לכבוש את ליבה

"בכל מקרה, חברה של דודה שלי היא הבעלים של החנות והמוכרת היא הבת שלה, אז הצלחתי להשיג לנו הנחה ענקית... כמעט ארבעים אחוז על כל מה שנרצה.."

"איך אמרת שקוראים לחנות?" קטעה בוני את ג'ני.

" "ביאטריס" ככה קוראים לחברה של דודה שלי-" המשיכה ג'ני.

הבנות פסעו של השביל הצר והמפותל, שהיה מוחבא תחת שכבת שלג עבה, בדרך לחנות הבגדים הנקראית "ביאטריס", החנות שעליה המליצה ג'ני לקניית השמלות לנשף חג המולד.

"אני בכלל לא יודעת אם אלך לנשף המטופש הזה או לא, אולי פשוט.."

"עדיין לא הזמינו אותך?" שאלה אנה, המומה.

"לא, הזמינו אותי כבר לפחות חמישה רייבנקלואים, אבל אף אחד מהם לא היה משהו" אמרה בוני.

"הנה, הגענו!" קראה ויקטואר שראתה את החנות הקטנה, שבכניסתה היה שלט שעליו התנוסס שם החנות, "ביאטריס", באותיות ורודות.

"בואו ניכנס, אני קופאת מקור פה בחוץ!" אמרה אנה.

ארבעת הבנות נכנסו לחנות, ומיד כשסגרו את הדלת נשמע צליל קטן של פעמון המודיע על כניסתם של קונים. הן הביטו סביבן על החנות, שהייתה עמוסה במדפים וקולבים עם בגדים. בקצה החנות היו ארבעה תאי מדידה, וברקע התנגן שיר רך שויקטואר לא זיהתה.

לפני שאחת מהבנות הספיקה אפילו לפצות את פיה, מיד ניגשה אליהם אישה צעירה וחיננית עם שיער אדמוני, מתולתל ושופע, בעלת עיניים ירוקות ופנים נעימות ורכות.

"שלום, בנות! כמה טוב לראות את כולכן! אוי, ג'ני, איך גדלת!" אמרה הבחורה וחיבקה קלות את ג'ני המחויכת.

"מחפשות שמלות לנשף חג המולד, הא?" שאלה האישה והבנות הנהנו באישור.

"טוב, אני לא אפריע לכן לחפש. תהנו!" אמרה וחזרה לעמוד מאחורי הדלפק.

ויקטואר הביטה בחברותיה שהחלו לפשפש בין הקולבים והמדפים בחיפוש אחר שמלה. היא מעולם לא אהבה, ולא הייתה טובה, בקניות של בגדים. היא הביטה סביבה והחלה, בחוסר רצון שהשתדלה להסוות, לחפש שמלה.

לאחר כרבע שעה לכל הבנות היו כבר כמה שמלות בידן. מלבד ויקטואר, שעמדה בידיים ריקות, זועפת במעט, ומלמלה לעצמה דברים זועפים על "החנות המטופשת הזאת".

"ויק? הכל בסדר?" שאלה ג'ני שהחזיקה שש שמלות לפחות.

"לא! אני לא מוצאית שום שמלה, אוף! הכל כאן מכוער" אמרה ויקטואר ולא השתדלה להנמיך את קולה, מה שגרם למבט זועף מצד מוכרת החנות לעברה.

"אוי, ויק, יש כאן המון שמלות יפות שיכולות להתאים לך! תחזיקי לי רגע את השמלות-" ג'ני זרקה עליה את ערימת השמלות שלה, וויקטואר כמעט נפלה מכובד משקלה.

לאחר פחות מחמש דקות ג'ני כבר הביאה לה חמש שמלות לפחות, כולן בצבעים ובגזרות שונות. ויקטואר לא הבינה איך היא מוצאת בכזאת קלות שמלות כאלו.

"הנה לך! ועכשיו קדימה, אנחנו צריכות למדוד!" קראה ג'ני.

השמלה הראשונה שג'ני הביאה לויקטואר הייתה בצבע ירוק-לימוני. הצבע עצמו היה מכוער, אבל השמלה עצמה הייתה הדוקה מאוד, והבליטה בדיוק את המקומות הנכונים. אבל ויקטואר החליטה שאם כבר, אז אם כבר, היא לא תתפשר על הצבע של השמלה. היא פשטה את השמלה הירוקה ועברה לשמלה הבאה.

השמלה הבאה הייתה קצרה מאוד. היא הייתה בצבע אדום-כהה וכמעט חשפה את התחתונים של ויקטואר. ויקטואר עיקמה את פניה באי רצון כשמדדה את השמלה. ג'ני לא יכולה לחשוב שהיא טיפוס שהולך עם שמלות כאלו.

