מסע קסום בזמן

פרק 15:בית החולים על שם הקדוש מנגו

טום מצא את כריסמס עומדת בטור ארוך מול דלפק הקבלה. הוא נעמד לצידה כשאיתו גם רייבן. "לא ראית את דמבלדור? " שאל טום. "לא.." היא מלמלה "כנראה פספסתי אותו". "הירגעי, הכל יהיה בסדר" הוא לחש באוזנה וליטף את ראשה.

לאחר שמספר אנשים עם בעיות משונות כמו עור שמחליף צבעים בלי הפסקה ואיברים משני צורה, הגיע תורם. "כן, איך אפשר לעזור לכם? " שאלה פקידת הקבלה. "אממ... לפני זמן קצר הגיע לכאן פרופסור דמבלדור עם ילד פצוע קשה, את יודעת היכן הם? " שאל טום. "קומה שנייה, הוא בטיפול עכשיו, הבא בתור" אמרה הפקידה בקול משועמם.

טום, רייבן וכריסמס עלו בזריזות לקומה השנייה ובמסדרון פגשו בדמבלדור. טום אחז את כריסמס הרועדת בזרועותיו. גם הוא כמוה חשש מאוד לגורלו של ג'ונתן, שניהם חשו כמעט כמו הוריו של הילד הקטן.

"ג'ונתן נמצא בידיים טובות, כל מה שנותר לנו לעשות זה לחכות" אמר דמבלדור. הוא הביט בבתו החיוורת, הרועדת והתאפק שלא לאמץ אותה אל ליבו בחוזקה. טום הוביל את כריסמס אל שורת הכיסאות ושם הושיב אותה בחיקו. "תנסי להירגע מעט, בסדר? " היא הנהנה ועצמה את עיניה. רייבן התיישב מצידו האחר של טום ופרופסור דמבלדור נותר עומד.

השעות חלפו והיום כבר הגיע לקיצו ועדיין שום חידוש בעניין מצבו של ג'ונתן. כשחלף גם מחציתו של הלילה יצא אחד המרפאים מהחדר בו היה ג'ונתן וניגש אל דמבלדור. "טיפלנו בו הכי טוב שאפשר, הוא בהשפעה של מספר שיקויים וכשפים ולכן הוא ישן, עלינו לחכות לבוקר כדי לקבוע עם הדם הרב שאיבד לא גרם יותר נזק ממה שנוכל לטפל" הסביר המרפא. "אני מבין, אם כך אנחנו נחכה" אמר דמבלדור. המרפא הנהן והלך לדרכו. כריסמס פלטה יפחת בכי חלושה. טום נשק למצחה בעוד רייבן אחז את ראשו בשתי ידיו מזועזע בכדי לזוז.

שארית הלילה עברה בציפייה רבה כך כאשר הבוקר עלה סוף, סוף כולם נשמו לרווחה. המרפא שנכנס לבדוק את ג'ונתן יצא מהחדר כשעל פניו מאין חצי חיוך. "הוא ער, והוא מבקש את הוריו" אמר המרפא מבלי להבין את התדהמה שעל פני הנוכחים. "אתה בטוח שזה מה שהוא אמר? " שאל דמבלדור. "כן, מה הבעיה? " שאל המרפא בפליאה נוכח התגובה המוזרה. "אין לו הורים, הם מתו לפני שהוא התחיל את שנתו הראשונה בהוגוורטס" אמר דמבלדור.  המרפא נדהם. "ואין לו הורים מאמצים שהוא יכול להתכוון אליהם? " שאל המרפא.  דמבלדור הניד את ראשו בשלילה. "אז מה עושים? מישהו צריך להיכנס אליו, כדי שלא ייבהל" אמר המרפא. "אני אכנס אליו" אמרה כריסמס. המרפא הנהן והיא ניגשה אל החדר.

"ג'וני? " היא אמרה בעודה פותחת את החדר. פניו החיוורות של הילד הקטן אורו בבת אחת. "אמא! " הוא קרא בשמחה. כריסמס חייכה אליו ונשקה על מצחו. "למה לקח לך כל כך הרבה זמן לבוא? " שאל ג'ונתן בקול חלוש. "כי לא הבנו למי התכוונת כשאמרת למרפא שאתה רוצה את ההורים שלך" אמרה כריסמס וליטפה את שערו הבהיר. "אין לי אף אחד אחר חוץ מכם, את וטום הם ההורים שלי, מאז שהאמיתיים כבר אינם" אמר ג'ונתן. היא חייכה אליו. "בסדר, אם ככה אתה מרגיש אז אנחנו ההורים שלך כנראה".

טום נכנס לחדר זמן קצר לאחר מכן. "היי אבא" קרא ג'ונתן בקלילות. טום נעצר בכניסה לחדר כשהוא פותח וסוגר את פיו מספר פעמים בלי יכולת להגיב. כריסמס צחקה. "הוא התכוון אלינו כשהוא דיבר עם המרפא על ההורים שלו, הוא רואה בנו הורים" אמרה כריסמס בחיוך. "אה, טוב אני חושב שזה בסדר" אמר טום מבולבל מעט. "תשכבי לידי אמא? " ביקש ג'ונתן. היא נשקה על לחיו ונשכבה לצידו. ג'ונתן התכרבל בחיקה ושקע בשינה עמוקה כשראשו נח על חזה.

"את חושבת שבאמת נוכל להיות ההורים שלו? " שאל טום. "אני מניחה שכן, אחרי הכל זה בדיוק מה שעשינו עד עכשיו" היא לחשה בתשובה. "אני מניח שאת צודקת, אבל הוא לא יוכל לקרוא לנו כך בבית הספר, לפחות לא מול כולם" אמר טום. "אתה צודק, נסביר לו את זה כשנצטרך לחזור, בינתיים שיקרא לנו איך שהוא רוצה" אמרה כריסמס. טום הנהן וליטף בעדינות את שערו של ג'ונתן.

הימים חלפו וג'ונתן התחזק מיום ליום. הוא כבר לא יכול  היה לחכות ליום שבו ישוחרר מבית החולים. והנה היום המיוחל הגיע. דמבלדור טיפל בכל המסמכים הקשורים בשחרורו של ג'ונתן והזמין מקומות באוטונוס.

אחרי שהכל היה מוכן ג'ונתן, כריסמס, רייבן וטום יצאו מבית החולים (דמבלדור כבר עזב מוקדם יותר כי היה צריך לשוב לבית הספר). ג'ונתן אחז בידה של כריסמס בזמן שעלו לאוטונוס. הם התיישבו בכיסאות השונים וכריסמס הושיבה את ג'ונתן על ברכיה והנסיעה המטלטלת החלה.

כשירדו בתחנת הוגסמיד חשו הקלה להיפרד מהאוטונוס המטלטל. הם הגיעו להוגוורטס תוך זמן קצר ובדיוק בזמן לארוחת הצהריים.

ג'ף הביט בג'ונתן הנכנס לאולם הגדול וחרק את שיניו. הוא נכשל שוב. לילד הזה יש יותר נשמות מחתול הוא חשב בליבו. ועכשיו הוא בטח יהיה מוגן הרבה יותר. מה עליו לעשות?    

הזמן חלף והנה נותר לו השבוע האחרון לשנת הלימודים.

"את יודעת, אני חושב שנצטרך לחשוף את הארגון" אמר טום. כריסמס, טום וג'ונתן ישבו בחדר הנחיצות. "אני יודעת, אבל איך? " שאלה כריסמס. התשובה הגיע דווקא מג'ונתן. "תחשפי את עצמך". כריסמס הביטה בטום. "יש בזה משהו, תחשפי את עצמך, תבקשי מהמנהל להגיד משהו לכל התלמידים" אמר טום. "אני לא בטוחה שאני מסוגלת, וחוץ מזה אתה המכשף הלבן" אמרה כריסמס. "זה התפקיד שלך, כבר המון זמן" אמר טום. "בסדר, מתי? " שאלה כריסמס. "בסעודת סוף השנה" אמר טום. כריסמס נאנחה וממש לא חיכתה לרגע.

חיכיתם הרבה אז אני מקווה שתהנו:)

לא לשכוח דירוג ותגובות:)

הפרק הקודם		הפרק הבא