הפוני הקטן שלי- הדור הבא

בוהק השחר פסעה לעבר הנסיכה טווילייט, שהביטה בה בארשת פנים מלכותית. היא לא יכלה שלא להתרגש.
בפעם הקודמת שפסעה שם, היא היתה פונית אחרת.
מאז החברים שלה שינו אותה לטובה והראו לה מהו קסם אמיתי- חברות.

היא קיוותה שנסיכתה ומורתה, טווילייט, יכולה לראות את זה.

"בוהק השחר," פתחה טווילייט ואמרה, "לאורך שנותיך כתלמידתי, הוכחת את עצמך כבעלת כישורי קסם יוצאים מן הכלל,

והראית שאת לא נרתעת מעבודה קשה במטרה להגשים את מלוא יכולתך. עכשיו, אחרי שלמדת לשלוט בקסם החברות, שהוא הקשה מכולם, את זורחת ממש כמו השמש."

"תודה, נסיכתי," ענתה בוהק והשפילה את ראשה בענווה. היא הרגישה כאילו הרצפה מברכת אותה על הישגיה.

טווילייט ירדה מכסאה והרימה את פניה של בוהק בפרסתה.

"בקרוב לא תצטרכי לקרוא לי כך עוד," היא אמרה לבוהק בחיוך, גאווה מרצדת בעיניה הסגולות, "שכן החלטתי להכתיר אותך לנסיכת הקסם!"

"או-אני-וואו!" גמגמה בוהק, פערה את עיניה לרווחה ונסוגה מעט לאחור, "הוד נסיכותך, אני... לא ראויה לכבוד!"

היא הרגישה את ליבה הולם. להפוך מתלמידה פשוטה לנסיכה אמיתית, להיות שווה לטווילייט ספרקל... זה משהו שהיא בקושי העזה לחלום עליו.

טווילייט צחקה אליה בעדינות.

"את צודקת, מה חשבתי לעצמי?" היא צחקקה והכתה את מצחה בפרסתה. "את באמת לא ראויה לכבוד, את אפילו לא מייצגת את יסוד הקסם!"

"רגע, מה?" נדהמה בוהק.

איך זה יכול להיות שהיא שינתה את דעתה כל כך מהר?
היא לא ידעה אם להישאר המומה, להתאכזב או להיות מודאגת.

"אל תדאגי," הרגיעה אותה טווילייט, "יש לי את המועמד המושלם לתפקיד!"

בהבזק של קסם זהוב, אחיה הקטן של בוהק, סאן ריי, הופיע בינה לבין טווילייט.

הוא מצמץ פעמיים בהפתעה.

"הא?" הוא הסתכל על אחותו, ואז על הנסיכה במבט שואל.

טווילייט התרכזה בקרנה עד שזהרה בקסם זהוב שנורה אל אוויר הטירה, הסתחרר שם, ואז צלל אל סאן ריי.
זוג כנפי זהב פרח מתוך קרנה של טווילייט, התמקם על גבו של סאן ריי והתמזג עם גופו.

"הריעו לסאן ריי, נסיכת הקסם!" הכריזה טווילייט בשמחה.

"הריעו לסאן ריי! הריעו לסאן ריי!" חזר אחריה קהל נלהב, שבו היו חברים ובני משפחה מכל אורך מסעה של בוהק השחר.

היא התעוררה משנתה בבהלה.

***

בוהק השחר ישבה על כיסא בחדר האוכל והסתכלה על קערת דגני הבוקר שארגנה לעצמה, בלי שהיה לה מצב רוח אפילו לטעום.

למזלה, גריזלדה הגריפינית שישבה לידה לא היתה דברנית במיוחד בבוקר, אז היא לא שאלה על זה שאלות.

"בוקר טוב!" נשמע פתאום קול עליז.

בוהק השחר הרימה את ראשה וראתה לצערה את אחיה סאן ריי, ואת חברו הפגסוס רוברום לידו, שניהם מחזיקים טוסטים.

"ניסיתי להסביר לו שזה לא מקובל פה לשבת ליד אחים," התנצל רוברום לאחר שהניח את הטוסט שלו על צלחת, "אבל הוא-"

רוברום השתתק לפני שגמר את המשפט, כי הוא קלט בזווית עינו קבוצה של יצורים שבהו בו ובסאן ריי בהערצה.

