"אני כבר בת 18!"

זאת הייתה מולי.

היא תפסה אותם בדיוק ברגע ששפתיתותיהם התקרבו שוב.

"תגידו לי, אתם רציניים?! עומדים באמצע העולם ב5:00 בלילה ומתנשקים להם! הלב שלי ירד לתחתונים כשראיתי אותכם פה,

חשבתי שזה מנדגוס והחברים שלו או משהו כזה! לא נורמליים! מה חשבת לעצמך, ג'יני?!" מולי צווחה בלי להפסיק ושילבה ידיים בכעס.

הארי הרגיש מובך בטרוף.

הוא לא ידע לאן להסתכל. הוא רק רצה לקבור את עצמו.

ג'יני עמדה שם בפה פעור בלי לדעת מה לעשות עם עצמה.

"נו? יש לכם הסבר לזה?!" היא צעקה וארתור התקרב אליהם בישנוניות, לבוש רק בתחתוני בוקסר.

זה היה הרגע הכי מביך בחיי הארי.

הוא רק חשב- 'אני לא צריך להיות פה. להתעתק עכשיו. אוי, לא. אוי, לא'.

היה לו חתיכת מזל כשפטרונוס של לוטרה ריחף לעברם.

"הארי, ג'יני! אני מאוד מקווה שאתם לא מתמזמזים לכם שם! מה קורה? שוב אתם מתעכבים!" נשמע קולה של הרמיוני.

"אופס! צריכים לזוז! סורי, אבא, אימא! לילה טוב!" ג'יני התעשתה ואמרה במהירות, תפסה בידו של הארי והתעתקה במהרה לכיכר גרימולד.

חחח...

המשך צום קל למי שצם ופורים שמח!!

אה, ומי שחושב שצריך להעלות את הדירוג שיכתוב...

הפרק הקודם		הפרק הבא