אשפית בזמן

אני מצטערת שלא הגבתי מלא זמן - תסלחו לי? בכל מקרה, תגובות. זה פרק ממש משמעותי. :)

~*~

״טוניו, טוניו!״ לוסי לחשה, יושבת מול ידידה במרפאה.

״אני בסדר.״ חייך אליה טוניו חיוך רפה.

״האחות אומרת שיש לך זעזוע מוח...״ לוסי המשיכה בחרדה.

״זעזוע מוח יכול להתרפא. אני בטוח שאת יודעת זאת, דווקא את.״ מלמל טוניו אל לוסי המבולבלת.

״זעזוע מוח זה דבר רציני, ואני יודעת זאת למרות שלא עברתי השכלה בנושא. אתה אמור לדעת את זה, טוניו.״ היא אמרה באי הבנה.

״למה את מתכוונת? אח שלי אמר לי שמנהלות הוגוורטס חייבות לדעת רפואה." אמר, עוצם את עיניו, ואז פוקח אותם, מופתע, "פרופסור מקגונגל, לאן נעלמת?״ טוניו קרא בבלבול כשגילה שנותר לבדו.

לאחר שדיווחה על המקרה, האחות שקלה את העניין והודיעה שעם הטיפול הנכון טוניו ישתחרר תוך חודש לכל היותר, ואולי פחות. לוסי הייתה על סף בכי. היא לא ידעה למה היא כל כך דאגה לו, הרי היא הכירה אותו בקושי כמה חודשים, אבל היא דאגה. הדאגה הציפה אותה כמו נחשול פתאומי בעיקול נהר, שפגע ישירות בבטנה כל פעם שנזכרה בידידה הטרי ועל משכבו במיטה במרפאה. וכל זה בגללה.

~*~

"פרופסור מקגונגל? הוא קרא לך פרופסור מקגונגל?" ג'יימס צחק, אוחז בבטנו. מור צחקקה מעט בתגובה, מביטה בו באהדה.

"ג'יימס!" לוסי צעקה, "הוא הקריב את עצמו למענך, איך אתה מדבר אליו -"

"הוא הקריב את עצמו למענך, לוסי."

לוסי הביטה בו, מבולבלת. "למעני?"

"כן, למענך." ג'יימס חייך חיוך גדול, שמח שגילה משהו שהיא לא יודעת. "לא שמת לב שהוא מאו-"

אך הוא לא הספיק לסיים את המשפט, מכיוון שדלת חדר המועדון נפתחה ונכנסו לתוכו - להפתעת כל שוכניו - סקרופיוס מאלפוי וטום זאביני.

"מה אתם עושים כאן?" ג'יימס התייצב מולם מיד, במהירות הבזק. לוסי יכלה לראות בעיניו את הרצון לליקוח וויכוח.

"מה אנחנו עושים?" שאל סקרופיוס בתמימות, "בוא תשאל מה אתה עושה."

ג'יימס החוויר. לאיטם לוסי והשאר הבינו למה סקרופיוס מתכוון והחווירו יחד איתו. חיוך עלה על פניו של סקרופיוס ולוסי לא יכלה להתעלם מהעובדה שהוא היה כמעט וזהה לחיוכו של ג'יימס - מספר דקות קודם לכן.

"מה - הבנת מה עשית? נהיית ילד טוב? כי פתאום אין לך מה להגיד," אמר טום, למרות שהוא נראה חושש ומעט ספקן בדבריו.

"יפה, טום. בכל מקרה- תבין שהעולם לא סובב סביבך יום אחד. שלחנו את העבודה ההיא שלך לחדר המורים, וסלית'רין עומדים לקבל מאה וחמישים נקודות על הנאמנות. נראה אותך עכשיו, כי אני בטוח שיורידו לא מעט נקודות גם לגריפינדור." הוא המשיך לחייך את החיוך שהפחיד את לוסי כל כך.

ג'יימס נאנק. מיד התאספו סביבו לפחות חמישה תלמידים שנכחו במקום, מתייצבים לצידו אפילו רק כדי לספק הגנה. נראה שסקרופיוס הצליח, עג שג'יימס אמר פתאום: "רק שאנשים באים אליי כשקשה לי. אליך אף אחד לא בא חוץ מהשפוט שלך, גרבילי."