"מה?" הוא שאל אותם.

אחת מהם, סייחה סגולה וממושקפת, חייכה בביישנות ושאלה:

"הי, אתם חלק מהילדים שהצילו את פוניוויל מהצבעים הנעלמים ומהכפילה של פינקי פאי ואז הפכתם אותה לטובה?"

"משהו כזה," ענה רוברום במשיכת כתפיים, "רוצה חתימה?"

"אתם מחלקים חתימות?" שאלה אותם דרקונית ורודה, עיניה נוצצות מהתרגשות.

"בטח, למה לא?" ענה רוברום והוציא עט מהתיק שלו.

"מי רוצה?" הוא שאל כשהעט נעוץ בין שיניו.
קהל המעריצים שלף דפים והסתדר בטור מול סאן ריי ורוברום.

בוהק השחר שקלה להטיח את ראשה בשולחן.

"ברצינות? את?" היא שאלה את הצ'נג'לינגית פוזי שהמתינה לחתימה, "את היית שם!"

"נכון מאוד," ענתה פוזי והושיטה חתיכת נייר לסאן ריי, "הילדים האלה הצילו את חיי. זה טיפשי שלא ביקשתי מהם חתימה קודם."

"טוב, זה מספיק!" קראה בוהק השחר, וקהל המעריצים הפנה אליה עיניים שואלות.

"אנחנו צריכים לאכול ארוחת בוקר בלי הפרעות! אם אתם חייבים חתימות או פוסטרים או שטויות כאלה, דחו את זה לזמן הפנוי אחר הצהריים!"

התלמידים, כולל רוברום וסאן ריי, נאנחו באכזבה. המעריצים התרחקו לשולחנות האחרים.

"בחזרה לקרקע," אמרה בוהק השחר לסאן ריי בקשיחות, "אתה יודע מהי מערכת השעות שלך היום?"

סאן ריי הוציא טבלה מתיקו.

"יש לי היום מתמטיקה, נאמנות, היסטוריה, חינוך גופני וקסם בשירה," הוא הקריא.

"תמחק את 'בשירה'," ענה לו רוברום, "למורה יש משהו משפחתי, ופרץ שמש מחליף אותה. הוא לא הולך לשיר לך כלום."

סאן ריי משך בכתפיו ולקח נגיסה גדולה מטוסט הריבה שלו.

"אוף, זה לא טעים כמו ריבת גרגרי בדולח," הוא התלונן. "שכחתי שלפירות בשאר אקווסטריה יש טעם אחר."

"בלי להעליב, אבל גרגירי בדולח זה בכלל לא נשמע כמו אוכל," גיחך רוברום.

הוא בחן את תגובותיהם, וקימט את מצחו כשראה את בוהק השחר.

"הי, בוהק, מה קרה? את נראית מבואסת, ואני לא חושב שזה בגלל מה שאמרתי."

"חלמת חלום רע?" שאל סאן ריי לפני שבוהק הספיקה לענות.

"כי אני חלמתי חלום מוזר! זה היה שחיפשנו שוב את צ'יז הגדול- זאת אומרת אבא של צ'יז, אבל זה היה שונה כזה:

צ'יז הקטן וביג שוגר היו צריכים להיות נחמדים ומצחיקים למן חיה כזאת שנראית כמו אריה עם זנב של עקרב-"

"מנטיקור," מלמלה בוהק.

"אז המנטיקור הציק להם והם היו צריכים להיות נחמדים ומצחיקים אליו.
אני ורוברום גם עשינו משהו אחר, היינו צריכים לעשות קסם כדי לקשור מן גשר לא נחמד שאמר לנו שהבתים שלנו הולכים להתפוצץ.
ואבן אש וקיץ תכול היו צריכים לתת חליפה ליהלום ענקי שסיפר להם חדשות רעות!"

"מה היו החדשות?" התעניין רוברום.

"לא יודע," ענה סאן ריי, "הם לא רצו לספר לנו."

רוברום צחק. "זה כל כך טיפשי! טווילייט אדירה, מי הכניס לך לראש חלומות כאלה?"

בוהק לא צחקה, ודיבורי החלומות לא שיפרו את הרגשתה.
היא נאנחה, אכלה את כל דגני הבוקר שלה בשתי לגימות, הלכה לעמדת פינוי כלים ומשם לשיעור הראשון שלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא