אילו לא הייתי קוסם 2

שיאו כל כך סורי על העיכוב הענק :(

פשוט יש עלי קצת עומס. לימודים, צוותוכן וזה...

בכל מקרה יש לי פאנפיק חדש וחמוד שנקרא "הנבוט האגדי" (יש לי אובססיה מוזרה לנבוטיפ ><)

תהנו מהפרק, ואל תשכחו להגיב.

לאב יו 3>

השתעלתי שיעול קטן כדי להבהיר להם שהתעוררתי כבר, כדי שלא ימשיכו ויקרו דברים מביכים.

"מר פוטר?" שאל קולה של גברת פומפרי, והכילות סביב מיטתי הוסטו, מגלות את פניה החביבות מציצות עלי בדאגה "התעוררת?".

"אני מניח" אמרתי באדישות. פי היה יבש וגרוני כואב. היא חייכתה חיוך קטן ואז רכנה והניחה יד על מצחי.

"אתה כבר לא חם כמו אתמול" היא ציינה "זה סימן טוב" הנהנתי כמבין. "אתה... זוכר?" היא שאלה לפתע בהיסוס "זוכר מה שקרה לך אתמול?".

השפלתי את מבטי ונשכתי את שפתי התחתונה עד זוב דם. הו כן, זכרתי ועוד איך. הכל צף בי ובחילה גאתה בי.

"זה בסדר" היא אמרה והניחה יד מנחמת על כתפי "אתה לא צריך לומר כלום, רק רציתי לבדוק אם לא נפגע לך הזיכרון. הייתה לך חבורה רצינית בראש".

מיששתי בחשש את רקתי השמאלית והרגשתי נפיחות משונה ששלחה מדקרות כאב לכל הצד השמאלי של גופי.

"יש כמה חבלות" היא עדכנה אותי "לא משהו בילתי ניתן לטיפול מהיר". הנהנתי בעדינות, משתדל לא לגרום לכאב הראש העמום להתחזק.

"תנסה לנוח" היא ציוותה וקולה הפך קשוח טיפה יותר. היא כמעט באה לסגור את הכילות לפני שקולה של ג'יני עצר בעדה.

"הארי!" היא קראה ורצה אלי מפתח המרפאה כששערה הכתום מתעופף סביבה.

"היי ג'יני" ניסיתי לחייך בלי להכאיב לפי יותר מדי. עדיין היה לי מוזר להרגיש את מקומה של השן החסרה שנפלה אתמול.

היא התיישבה בחיוך על קצה מיטתי "איך אתה מרגיש?" היא שאלה והעבירה אצבע על חתך עמוק בלחיי.

"אני בסדר" אמרתי וניסיתי להדחיק את כל רגשותי של אפרוץ בבכי "באמת בסדר" הוספתי כשראיתי את מבטה התמה.

"הכלב הזה" היא סיננה מבין שיניה "אל תדאג בקשר אליו, משטרה הייתה פה הבוקר. הם שלחים אותו לבית מאסר לעבריינים צעירים".

"אז אני מבין שכבר הספיקו לעדכן אתכם" אמרתי במרירות שהסתרתי תחת טון רגיל. קצת הפריע לי שכולם יודעים על זה, ועוד מהר כל כך.

"אל תדאג" היא נסתה להרגיע אותי "דמבלדור סיפר רק לי ולרוג'ר" היא אמרה "ו... וגם לדראקו" היא השםילה את מבטה.

הפרק הקודם		הפרק הבא