מאלפוי הבת

"יפה מאד מצדכן שבאתן לבקר" הוא לעג לנו. "וגם הבאתם אורחים". לוטי החווירה. גוצ'י רעד מפחד. "אולי נזמין גם עוד כמה חברים למסיבה" אמר כריס וחיוך מרושע הופיע על פניו. פתאום נשמעה חבטה רועמת. הקירות רעדו, ושתי דלתות נטרקו. מדלת היציאה נכנסו 5 מחברי הכנופיה, ביניהם ניק ואמנדה, חמושים בשרביטים. מהדלת שהגענו ממנה נכנסו אמה ואליס יחד עם - ארבלה? כן, זו הייתה ארבלה בכבודה ובעצמה, עם ליווי של שלוש ממורות הפנימיה.
"כן, ברוכים הבאים לכל האורחים החדשים" צחקק כריס. הוא וחברי הכנופיה שלו הסתובבו מולנו במעגלים. מעין ריקוד מכושף ומפחיד. אחת המורות רכנה לעבר רייגן בצד כדי לנסות לרפא את הרגל.
פחדתי. פחדתי למות. לא ככה רציתי לסיים את חיי. 'לא!' חשבתי 'אני לא אמות! אני רוצה לחיות, להתחתן, ללדת ילדים! יש לי משפחה! אמא. אבא. ודראקו. ורייגן.אני חייבת לחיות בשביל רייגן'
"זה נגמר, כריסטופר!" צעקה עליו ארבלה, בקול שבחיים לא חשבתי שהיא מסוגלת להוציא. "בשום פנים ואופן לא, סקיבית זקנה ודוחה שכמוך!" אמר לה הנער. ארבלה הסמיקה מזעם. שתי המורות שנשארו לידה שלפו שרביטים. לוטי הוציאה מכיסה -חרב סייף מתקפלת? אוקיי, מפתיע… ובמה אני אלחם? חיפשתי לשווא כלי נשק. עיניי נחו על אגרטל ירקרק שעמד בפינת החדר. לקחתי אותו וחזרתי אל הקרב.
לפתע נפסקה ההסתובבות הזו. "שתק!" צעק כריס וסימן על התחלת הקרב. "פרוטגו!" צרחה אחת המורות והניפה את שרביטה. חיפשתי את רייגן בכל הבלגן. מצאתי אותה מוגנת על ידי מורה עם שרביט. חייכתי אליה. היא החזירה לי חיוך. אזרתי מחיוכה של רייגן אומץ, וחיפשתי נגד מי להילחם. ניק הלך לכיווני במבט מאיים. "אני אנקום בך על מה שעוללת לאחותי!" צעקתי ורצתי לכיוונו. אני לא יודעת מאיפה לקחתי את האומץ, אבל זה היה רעיון טוב. ניק ההמום קפא במקומו והאגרטל התנפץ על פניו בקול רעש גדול. כל פניו של ניק נמלאו בדם. והוא כשל הצידה. חיפשתי מה לעשות עכשיו. ראיתי את ארבלה ואמנדה מתוגששות אחת בשניה, את אמה ואליס גוברות על חבר כנופייה אחר. ראיתי את המורה בעלת השרביט מגנה על ארבלה בגופה כשהיא נלחמת יחד עם גוצ'י בחברת הכנופייה האחרונה שנשארה. אבל- איפה כריס בכל הסיפור הזה?
אה, הנה הוא. הוא נלחם שם עם--- מי זו? זו לוטי????
כן, הנערה הדקיקה והצנומה גילתה פתאום כוחות שלא חשבתי שטמונים בה. עם חרב הסייף המתקפלת שלה היא עשתה כאלו להטוטים שהיו יכולים להוציא מחוריהן גם את העיניים של אלוף העולם בסייף. היא התגלגלה, קפצה, בעטה וניסתה לפגוע בכריס בכל דרך אפשרית. הסתכלתי עליה בפה פעור וכמעט שכחתי מהקרב.
בינתיים אמה ואליס הצליחו לגבור על חבר הכנופייה ההוא וארבלה דידתה קלות לעברנו כשאמנדה שוכבת ללא יכולת תזוזה על הרצפה. גוצ'י נתן כיף למורה שנלחמה איתו לאחר שחבר הכנופייה "שלהם" איבד את ההכרה. רגלה של רייגן נחבשה והיא אפילו הלכה כמה צעדים בעצמה.
חוד חרבה של לוטי פגע בעינו של כריס. זרזיף דם זלג ממנה. "אני אנקום בך!" סינן כריס. "בך ובכל הסקיבים המגעילים האחרים!". לוטי שתקה לרגע ואז השיבה לו: "אתה אולי חושב שאתה חזק מאיתנו, אבל אנחנו ברוחנו חזקים יותר מאשר המקל הזה שאתה מנופף!". הבטתי בארבלה. מעינייה זלגו ממש דמעות של התרגשות מדבריה של לוטי. גם אני התרגשתי. היה משהו מאוד חזק בצורה שבה אמרה את הדברים, שנסך בכולנו אומץ. כריס גיחך.
לפתע לוטי הסתערה על כריס. הנער המופתע בקושי הספיק להגיב, אך התעשת במהרה.
"אבדה קדברה!" צעק. גופה של לוטי הושלך הצידה.

הפרק הקודם		הפרק הבא