא חפן בשתי ידיו את פניה מחייך כשהבחין בבילבול שלה ואז דראקו נישק אותה,הוא לא רצה לעזוב אותה כלל אפילו לא לרגע אחד יחיד הבחורה הזאת מסיבה לא
מובנת הרגישה לו מוכרת, היא לא הייתה כמו כל מה שהוא הכיר היא לא הייתה אלגנטית או רשמית, אבל בדרך מוזרה ולא מובנת לחלוטין היא הרגישה כמו הבית.
כמו ריח של גשם ביער פראי , חום של האש באח ביום חורפי ובירצפת בהוגסמיד, כזו שגורמת לסחרחורת קלה אך מתוקה, הבחורה הזאת הרגישה כמו כל אלה.
 

דראקו התעורר בפתאומיות מן החלום שתקף אותו וברגע ההוא הוא שמח ובצדק שהוא סירב להצעתה של אוסטריה לעבור לגור בביתה במקום בדירה הקומפקטית במרכז לונדון שהוא כינה בית.
הוא היה בטוח שהוא הגה את שמה של גרינג'ר כאשר ישן בהתחשב בעובדה שרק עליה המוח הטיפשי שלו חולם במשך החודשיים  האחרונים, הוא בהחלט קיווה שזה רק עוד השפעה של השיקוי ההוא
כי אחרת הוא היה צריך לקבל את העובדה שהוא מאוהב בה, באופן מוחלט.
הוא קם ממיטתו בפיאוק מנסה להתעלם מן הריקניות שגדלה בתוכו והלך להתקלח, השמש תעלה בעוד שעה ועד שהוא יצטרך ללכת לעבודה המטופשת שלו הוא העדיף לנצל את הזמן במקום להמשיך לישון.
מאז המקרה עם גרינג'ר הוא ביקש לעבור למחלקה אחרת ובגלל יכולתיו המהירות בלמידת שפות וגינוניו הרשמיים להחריד קיבלו אותו בשגרירות של משרד הקסמים.
הוא לא ידע אם הוא שמח על כך שהוא לא צריך יותר לראות את עיניה הזועמות ומלאות השינאה ננעצות בו או להפך שנא את זה מעצם העובדה שהוא לא יכל לראות אותה.

"בוקר טוב דראקו מאלפוי" קאסידי ג'ואל קרא באופן מרגיז לעברו של דראקו וטפח על כתפו, הוא היה בחור בעל מבטא אירי שעבד בקונסוליה של אנגליה ביפן למשך זמן קצר וחזר לעבודתו במשרד הקסמים של אנגליה.
בזמן של שעמיתיו החדשים של דראקו הקפידו להתרחק מימנו ולפנות אליו רק שהם צריכים משהו ואין להם ברירה אחרת קאסידי היה ידידותי להפליא, דראקו העריך אותו על כך אבל גם
העובדה שהוא היה כל כך אופטימי ו"ילד טוב" היה החיסרון היחיד שלו  לפחות בעיני דראקו, "מה כל כך טוב בו?" דראקו שאל במן מרירות שחשב על החלום שחלם בבוקר.
"אני לא יודע, חוץ מעצם העובדה ששיכנעתי את הבחורה המדהימה והיפה ביותר שאתה יכול לדמיין לצאת איתי סוף סוף"
הוא אמר בגאווה מגוכחת, "זה נפלא" דראקו אמר באדישות בזמן שהכין לעצמו קפה באמצעות השרביט שלו, "אבל אני בספק אם הבחורה שלך תעמוד ברף של הדימיון שלי" דראקו אמר עם גיחוך זדוני.
"קל לך לדבר יש לך את גרינגרייס, אבל היא באמת יפייפה" דראקו הרים גבה הוא כלל לא חשב על אוסטרייה היא אפילו לא לקחה שבריר מן מחשבתו כשהוא אמר את זה, כן אוסטריה הייתה יפה, יפה מאוד ועשירה כמו אדם
שעשה עסקה עם השטן בכבודו ובעצמו אבל המחשבה הראשונה שקפצה לראשה הייתה כמובן ולצערו ,הרמיוני גרינג'ר.

