משחקי הרעב ה76

שלום!! שוב חזרתי. התגעגעתם אליי, אהה?

טוב, אני יודעת שזה פרק די מוזר והבטחתי שיהיה המשך בקרוב ועבר מאז די הרבה זמן. אז סליחה. וסליחה גם אם לא יהיה פםרק עוטד הרבה זמן. ארני באמת משתדלת אבל...

טוב, ביי בנתיים..

******************

מאדג':

לא ידעתי מי לקח את עילם ורורי, אבל ידעתי שהוא חכם. הוא גרם לי ולג'ייסון לטפס המון קומות, ואז כשניהיה תשושים עוד נצטרך להילחם כדי לחלץ אותם.

הקומה בה הלכנו הייתה מלאה בג'לי טובעני. מייד כשהגענו אליה רציתי לאכול ממנה אבל ג'ייסון הזהיר אותי שזה עלול להיות מסוכן. למזלי לפני שהספקתי לאכול ראיתי חיפושית שאכלה קצת ומתה מייד. זה הוציא לי את החשק לחלוטין.

הג'לי נדבק לסוליית המגפיים שלי, וכל צעד לקח לנו לפחות כפול זמן.

"כמה נשארו בחיים?" שאלתי את ג'ייסון לאחר שתיקה ארוכה. הוא היה יותר טוב ממני בחשבון.

"אההה," הוא ניסה להיזכר. "יש אחת קטנה בת בערך שתיים עשרה שג'ואנה הייתה המדריכה שלה."

זכרתי אותה מאז שדיברנו כמה מילים במעלית. "קוראים לה רוזי."

גייסון משך בכתפיו. "מתי שאמא שלך באה לדבר איתך היו איתה עוד ארבע בנים. אני לא זוכרת איך קוראים לכולם אבל אחד הכרתי עוד לפניי וקוראים לו לטו. יש גם את כליו."

"מי זה?" שאלתי. אף פעם לא טרחתי לזכור שמות של מיועדים אחרים.

"הוא היה איתי, שנינו היינו אצל ליים."

"טוב," נאנחתי. "אתה, אני, עילם, רורי, אמא שלי, הארבע שאיתה-"

"-אחד מהם מת. ראיתי אותו בשמיים לפני שנרדמתי הלילה."

נאנחתי עמוקות.

"אז השלוש שאיתה, רוזי, וכליו. זהו?"

גייסון הירהר רגע ארוך. "אני חושב שכן. אז נשארו עשר..."

"זה המון," קטעתי את חוט המחשבות שלו.

"אבל תחשבי על זה שאנחנו ארבע. זה כמעט חצי!"

התאפקתי לא להזכיר לו שעכשיו אנחנו שניים, כי לא ברור מה המצב של רורי ועילם.

בדיוק באותו רגע חשבתי על זה שכנראה, אם לא קורה משהו מעניין יותר עכשיו, שנינו מככבים במסכים עכשיו. הגבורים שיוצאים למסע חילוץ. בטח רואים קצת אותנו קצת את עילם ורורי עם החוטפים שלהם. זה גרם לי לכעוס על פיטה שיכל לספק לנו רמז מי חטף אותם, או לפחות כמה אנשים חטפו אותם.

"אז מה אתה אומר?" דובבתי את גייסון, בתקווה שפיטה יספק לי רמז בצורת מצנח.

"מה אני אומר על מה?"

"מי חטף אותם?" עניתי בשאלה על השאלה.

"מין הסתם זאת לא רוזי. היא בת שתיים עשרה והיא חלשה והם היו מכניעיםפ אותה," ניתח גייסון.

"היא לא כזאת חלשה אם היא הצליחה להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן," אמרתי באיטיות. קצת התרגזתי על הזילזול שלו.

"היא בטח מחתבאת. ראיתי אותה בתחנות ההסוואה. יותר נכון, לא ראיתי אותה. היא פשוט אלפוה בזה."

"מה הסיכוי שזה כליו?"

"לא נראה לי," הוא אמר בזהירות.

"אז זה משאיר רק את אמא שלי והשלושה שאיתה," אמרתי בזהירות.

גייסון החמיץ פנים. "יופי. כיף חיים. באמת התחשק לי לכפכף אותה בשבילך."

זה הצילח לגרום לחיוך סורר לחמוק ממני.

הפרק הקודם		הפרק הבא