אלים אדירים

הגענו לכירון, שהיה על כיסא גלגלים. הוא חייך אלינו. "פרסי! מה קרה?" הוא שאל כשראה שאנחנו רציניים. אני לא הפסקתי לחשוב על החלום שלי עם הפגסוס והמרכבה, ואליזבת´ לא הפסיקה לשאול מה קרה. "די כבר," נאנחתי לאליזבת´. היא עשתה פרצוף. "מה קרה?" כירון שאל שוב. פרסי הסתכל עליי, רומז לי לספר לו. נשמתי נשימה עמוקה, וסיפרתי לכירון על החלומות שלי ושל מייקל. הוא נהיה מודאג, ואפילו מר ד´ הקשיב לי. סיימתי לספר. בסוף כירון הנהן. "ידעתי שקורה משהו" אמר. אליזבת´ הסתכלה פעם עליי ופעם על כירון בחוסר הבנה. "סליחה אדוני, אבל מה קרה?" שאלה. כירון השפיל מבט לרצפה. "לא טוב, לא טוב." מלמל. "אבל-" אליזבת´ התחילה להגיד. "המרכבה נגנבה, וזאת ההסעה של פוסידון. אם הוא לא יוכל לזוז..." כירון אמר. "הים יתייבש" פרסי הבין והחוויר. כירון הנהן. החוורתי גם. "אבל ראיתי אותו לא מזמן באגם" אמרתי. כולם הסתכלו עליי. "מה?" פרסי שאל אותי. חייכתי במבוכה. סיפרתי להם מה קרה בשיעור רכיבה, עם פיץ הפגסוס שלי. כירון הנהן. "כן, חלק מהאלים יכולים לזוז בלי מרכבה או כלי תחבורה אחר, אבל פוסידון יכול לעשות את זה בקושי ובמאמץ רב. הוא מעדיף להתנייד עם המרכבה שלו- פחות מאמץ." הוא הסביר. "מה זאת אומרת להתנייד בלי כלי רכב כלשהו?" אליזבת´ שאלה. "כמו המסע צללים של ילדי האדס" פרסי הסביר לה. "אה," אליזבת´ מלמלה. כירון הסתכל באופק. "תודה על שסיפרתם לי את זה. אני חושב שצריך מסע חיפושים מידי." הוא אמר ונאנח. "מי יצא?" פרסי שאל והזדקף. כירון חייך אליו. "לא אתה, נערי. עברת מספיק. אבל בהחלט בן פוסידון כלשהו" הוא אמר. פרסי עשה פרצוף. "שנעשה הגרלה?" שאל. כירון צחק. "לא. אני חושב שמי שיצא עומד כאן בחדר" אמר והסתכל עליי. בלעתי רוק. "אני" אמרתי. כירון הנהן. "הכי טוב שבת פוסידון תחזיר את המרכבה." הוא אמר ברוך. השפלתי את המבט. אליזבת´ שתקה, ומייקל החוויר משום מה. "מה זאת אומרת שהים יתייבש?" הוא שאל. כירון הסתכל עליו. "אם פוסידון יתקע באולימפוס ולא יהיה בים, מי יעשה גלים? מי יעשה את המחזוריות של המים ביחד עם זאוס?" הוא שאל אותו. מייקל פתח את הפה, אבל מיד סגר אותו. "הבנתי." מלמל. כירון הנהן. "בסדר. אתם יכולים ללכת לשיעורים הרגילים,  כבר תדעו מתי יהיה מסע חיפושים." אמר לנו. הנהנו, ויצאנו מהבניין המרכזי. ראינו נערה שעומדת ליד הדלת. זיהיתי שזאת ג´ז, בת אפרודיטה. "ג´ז? את הקשבת?" פרסי דרש לדעת. ג´ז חייכה אליו במבוכה. "כן.. אני פשוט רוצה לדעת מה קורה, וסמנתה וברנדון לא אומרים שום דבר" אמרה ועשתה פרצוף. "יש סיבה לזה, את יודעת" פרסי אמר ושילב ידיים. ג´ז מצמצה וחייכה בתמימות. "מה הסיבה?" שאלה בקול מתוק. ´אל תגיד.. אל תגיד´ חשבתי לפרסי באימה. "כירון חושש שכול הים בעולם ייתייבש" פרסי אמר, ומצמץ. "רגע. באמת אמרתי לך את זה?" מלמל. ג´ז חייכה בניצחון. "היי! השתמשת בדיבור הקסמה על מדריך! את הולכת להיענש." הוא מחה. ג´ז צחקה. "לא אם זה תלויי בי. ומה זאת אומרת שהים יתייבש?" שאלה בבהלה כשקלטה מה פרסי אמר. הוא נאנח ברוגז. "אני לא הולך להסביר לך את זה. קדימה, בואי" אמר וגרר אותה ביד שלה. "היי!" היא מחתה כשהוא גרר אותה לביתן עשר. "פייפר! אחות שלך השתמשה עליי בדיבור הקסמה!" פרסי אמר לפייפר, שבדיוק יצאה מהביתן. "ג´ז!" היא נזפה בה. צחקנו. מייקל גיחך. "יש הפסקה?" הוא שאל אותי ואת אליזבת´. הנהנתי בחיוך, וחזרנו ללכת במחנה. "מה השיעור הבא שלך?" מייקל שאל והלך לידי. ניסיתי להיזכר. "קיר טיפוס" אמרתי. הוא הנהן. אליזבת´ חייכה לעצמה. "מסכנה." אמרה. שילבתי ידיים. "מה שלכם?" שאלתי. "חץ וקשת!" אליזבת´ אמרה והציגה לראווה את הקשת החדשה שלה. שרקתי בהתפעלות, והאדמה התחילה לרעוד בגללי. זה תמיד קורה כשאני מתרגשת. מיהרתי לסגור את היד לאגרוף. אליזבת´ ומייקל נבהלו, ומייקל חיבק את אליזבת´. "מה זה היה?" דרש לדעת כשזה נגמר. עשיתי את עצמי מבוהלת. "אני לא יודעת" אמרתי, כביכול בקול חנוק מבהלה, אבל באמת מקול חנוק מפחד שיגלו שזאת אני. רעדתי, ואליזבת´ חיבקה אותי. "זה נגמר," ניחמה אותי. הנהנתי ברעד. ´אם הם רק היו יודעים שאני אשמה,´ חשבתי, והצטמררתי. "תודה" מלמלתי לאליזבת´. היא חייכה ועזבה אותי. הייתה נשיפת קונכייה, ואליזבת´ ומייקל נפרדו ממני והלכו לחץ וקשת. אני נאנחתי בהקלה והלכתי לקיר טיפוס. 

הפרק הקודם		הפרק הבא