אתה אוהב אותי? המדריך?

היווש! 

רציתי להגיד שעכשיו אודר פאנפיק חדש שלי בשם "חנונית? כבר לא..." אשמח אם תקראו ותתנו לי ת"ב.

לא חובה. 

רצתי לחדרה של הרמיוני, אני חושב שהיא בטח עם ג'יני או עם הממושקפת שאני לא זוכר את שמה... 

בדרך, חיפשתי אותה בדרך האוכל, בחצר ובפינת הישיבה שמאחורי חדר האוכל. היא לא בשום מקום.

עליתי במדרגות לעבר חדרה. הגב שלה היה מופנה אליי ועל המיטה חבילת טישו עם הרבה ניירות מקומטים עלייה. 

דפקתי בדלת לאות נימוס למרות הרצון העז שלי להתפרץ ולחבק אותה. "אפשר להיכנס?" שאלתי בשקט.  "לך מפה! אני לא רוצה לדבר איתך." הרמיוני זרקה עליי כרית, הפרצוף הזועם שלה גרם לי לגחך. 

"למה אתה צוחק עליי?! אמרתי לך ללכת!" היא זעמה עוד יותר ואני צחקתי עוד יותר. לחצתי על המנעול והתרחקתי מעט מהדלת. "ואם אני לא רוצה?." התגריתי בה. 

הרמיוני הסתובבה אליי "אז אני אזיז אותך." הגבה שלי הורמה ללא רצוני. 

"באמת? תנסי אותי..." אמרתי ושילבתי ידיים. היא סוף סוף קמה. 

הידיים הקטנות והרזות שלה ניסו לדחוף אותי אך ללא הצלחה "זוז כבר! שמן שכמוך!" הרמיוני המשיכה לדחוף ולדחוף אך שוב, ללא הצלחה. 

בשנייה אחת אחזתי במותנייה וזרקתי אותה לעבר אחת המיטות. התקרבתי ורכנתי מעלייה "את יודעת שזה לא היה בכוונה. הייתי עצבני ולא רציתי לחזור על מקרה שהיה בעבר..." נימת ההתנצלות נשמעה בקולי. 

"אני סולחת לך בתנאי שתענה לי על השאלה." היא חייכה את החיוך האהוב עליי. רק עכשיו שמתי לב שהיא לובשת את החולצה הצהובה שלי שעדיין לא טרחה להחזיר. "אתה אוהב אותי? המדריך?" חייכתי חיוך רחב למשמע השאלה. 

נישקתי אותה נשיקה חמה על שפתייה.

"אני חושב שהחזרתי לך תשובה מספקת. לא?" 

"לי זה לא הספיק." היא צחקה והמשיכה את הנשיקה...

הפרק הקודם		הפרק הבא