השמלה אחריה הייתה בצבע תכול. היא נפלה כמו מפל לרגליה של ויקטואר, ואפילו חשפה רגל אחת וחטובה והדגישה את המותניים הצרות של ויקטואר. אבל הבעיה הייתה, שהשמלה באמת גלשה כמו מפל, ומפל ארוך מאוד. היא הסתבכה ברגליים של ויקטואר האומללה שניסתה לדדה איתה ברחבי תא המדידה בחוסר הצלחה, משום שבכל פעם כמעט ונפלה.

את השמלה הרביעית ויקטואר אפילו לא טרחה למדוד. היא הייתה בצבע צהוב, והגזרה שלה הייתה דומה לגזרה של השמלה הירוקה, ובגלל שהיא שמעה את מגי מספרת לאליסיה ערב קודם לכן על השמלה הצהובה שלה, שבערך הייתה בגזרה של השמלה הירוקה, ויקטואר החליטה לא לקחת את הסיכון של לבוא עם אותה שמלה שמגי תבוא איתה.

השמלה החמישית נראתה הטובה מכולן. היא הייתה בצבע אפור עם קישוטי תחרה שחורים פה שם. היא נראתה יפהיפייה ואלגנטית, מלאת חן. ויקטואר מדדה אותה בציפייה, אך פניה נפלו כשהביטה במראה. השמלה אמנם הייתה יפהיפייה, אבל משהו בה לא התאים לויקטואר. זה היה כאילו השמלה המושלמת נוצרה במיוחד בשביל מישהי מסוימת, והמישהי הזאת היא לא ויקטואר.

היא נאנחה והביטה בערימת השמלות. כנראה שתיאלץ לשוב לחנות ולחפש אחר שמלה אחרת, שתתאים לה. היא יצאה בעצב מהתא, והביטה בג'ני שעמדה בחוסר רצון ליד התא שלה. אנה ובוני עדיין מדדו שמלות שונות בתאים שלהן.

"השמלה שלך יפהיפייה!" אמרה ג'ני בכנות. ויקטואר הביטה בשמלה שג'ני לבשה. היא הייתה בצבע לילך, וגלשה בגלים רכים על גופה של ג'ני. היא הייתה יפהיפייה אפילו יותר מהשמלה של ויקטואר, אבל משום מה, נראתה לא במקום על ג'ני.

"אני יודעת.. אבל היא כל כך לא מתאימה לי... גם השמלה שלך יפהיפייה-"

"אבל לא מתאימה לי" השלימה אותה ג'ני.

"היי, אולי ננסה להתחלף בשמלות?" הציעה ויקטואר. ג'ני חייכה.

"אני חושבת שזה רעיון מצוין! תיכנסי לתא שלך וכשאת מורידה את השמלה תיזרקי אותה לתא מימינך, אני נמצאת בו" אמרה ג'ני והבנות חזרו לתאיהן.

ויקטואר פשטה את שמלתה, זרקה אותה לתא של ג'ני, ומיד הגיע בחזרה שמלתה של ג'ני. היא מדדה את השמלה בציפייה, והביטה במראה בהיסוס. פיה נפער מעצמו.

זאת הייתה השמלה בשבילה. היא נראתה שנוצרה אך ורק בשבילה.

"ג'ן!" צרחה ויקטואר מרוב התרגשות וזינקה החוצה מהתא. גם ג'ני עמדה בחוץ, מביטה המומה בויקטואר ובעצמה. השמלה השחורה של ויקטאור נראתה מדהים על ג'ני.

"היא נראית עלייך מדהים!" קראה ויקטואר.

"גם השמלה שלי! כלומר שלך! עלייך!" צעקה ג'ני ושתי הבנות צחקו.

"מה קורה פה?" שאלה בוני ויצאה מהתא שלה, בדיוק כשגם אנה הגיחה החוצה מהתא.

בוני הייתה לבושה בשמלה כחולה ומבריקה שכאילו האירה את פניה החיוורות והשקועות, והבליטה את התכול בעיניה. אנה לבשה שמלה בצבע ורוד כהה שנראתה מקסים עליה.

"פשוט... מצאנו את השמלות המושלמות בשבילנו" אמרה ויקטואר בחיוך.

"הן באמת נראות עליכן מדהים!" העירה בוני ואנה הנהנה באישור.

"גם השמלות שלכן עליכן!" אמרה ג'ני בשמחה.

"אז... כולנו לוקחות את השמלות שאנחנו לובשות?" אמרה אנה באושר.

"ברור!" קראו שלושת הבנות וצחקו.

"חכו, אנחנו צריכות תמונה קבוצתית!" אמרה ג'ני במהירות ורצה לעבר המוכרת. היא אמרה לה דבר מה באוזנה ואז הגישה לה מצלמה קטנה, שויקטואר בכלל לא ידעה שג'ני מחזיקה, והמוכרת חזרה אל הבנות שמיהרו להסתדר בשורה ולחייך למצלמה.