"חייבים להיות לה חיסרונות" דראקו לגם מכוסו , 'הרי אין בחורה מושלמת' הוא חשב בריאליסטיות מופרכת.
"טוב" קאסידי אמר בהססנות שגרמה לדראקו לחייך, "היא יצאה מן מערכת יחסים קשה והיא בהריון מן הבחור האידיוט ההוא.. אבל ההריון לא משנה לי העובדה שקשה לה לבטוח באחרים היא הבעיה"
"אתה בחור טוב" דראקו גיחך ובקולו הכנות הייתה טהורה לחלוטין, "גם אתה"  קאסידי אמר בהיסח דעת בזמן שמוחו היה עסוק במחשבה
על הבחורה מה שגרם לדראקו לחייך חיוך מריר שלא נראה מבעד לכוס הקפה שהיתה צמודה לשפתיו.
"אני יכיר לך אותה במסיבת האירוסים שלך בשבוע, אולי אפילו כבר מכיר אותה היא למדה בהוגוורסט" קאסדי אמר בהחלטיות גורם לדראקו להיות קצת יותר סקרן "איך קוראים לה?"
"הלוואי שגם אני יכולתי ללמוד בהגוורסט" קאסידי אמר בנוסטלגיות נשען על כיסהו באופן חופשי למדי "אבל אמא שלי העדיפה את צרפת על בריטניה" הוא הוסיף באכזבה גמורה.
"האא, האא" דראקו ענה, עיניו היו מרוכזות בוויזלי ופוטר שנכנסו לחדר, וויזלי שלח איליו מבט מלוכלך ומלא שינאה יותר מהרגיל הוא בקושי נתקל בו אבל כאשר הם כן נתקלו זה בזה, זה תמיד היה כך. בניגוד אליו פוטר הסתכל עליו ומבט מהורהר על פניו.

"אני לא קונה את זה" הארי אמר בהחלטיות, מכניס את מכשיר הטלפון הנייד  שלו  שפסק לעבוד ברגע שנכנס למשרד הקסמים לכיסו, "אני דווקא צפיתי את זה" רון אמר בכעס בזמן שהם חלפו על פני מאלפוי והסתכל בו באופן כזה שהיה
מרתיע רבים מן אוכלי המוות הקשוחים ביותר.
"תחשב על זה רון, כמה זמן אנחנו מכירים את דראקו מאלפוי, שבע שנים אומללות ומעולם לא ראינו אותו משקיע במשהו ומשתדל כמו שהוא התנהג עם הרמיוני, הוא כמעט היה נסבל כשהוא היה איתה"
"אולי לא הערכת אותו מספיק, הוא הרי סליתריני דוחה וחלקלק ובנוסף להכל הוא מאלפוי" את שם משפחתו של דראקו רון אמר כאילו זו ההוכחה המוחלטת לכך שדראקו הוא הדבר השטני ביותר שקיים.
"הרמיוני גם לא ממש פירטה מה בדיוק קרה בין שניהם" הארי הוסיף בזמן שהשנים נכנסו למשרדם המשותף, הארי התיישב על הכיסא בכבדות ונאנח חושב
בבהירות על הערב ההוא לפני חודשיים שהרמיוני ביקשה לישון בביתו המשותף ושל ג'ני, היא רק אמרה שהיא ודראקו רבו היא לא פירטה יותר מזה ובעינים אדומות היא נכנסה לחדר האורחים והיה ניתן לשמוע את היבבות שלה עד אמצע הלילה.
ועכשיו כבר ביטנה של הרמיוני הייתה גדולה ונפוחה בטן כזו שמתאימה לאמצע חודש שישי, ביטנה של ג'יני הייתה כמעט זהה לשל הרמיוני בגודלה הארי הבטיח לעצמו בליבו שהוא יעזור להרמיוני כמה שצריך עם התינוק וגם אם הוא 
יצטרך לגרור את דראקו מאלפוי מן האוזן בשביל שיסביר לו מה בדיוק קרה מלפני  חודשיים הוא  בהחלט ייעשה זאת, למרות שזה לא יהיה קל להתעמת איתו בנושא כזה.
בעיקר בגלל שהעובדה שכל משרד הקסמים כבר ידע על אירוסיו של דראקו מאלפוי לאוסטריה גרינגרייס שהוכרזו בפומבי אתמול, "אני כבר אחשוב על דרך לסדר את כל זה" 
הארי אמר לרון שהיה שהבעה מלאת חוסר אמון הייתה מרוחה על פניו המנומשות "אם זה כולל להטיל עליו כמה קללות אכזריות, אז שלח לי ינשוף אני אצטרף ובשמחה"
הארי שחרר חיוך ושמח שהתמונה הזעירה בשחור לבן של העובר שגדל בבטנה של הרמיוני נמצא בכיסו הוא יוכל להיעזר בזה, "אני בספק אם זה יגיע לזה אבל רשמתי לפני".