"אני לא גרבי -"

"עזוב, טום." נאנח סקרופיוס, "והיתרון שלך הוא שאנחנו נמצאים בחדר המועדון שלך. אם היינו בחדר המועדון שלי, המצב היה שונה לגמרי."

"עד כמה שאתה בטוח בעצמך," אמר ג'יימס, מלגלג. "כי אתה חתיכת -"

אך לוסי - בפעם השנייה - לא שמעה מה ג'יימס התכוון להגיד, כי הדלת נפתחה שוב. הפרופסור מקגונגל עמדה בה, מקגונגל האמיתית. מבטה נראה שונה מאי פעם, מפחיד אפילו. לוסי נסוגה מתוך אינסטינקט, אך אז התקדמה קדימה. זו הייתה אשמתה, אשמתה שדרשה לחכות עד שטוניו יחלים כי ידעה שהוא יתאכזב אם יתחילו בלעדיו. הם כרכרו סביב טוניו ונתנו לסקרופיוס את ההזדמנות שחיכה לה.

היא התקדמה צעד נוסף קדימה וכחכחה בגרונה. "הייתה כאן אי הבנה," אמרה פתאום לפרופסור, בשונה משאר הנערים - כולל ג'יימס - שרעדו מפחד, "סלית'רין שונאים אותנו. סקרופיוס מאלפוי רק חיפש דרך להפליל אותנו במשך כל כך הרבה זמן -"

"את יכולה לתת לי הוכחה שאתם לא אשמים?" שאלה הפרופסור, וללוסי הייתה התשובה השנונה שלא חשבה שאי פעם תהיה לה.

"את יכולה לתת לי הוכחה שהוא לא זייף את הכל?"

פרופסור מקגונגל הביטה בה, סוקרת אותה. ולפתע מבטה התערפל. "את מזכירה לי מישהו שהכרתי פעם..."

"לא! כלומר - כנראה אני מזכירה לך את הארי, או ג'יני -"

"אני יודעת שהם לא ההורים שלך, כמו שאם היית מתאמצת אפילו יותר, לא היית קוראת להם הארי וג'יני אלא אבא ואמא." נפנפה הפרופסור בידיה בביטול.

"אז כנראה ההורים שלי - מי שלא יהיו - למדו אצלך פעם." לוסי לא רצתה לספר את תגליותיה לפרופסור, בטח לא כשכל התלמידים מטים אוזן לשיחה.

חיוך גדול עלה על פניה. "אני אשן על זה קצת. בכל מקרה, בזכותך יש לכם שבוע למצוא לי הוכחה שלא אתם עשיתם את זה."

היא הסתובבה ויצאה מחדר המועדון, משאירה שם תוהו ובוהו.

לוסי נאנחה. זה יהיה קשה להוכיח שהם חפים מפשע אם הם באמת עשו את הפשע הזה.

ולפתע היא הבחינה בחיוכו הגדול של סקרופיוס מאלפוי. מבט מוזר ריצד בעיניו. "אני מוכן לעזור לכם לצאת חפים מפשע," אמר פתאום.

ג'יימס הביט בו כאילו נפל מהירח. לוסי לא ידעה כיצד היא נראית, אך הניחה שנראתה אותו הדבר.

"אני מתכווון - אה... ג'יימס, אתה יכול לבוא איתי רגע, למשא ומתן?"

לוסי הביטה בסקרופיוס בבלבול כשמשך את ג'יימס אחריו החוצה.

קולות הוויכוח שלהם נשמעו עמומים, ולוסי לא הצליחה להבין את הדברים, לצערה. למרות שניחשה שג'יימס יספר לה אותם מאוחר יותר.

לבסוף הם חזרו פנימה, וג'יימס נראה כאילו הנחיתו על כתפיו משא כבד.

"אה... לוסי?" שאל, נאנח.

לוסי הרימה מבט, מופתעת. למה שיפנה אליה? מה הוא כבר רוצה מלוסי? הוא כועס עליה, על הדברים שאמרה?

"את יכולה להתלוות אליי?"

לוסי מיהרה לצאת אחרי הג'יימס אל המקום בו שוחח עם סקרופיוס לפני מספר רגעים. "מה קרה?"

"סקרופיוס מבקש שתתלווי אליו לנשף חג המולד שמתקרב. אם תסכימי, הוא - אה - יודה בפני הפרופסור מקגונגל שהוא באמת רק ניסה להפליל אותנו."

הפרק הקודם		הפרק הבא