הדור השלישי

מקוללסורי על התקלה,וסורי על 'הפסקת' השוונג!
הנה ההמשך!

אלבוס-קצרצר ביותר.
יצאתי מביתו,רועד ללא שליטה מהתרגשות ולא מאמין על המזל המטונף שיש לי.
אלוהים אוהב אותי!
הלכתי למערה שלי,לחגוג עם שאר חבריי,על ניצחוני ועל הדבר החשוב מכולם-
זה שהוא לא הרג אותי.

ג'יימס ואמיליה.
למה מרלין המציא את קסם שינוי הצורה,או מי שלא המציא אותו?
ולמה ג'יימס לא כאן כשצריכים אותו?הוא למד את החומר הזה שנה שעברה...
זה פשוט שיעור שאני נוראה בו באופן מוחלט וסופי.מילא מחט,אני יכולה להפוך אותו לגפרור-או ההפך-ואני יכולה להפוך צב לקנקן תה,אבל יותר מזה אני ממש לא יכולה-וגם הנסיונות האלה לא הולכים לי.
פרופסור מקגנוגל התחילה להסביר איך הופכים גור חתולים לכדור צמר.ניסתי להקשיב,אבל נראה שיכולת הריכוז וההקשבה שלי הולכת לישון בשיעור שינוי-צורה.
"העלמה אווינד,את יכולה להדגים לנו איך את הופכת את החתול הזה לכדור צמר?"נבחה עליי מקגנוגל.התעוררתי מהחלום בהקיץ שהיה לי על הערב הקודם שלי ושל ג'יימס.
"נו?"היא נבחה עליי."בסדר,בסדר..."מלמלתי בשיא השקט,והתפללתי שהפעם ייצא לי טוב.
"קילפטרס!"קראתי,והחתול המסכן רק התחמק מצינורות האור שניתזו משרביטי.
נאנחתי.עוד שיעורי בית.
"ובכן,אווינד יקריתי,"אמרה לי מקגנוגל במבט נוקב,"שיעורי הבית שלך הם:ל-הת-אמ-ן."היא אמרה,ובסוף המשפט הפכה את החתול המסכן שלי לכדור צמר מושלם.
רטנתי בשקט.אני פשוט גרועה.

"ג'יימס,אתה יודע מי המציא את שינויי הצורה?"שאלתי אותו אחרי יום מתיש במיוחד.בנוסף לשיעורי הבית שלי בשינוי צורה,יש לי גם בכשפומטיקה(שבנושא הזה אני די טובה,למען האמת),לחשים,שיקויים ותולדות הקסם.
"לא,"הוא היה מופתע מהשאלה."למה את שואלת?"
"כי האיש הזה מקולל."רטנתי,והפעם הסכמתי באופן מיוחד שניק-כמעט-בלי-ראש יעבור דרכי.
בררר.קר.כאילו בזה הרגע מישהו החדיר לגוף שלי קרח.
"אני שונא שהם עוברים דרכי,"הוא אמר לי."זה מרגיש כאילו מישהו הכניס את כל חודש דצמבר וינואר לגוף שלך,עם כל הקור הזה."
צחקתי.פתאום הוא עצם את העיניים,וחייך חיוך חולמני.
"ג'יימס?"שאלתי בתימהון,אבל עדיין לא הפסקתי לצחוק-הפעם זה מאיך שפניו נראו.כאילו הוא מריח ריח מתוק ביותר.
"הממ?"הוא עדיין לא פתח את העיניים.
"הכל בסדר?מה קרה?"
"פשוט תענוג לשמוע את הצחוק שלך."
הפעם צחקתי כל כך חזק,עד שתלמיד שנה ראשונה מסכן הביט עליי בבהלה ותימהון,ואפילו קצת רחמים.
"אתה...שומע...צחוק...תענוג!..."דפקתי על הקיר.דיוקן אחד של ארבע נשים מגונדרות ביותר הביטה עליי כאילו אני עם שמונה אוזניים ושש רגליים.
נו,הבנתם איך הם הסתכלו עליי.
"מה לעשות?אני משונה,"משך ג'יימס בכתפיו.
"אדוני,"אמרה הצעירה שבגברות בתמונה,"אננו מבקשות בכל לשון של בקשה שתשתיק את הנערה הזו.אנחנו משחקות משחק היגיון,ואי אפשר כל כך לחשוב בהגינות כשמישהו צוחק בצחוק רם כל כך,"אמרה,ופנתה להביט עליי בהתנשאות.
"אנחנו מבקשים את התנצלותך,עוד מעלתה,"הפסקתי לצחוק,ואמרתץי בארסיות.הרמתי את אפיע והלכתי במהירות לכיוון המעונות,כשג'יימס נמסה להשיג אותי.
"נו,נו,נו..."נאנחה האישה השמנה שבתמונה."הצלחתן להרגיז את גבירות סיינדפלנד.אני מודה לכם על כך"אמרה והביטה בתמונה שלהן במבט קר שמעולם לא ראיתי אצלה.
"למה?מה קרה?"
"אהה,טוב,פעם אחת ביקרתי אצלהן,בתמונה,כשאבא שלך היה ילד,"אמרה ופנתה אל ג'יימס.ג'יימס היה נלהב לשמוע כל דבר על אביו כשלמד כאן."סיריוס בלק פרץ לחדר המעונות של גריפנדור,אז ברחתי אליהן,והם התנהגו אליי כאילו נפלתי היישר מתוך התמונה של סר קאדוגן."היא נאנחה בעצב."בכל אופן...אם לא נכנסים?"
"אהה,כן,"התעשת ג'יימס ואמר:"קולופטורס קלימנרה!"
והאישה השמנה פתחה את הדלת לפניינו.

בפרק הבא...
ג'יימס ואמיליה יתחילו את התוכנית ב' שלהם.
אמיליה---עם מישהו אחר.
ג'יימס נחטף בשבי.

הפרק הקודם		הפרק הבא