תכירו

התעוררתי וקפצתי מהמיטה , היום זה היום הגדול  ,היום אני בת אחת עשרה. ירדתי בלחץ והסתכלתי על השולחן הגדול המסקנה הייתה ברורה שום דואר עוד לא הגיע היום . הסתכלתי על השעון , אה אוקי הגיוני שלא יגיע דואר בחמש בבוקר . מתוסכלת קלות הלכתי אל האח לקחתי קצת אבקת  פולו הכנסתי את הראש ואמרתי  "הגלידרייה של פלוריאן פורטסקיו" בין רגע ראיתי את המטבח של הגלידריה, שבשעה הזאת רק פלוריאן עבד בו.

 " הי פנסי יקירה קמת מוקדם היום ? את ארוחת הבוקר הרגילה אני מניח?"

" הי פלוריאן כן את הארוחה הרגילה , נחש איזה יום היום פלוריאן"

" שני ?" שאל פלוריאן תוך כדי שארז לי את הפסטה המוקרמת יחד עם הסלט.

" נכון.. אבל היום זה גם יום מיוחד … היום אני חוגגת אחד עשרה " אמרתי במבט שובב , פלוריאן היה אדם נדיב ביותר ולכל מישהו מלקוחותיו הקבועים היה נותן משהו שווה ונחמד ליום ההולדת,

" או יקרתי למה לא אמרת לפני" אמר פלוריאן עם צחוק בעיניו ,

" תראי תראי השנה יש לי משהו מיוחד במיוחד לתת לך,  המצאה חדשה " אמר בגאווה והושיט לי קופסת קלקר לבנה , פתחתי את הקופסא היא הייתה , ריקה קצת התאכזבתי אבל הייתי מנומסת מספיק בשביל להסתיר את זה .

" תודה רבה על הקופסא פלוריאן" אמרתי בחיוך,

" אל תהיי טיפשה "  גיחך פלוריאן  " זה הרי לא סתם קופסא רגילה, קדימה הגידי שוקולד וניל "ציווה כשפניו מאירים .

" שוקולד וניל" אמרתי ברשמיות בין רגע התמלאה הקופסא בגלידת שוקולד וניל קרה וטעימה. 

" וכשאת גומרת את יכולה לבקש עוד הקופסא מחזיקה לפחות עד שנה באחריות ! היא גם מתנקה לבד" הכריז לרקע קריאות השמחה שלי .

" נו פנסי תעדכני אותי מחר בקשר להוגוורטס אה?" אמר פלוריאן שבשבועות האחרונים דיברתי איתו רק על זה.

"אני אעדכן , אני אעדכן , יום טוב פלוריאן ותודה על הדבר המושלם הזה" אמרתי בחיוך והצבעתי על הקופסא 

יצאתי מהאח והתיישבתי על המדרגות מחוץ לכניסת הבית מוודאת שכשהינשוף יגיע אהיה הראשונה לראותו ,

שעות עברו ונראה לי שהעליתי איזה עשר קילו בזמן שחקרתי את כל הטעמים של הגלידה של פלוריאן .

בשעה שש בערב זה הגיע סוף כל סוף, בעודי הולכת חזור ושוב על השביל המוביל אל הבית, ינשוף  שחור ואצילי נחת  לפני על השביל , רכנתי אליו מיד מוציאה במהירות את המכתב שקשור על רגלו , ואכן על המכתב היה כתוב -

מיס פ.פרקינסון 

החדר האפור

קומה שנייה

אחוזת נאהו

 מדבקה אדומה התנוססה על צידו האחר של המכתב, בידיים רועדות פתחתי את המכתב נזהרת בל יקרע,

קוראת בהתרגשות זהירה את הכתוב.

בית הספר הוגוורטס לכישוף  ולקוסמות

מנהל: אלבוס דמבלדור

(מסדר מרלין,דרגה ראשונה,מכשף גדול ,קסם ראשי,מגאוואמפ עליון, חבר איגוד הקוסמים הבינלאומי)

מיס פרקינסון היקרה, 

אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

שנת הלימודים תתחיל ב-1 בספטמבר .  אנה שלחי ינשופך לא יאוחר מה-31 ביולי.

                                                                                        בכבוד רב,

                                                                                                            מינרווה מקגונגל

                                                                                                            סגנית המנהל

בדף מצורף היה הסבר מפורט על תלבושות , ספרי לימוד ,שרביטים , קדרות ,חיות מחמד וכו

קראתי שורה שורה באיטיות, שגמרתי חזרתי שוב להתחלה,  מכילה , מעכלת , מתכוננת למציאות טובה יותר שתבוא , בשמחה מופנמת הכרתי לראשונה את ההרגשה שנקראת אושר , הלכתי בזהירות בשביל כמפחדת

לגלות שהכל היה חלום , מאחורי הינשוף התרומם ונבלע בין העננים התכולים. נכנסתי הביתה סוגרת בנקישה חירשית את הדלת. אבא ואמא ישבו על הספה , דפים של תכנונים לפניהם והם מעיינים בהם בריכוז .

ניגשתי אליהם והנחתי את המכתב מעל הדפים בלי לומר מילה , והלכתי כמה צעדים אחורה מתבוננת בהם מחליפים מבטים .

לפתע אבי התרומם מניח לדפי התכנונים ליפול מברכיו , וניגש אלי חשבתי שיהנן או יברך אותי , 

אך להפתעתי הוא נאנח והוציא את שרביטו ולנוכח מבטי המופתע הוא העביר את שרביטו במעגל מעל ראשי ואמר

" ברכותי את מגויסת"

הפרק הקודם		הפרק הבא