"מאלפוי" הארי פוטר נכנס למשרדו של דראקו אשר כבר התארגן ללכת לביתו, השמש שכבר החלה לשקוע  נחה על פניו של דראקו והאירה את עיניו הכסופות מן החלון, "מה אתה רוצה פוטר?".
דראקו שאל בלגלוג בזמן שהידק את צרור דפים באמצעות השרביט שלו, הדפים נכתבו בצרפתית ועסקו בתחריות כשף בינלאומיות, "זה בקשר להרמיוני".
"ואיך זה מתקשר אלי?"  דראקו הפנה להארי את גבו והעמיד פנים שהוא מסדר משהו על השידה,  כך שהארי לא יכל לראות את הבעת הדאגה שהתנוססה לדראקו על הפרצוף.
'מה אם קרה לה משהו?' הוא חשב בדאגה ואז סילק אותה מעליו כמו זבוב מעצבן.
"אני רוצה לדעת מה בדיוק קרה לפני חודשיים"
"מה כבר יכול לקרות" דראקו חייך את חיוכו הנבזי "היא בוצדמית משוגעת ואני נפלתי קורבן לטירוף שלה", את המילה בוצדמית הוא הדגיש בכדי לפצות על המחשבה הדואגת ממקודם.
הארי שלח בו מבט נזעם אך התאפק לא לאבד את העשתנות, "אתה בטוח שאתה רוצה לדבר ככה על האמא של התינוק שלך?"
דראקו הסתכל עליו בבילבול מוחלט, "אפשר להגיד עלייך המון דברים דראקו מאלפוי, אבל אחרי המלחמה חשבתי שיש דבר אחד שבני משפחת מאלפוי לא נוטשים לא משנה מה וזה משפחה"
הארי שלף מכיסו את התצלום של התינוק והניח על שולחנו של דראקו שעמד קפוא במקומו והמשיך לשתוק, "לפחות תרחם על הילד שלך מאלפוי, לא מגיע לאף אחד לגדול בלי אבא או אמא" הארי הוסיף במרירות לפני שיצא 
מן החדר כועס ומאוכזב מכדי להמשיך לדבר עם הקוסם האידיוט.
דראקו הרים בידיים רועדות את התמונה, היה ניתן להבין באופן ישר שזו תמונה של קוסמים מכיוון שהעובר הזיז את ידיו ורגליו באדישות, ולפתע  כאב ראש חזק תקף אותו, כאב שהיה מן שילוב של סחרחורת וסינוור.
הוא התמוטט בכיסא ועצם את עיניו בחוזקה וזה אחר זה הם חזרו מתערבבים זה בזה, כל מה שפנסי לקחה מימנו, הרמיוני והוא עם הרופאה- מגלים את מינו של התינוק, הריקוד שהם רקדו בחתונה של פוטר וויזלי, הנשיקה שהוא נישק אותה ביום הולדתו, היום הולדת שלה, כשהוא הציע לה להינשא לו, העינים שלה, החיוך שלה, הצחוק שלה, כל מה שהיא וכל מה שהיא תהיה, זה חזר אליו באופן עצום ומכאיב.
הוא עיסה את רקותיו ופלט יללה עמומה כאשר ההבנה הקשה פגעה בו.
הוא לא יוכל ללכת אליה, אין לו את הזכות לעשות זאת, לא אחרי מה שהוא אמר לה, איך הוא יוכל?, היא עצמה אמרה שהיא לא תיתן לו להתקרב אליה או אל התינוק אי פעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא