כשהסתכלתי עלייך מהצד....

לאורך כל היום דראקו לא הוציא מילה מפיו. התבודד בספרייה, התבודד בארוחת הבוקר ישב בסוף הכיתה ואפילו לא השתתף בשיעור שיקויים. שהיה השיעור הקל ביותר בשבילו.

לקראת סוף השיעור פרוואטי טפחה על גבי והושיטה לי פתק. 

אנחנו צריכים לדבר הרמ'ס. בואי לשולחן סלית'רין בארוחת הצהריים

D

'לדבר? על מה?' חשבתי לעצמי. אני כזאת מטומטמת, כל השכל שלי ולא עלה לי לראש שמשהו עובר עליו, שעכשיו כל בית סלית'רין ואפילו כל הוגוורטס לא מבינים איך 'דראקו מאלפוי טהור-הדם-ששונא-את-גריינג'גר' מתנשק בלהט עם הרמיוני גריינג'ר לעיניי כל מועדון סלית'רין ומחזיקים ידיים באופן שניראה כבר קיטשי.

בארוחת הצהריים ניגשתי לשולחן סלית'רין וטפחתי על גבו בעודי מחזיקה ערימת ספרים. דה ז'וו... 

הוא קם. עמד בנטימטרים ספורים ממני "על מה רצית לדב-?" הוא נישק אותי. נשיקה של מרד וכעס וחום אבל עם קור עז של סלית'רין. ספריי נפלו מידי. הוא עצר לפתע. מה?! לא! לא !לא לעצור!.

"כולכם יכולים לקפוץ לי! אני אוהב אותה וזה סופי" הכעס והמרד שבאו לידי ביטוי בנשיקה התבטאו גם באמירה הבוגרת שלו.  הוא נישק אותי נשיקה חפוזה בלחי, עזר לי להרים את הספרים, שילבתי את ידו בידי ויצאנו מחדר האוכל למועדון של סלית'רין. 

דראקו ניגש לתמונה "אלוהומורה" הוא אמר את הסיסמה והתמונה נתנה לנו לעבור. מופתעת מכך שדראקו מאלפוי והרמיוני גריינג'ר נכנסים יחד בידיים שלובות למועדון סלית'רין. 

המועדון היה מקפיא כל כך שחשבתי שאני בתוך מקרר. דראקו פשוט מיד את הגלימה שלו וסגר אותה עליי, הגלימה הייתה עבה ומחממת במיוחדת, עכשיו ברור לי למה כשלומדים בחוץ הוא מוריד את הגלימה. אפשר למות מחום איתה!

התיישבנו על הספה שצבעה היה ירוק אזמרגד בוהק וכיסה את שנינו בשמיכה ירוקה-לבנה. "אין לך מושג כמה אני שמח שיש לי אותך" הוא חיבק אותי חזק והצמיד אותי לגופו הרותח. הוא כבר רגיל לקור המקפיא עד העצם. 

נישקתי אותו ברכות על השפתיים "אני אוהבת אותך" לחשתי.

התכרבלתי עליו, עצמתי את עיניי, ונרדמתי. 

הפרק הקודם		הפרק הבא