"תגידו "שרביט במבליק" ! " קראה המוכרת.

"שרביט במבליק!" קראו הבנות והפלאש של המצלמה סינוור לרגע את עיניהן של כולן.

"אני ממש מחכה לנשף..." אמרה אנה בעוד הארבע הולכות לעבר פונדק "שלושת המטאטאים", כל אחת אוחזת בשקית שלה, בה נחה בשלווה שמלת הנשף שלה.

"גם אני. בסופו של דבר אמרתי כן לארתור, הוא די חמוד בסך הכל" אמרה ג'ני.

"למה אף רייבנקלואי נורמלי לא מציע לי כבר ללכת איתו?" אמרה בוני בייאוש בעוד הארבע נכנסות לפונדק שלושת המטאטאים. מיד נמלאו כולן תחושת חמימות נעימה שהפיץ האח שבקצה הפונדק.

"מישהו עוד יציע לך..." אמרה ויקטואר במרירות קלה, כשנזכרה בעובדה שטדי עוד לא הזמין אותה לנשף למרות שנותרו עוד כשבועיים עד אליו, ולמרות הרמזים הכבדים שהשתדלה לתת לו.

ארבעת הבנות הזמינו בירצפת חמימה, ופנו ללכת לעבר אחד מהשולחנות הפנויים, כמישהו עצר את בוני.

זה היה פרסי, בן שנה שישית מרייבנקלו שעמד יחד עם כמה מחבריו. הוא הביט בבוני בהיסוס והיא התאפקה שלא לגלגל את עיניה.

"היי בוני.. חשבתי שאולי.. אם תרצי, אני מתכוון... לנשף, את יודעת הנשף של... רוצהללכתאיתילנשף?" אמרה פרסי בנשימה אחת וסומק הציף את לחיו.

"בסדר" השיבה בוני בפשטות ופנתה עם חברותיה ההמומות לעבר השולחן הפנוי.

"פרסי? הוא הבנאדם הכי לא מתאים לך בעולם!" אמרה אנה. פרסי באמת לא היה מתאים לבוני. הוא היה ביישן, מופנם ושקט מאוד.

"כן, אבל הוא הרייבנקלואי היחיד שלא מתלהב כל כך מעצמו. כולם שם בטוחים שהם מינימום אלבוס דמבלדור" אמרה בוני ולגמה מהבירצפת שלה.

"ויק!" הקול שמאחוריה ויקטואר הקפיץ אותה בבת אחת. היא הסתובבה כדי לראות מולה את אחותה, מאחוריה עמדו שתי חברותיה הקבועות, קים ואנג'לינה.

"אל תקראי לי ויק, אנחנו לא חברות" אמרה ויקטואר וגלגלה את עיניה.

"בסדר.. תקשיבי, חשבתי שבגלל שאת וטדי תלכו ביחד לנשף אני אוכל ללכת עם... טום. בלי שאת תספרי לאבא על זה, את יודעת, כי את בערך יוצאת עם טדי-"

"טדי עדיין לא הזמין אותי לנשף" קטעה אותה ויקטואר. דומיניק נראתה מעט מופתעת.

"אהמ..אבל הוא בטוח יזמין, לא? אבל אם הוא יזמין אותך.. אז אני אוכל ללכת עם טום לנשף?" שאלה דומיניק את אחותה בתקווה.

ויקטואר נראתה מתלבטת, ואז, באנחה דרמטית, פלטה "אוקיי" קלוש.

"יש! תודה, תודה, תודה!" קראה דומיניק בשמחה. גם חברותיה נראו מאושרות.

דומיניק מיהרה החוצה מהפונדק, שתי חברותיה ממהרות להשיג אותה, לעבר טום פלפס שחיכה לה בחוץ.

"נו? מה היא אמרה?" שאל טום בציפייה.

"היא מסכימה! אבל רק אם טדי יזמין אותה, הוא עדיין לא הזמין אותה" אמרה דומיניק.

"אל תדאגי. ברגע שהוא יראה כמה מהאוניות שמובטחות לו הוא ייזכר" אמר טום בקריצה.

באותו הזמן ממש, בעודו יושב לבדו במגורי הבנים של השנה השביעית, שהיה ריק, הביט טדי בתמונה שלו ושל ויקטואר, שצולמה לפני כמה שבועות. הוא תהה בפעם הראשונה, האם עליו לספר לויקטואר את הסיבה שבגללה התחיל איתה, על איך התאהב בה ועל כך שהדבר האחרון שמעניין אותו עכשיו זה שק האוניות של טום פלפס האידיוט הגמדי... אבל כשדמיין את הבעת פניה לאחר שתשמע את מה שרצה לומר לה, החליט לשכוח מן הרעיון הזה במהירות.

הפרק הקודם		הפרק הבא