הצייד

בואו נראה אם תשימו לב מה יהיה מיוחד בפרק הזה...

והפרק הזה יהיה מפחיד ומחליא במיוחד. ראו הוזהרתם.

שבוע לאחר שכתב צ'אק את המכתב, ענה לו שליט באמריקה ששלט על רוב יבשת אמריקה הדרומית.

הוא הסכים להפגש איתו, רק כי הוא חשב שצ'אק השתגע-הרי זה בלתי אפשרי שיהיו קוסמים באמריקה.

כאשר השליט הגיע צ'אק חייך.

"אני שמח שבאת,השליט רוברט."

"הנני שמח לבוא." אמר גם השליט וחייך.

עורו הקמוט ושערו הלבן העידו על כך שהוא זקן להחריד.

"אם כי בנסיבות הנוכחיות...זה יהיה די קשה."

"למה? הרי אתה אמור להיות שמח שאני עוזר לך למגר את תופעות הקוסמים."

השליט הסתכל על חדר המלוכה של צ'אק.

"יש לך חדר יפה."

הוא הסתכל על הכיסא.

"בכיסא זה ישב המלך כריסטיאן, קרוב משפחתך, ומי יתן ויזכה הוא למנוחה ערבה בקברו, הצטערתי לשמוע על מותו."

"האם אתה מנסה לשנות את הנושא?" אמר צ'אק, פניו נטולות הבעה.

"אולי." אמר השליט.

"כי אתה חושב שזה הגיוני שיהיו קוסמים בעולם."

"אני איני משוגע." אמר צ'אק בנחרצות.

"אם תרצה, אראה לך הוכחה." 

"אני אשמח." אמר השליט.

צ'אק ביקש ממשרתו להביא לו את המטאטא.

"הנה." אמר צ'אק, לתדהמתו של השליט.

"זה..זה מרחף באוויר...לא.אין סיכוי. יש לך..חוטים. בלתי אפשרי שזה עף באוויר לבד."

"אתה רוצה עוד דוגמא?" אמר צ'אק.

בלי  שהשליט אמר מילה צ'אק לקח את משרתו, דחף אותו לעבר מקום מושבם ותקע לו מקל ביד.

לא,לא מקל.

שרביט.

"אנא הסתכל." אמר צ'אק, לקח סכין,עמד ליד משרתו והצמיד את הסכין לגרונו.

"אל תחשוב אפילו לעשות משהו מתחכם." אמר לו. 

"או שאני אשסף את גרונך."

ג'ף בלע רוק.

הוא כיוון את השרביט על קערה שהייתה מונחת על השולחן ואמר:

"רדוציו" 

הקערה התכווצה לגודל של חמוס.

צ'אק לקח את השרביט מידי של ג'ף ואמר לו לעזוב את החדר.

"לא..." אמר השליט ואחז בעזרת ידיו את ראשו.

"יש קוסמים...המשרת שלך הוא גם כן מכשף?"

"אכן. הוא מגלה וחושף בפניי מידע על עולמם של הקוסמים...טוב,עד שלא יהיה לי צורך בו."

"איך גילית שיש קוסמים בעולם?" שאל השליט.

הבעתו של צ'אק  הפכה קודרת.

"אני אגלה לך משהו שלא גיליתי לאף אחד." הוא אמר.

"פעם, כשהייתי ילד,בקושי בן תשע, חזרתי מבית הספר לביתי..." קולו הפך שקט יותר.

"תמים הייתי באותם הימים.שמעתי שמועה שאבי הסתבך עם מישהו ושהם קבעו להפגש כדי לשוחח. אלא שלא ידעתי עם איזה איש הוא רצה לדבר." קולו הפך ללחישה.

"ואז, בעוד צעדתי בעשב המוריק חזרה הביתה, שהיה שני מטרים ממני, ראיתי את זה." הזיכרון החל לחזור אליו. שוטף את זכרונו, מרעיד את עצמותיו.

הוא שומע צעקות. אביו והאיש רבים.

"ראיתי את האיש מוציא משהו מהבגד שלו. רק באותו זמן שמתי לב איך היה נראה הבגד שלו. מוזר. גלימה המשתרעת עד רגליו, תלבושת ארוכה עם שרוולים המגיעים עד ידיו."

האיש צועק משהו. איזו מילה שצ'אק הקטן אינו מצליח לפענח. הוא מכוון את המקל אל ליבו של אביו.

"אותו איש צעק. שתי מילים. כישוף."

אביו קורס אל מול עיניו של צ'אק.

"וראיתי את אבי מת."

אבל הזיכרון ממשיך, השליט נאלץ להתקרב אל צ'אק כדי לשמוע את המשך סיפורו.

"אחרי שעשה זאת, הוא אמר מילה וגרם לגופתו של אבי להטלטל, לפרכס, בעוד הוא צוחק. אני לעולם לא אצליח לשכוח את הצלילים של הצחוק שנבעו לו מהפה."

צ'אק הילד עומד מאובן, לא מאמין שזה יכול לקרות, מה קרה הרגע?

לאחר מכן נשמעת צרחה.

"אימי...ראתה את האיש הורג את אבי מבעד לחלון. היא צרחה."

האיש שומע את הצרחה. הוא מחייך לעצמו והולך לכיוון הבית של צ'אק.

"האיש...פרץ לתוך הבית שלי. הוא שבר את הדלת." גופו של צ'אק הצטמרר.

צ'אק מציץ מהחלון. הוא שומע עוד צרחה, הוא רואה את אימו מחבקת את אחותו בת השנה.

"ו..."

האור הירוק מציף את ביתו. אימו קורסת ארצה. אחותו הקטנה של צ'אק שוכבת ברצפה עם עיניים סגורות, כאילו הייתה ישנה.

לאחר מכן האיש אומר עוד משהו, ואש נורית משרביטו ושורפת את כל הבית, בעוד האיש עצמו נעלם בצליל קלאנק.

צ'אק צורח. הוא ניגש לגופתו של אביו, מנסה להרים אותה, אומר לאביו חסר החיים שהכול בסדר, שהוא חי, שהוא לא ימות. זה בלתי אפשרי שאביו ימות.

אך אין פעימות לב.

בכיו של צ'אק שוטף את גופתו של אביו.

השליט נאלץ לקרוא לצ'אק מספר פעמים כדי שימשיך.

"הוא הרג את אימי ואחותי הקטנה, ושרף את ביתי." אמר צ'אק.

אגלי זיעה כיסו את מצחו. הרגשתו הייתה של ברזל לוהט התקוע בעצמותיו, בצווארו, מקשה עליו לדבר.

"מאז, נשבעתי לנקום באותו האיש, ולחסל את הגזע שהוא היה שייך אליו, על מנת שאף אחד לא ירגיש את מה שהרגשתי אני."

הוא מחה את אגלי הזיעה ממצחו.

השליט שם יד מנחמת על כתפו.

"זהו סיפור של קורבן." אמר צ'אק.

"ואתה תוכל למצוא עוד הרבה כאלה, אי-שם בעולם. לכן אני מבקש ממך דבר אחד..."

"בקש. בקש ואענה."

"מגר את תופעת הקוסמים גם ביבשת שלך."

השליט חייך.

"יהי כן."

הפרק הקודם		הפרק הבא