מה לעז-?

פרק 16

כלום.

לפני מספר שעות במחילה

"אני לא מבינה איך שכנעת אותי לזה." אמרה מולי לג'ורג'.

אתמול בערב הם החליטו (רק כדי שג'ורג' סוף סוף יניח לעניין של פרד) שהם יצאו עם שחר לחפש את פרד בשדות הקרובים לבית, בתחנת הרכבת, ברחובות לונדון ובעוד מקומות שג'ורג' דמיין את פרד בהם.

כבר עברו שעתיים של חיפושים והם החליטו לשלוח את הקטנים לבית כדי שהם לא יתעייפו מההליכה הארוכה. או שזה פשוט עונש על כך שהם פוצצו אסלה בשירותים ציבוריים. אבל אי אפשר להאשים אותם, הם וויזלים.

כדי שהקטנים לא ילכו לאיבוד או משהו מולי הלכה איתם אבל התעכבה קצת מאחורה כדי לתת להם לשחק וכדי ולהגיד לג'ורג' שלא משנה מה יקרה היום, היא תמיד תאהב אותו ושפרד תמיד יהיה קיים בליבם. היא לא באמת חשבה שהם ימצאו את האח המת.

"תגידו, ראיתם במקרה מישהו כמוני רק צעיר יותר בערך בשלוש שנים? אה, ועם אוזן. ופחות נאה מאחר שאני שמימי." אמר ג׳ורג׳ לעוברי אורח תמימים.

המוכרת בחנות העכשווית הסמיקה קלות מאחר שהיא באמת חשבה שהבחור שעומד לפניה באמת די חתיך ושהוא ממש מפלרטט איתה. הסומק ירד כאשר היא ראתה ילד קטן שהיה דומה במידה מחשידה לגבר שלפניה. כנראה הבן שלו…. באסה חשבה. הכאב, האכזבה.

"לא בזמן האחרון" היא ענתה לו. "אבל ראיתי חבורה של גברים שמאוד דומים לך גם כן ג'ינג'ים מנומשים, אולי הוא היה איתם?"

"לא אלה היו האחים שלי, הלוואי הוא היה איתם."

"רגע, הגבוה עם המשקפיים, הוא פנוי?"

"יום טוב גם לך" ג'ורג' סיים את השיחה ויצא עם פרד הקטן מהחנות ומבט נגעל על פנוי. 'מה היא כבר מוצאת בפרסי? היא ראתה את הבחור?' הוא חשב באימה.

הוא המשיך לחפש יחד עם כל המשפחה, אבל החיפושים עלו בתוהו. אף אחד מאנשים שמה לא ראו אף אחד שזהה לו והוא לא וויזלי אבוד. החדשות הטובות היו ששום נקבה לא פלרטטה עם פרסי החדשות המשעשעות היו ששלושה בחורים פלרטטו עם פרסי (יש משהו בשם פרסי ;) ) למבוכתו הרבה, והחדשות הרעות היו שהקטנים איבדו את זה לגמרי ושרפו ארבעה מטריות, מעניין ממי הם ירשו את זה?... משלב הזה מולי החליטה שהיא לוקחת אותם הביתה בטענה שהם עייפים. לא היה צריך להיות גאון בשביל להבין שהיא לא רוצה שמשרד הקסמים יתערב בשל הפחדת מוגלגים ושהיא ידעה שלא יהיה להם אכפת במיוחד מגילם הצעיר.

אחרי שהקטנים ומולי נטשו את המשפחה, הם עברו לחפש בשדות שליד הבית. אולי הוא הגיע הביתה? ככה הם השלו את עצמם. אבל איפה צ'ארלי? הוא היה אמור להגיע הביתה אתמול בערב ומעולם לא הגיע. הוא אפילו שלח להם מכתב בעזרת דרקונו הקטן והחדש 'ביונסה' (הוא היה נגד התעללות בינשופים ושימוש מסחרי בהם) שהוא כבר היה בעיירה המוגלגית הקרובה לביתם ושהוא עושה מסע רוחני לניקוי הראש כך שהוא ילך אליהם ברגל כמו המוגלגים. כך שיקח לו כמה שעות.

חבל שהוא לא הגיע, אך מה שהם לא ידעו שהוא זה שמצא את פרד באותו הזמן כך שהם כעסו עליו שהוא

הבריז להם ככה.

מולי הלכה לאט בזמן שהילדים התחילו לרוץ הביתה. הם הגיעו הרבה לפניה אבל לא היה לה אכפת כל עוד הם היו בטווח הראיה שלה. הם כבר ידעו שאסור להם להתרחק ממנה יותר מדי אחרת…. טוב, הם ידעו.

אבל מולי דאגה לג'ורג'. הוא תלה יותר מדי תקוות ביום אחד. הוא באמת האמין שהם ימצאו את פרד ולא חשוב כמה שיחות הם דנו בזה הוא עדיין האמין בפרד ושהוא חי. אמר שהוא פשוט מרגיש בזה, כאילו לפני כמה חודשים הוא התחיל להרגיש באמת שלם שוב פעם, דבר שהוא לא הרגיש מאז המלחמה, מאז מות אחיו. היא לא רצתה שהוא יפגע ויתפרק שוב לפני כל הילדים. היה לה קשה לראות אותו ככה הולך בעיניים עצומות אחרי האמונה שלו. אחרי המלחמה לקח לו כל כך הרבה זמן עד שהוא חזר לעצמו, וגם זה לא באמת. שכולם תמכו בו והיה לו את אנג'לינה והוא היה הרוס במשך חודשים שלמים, לא היה מסוגל לתפקד לבד. אבל עכשיו יש לו ילדים והוא חייב להיות שם בשבילם ואסור לו לחזור על הטעות הזאת שוב פעם אחרת היא לא בטוחה שהוא יצליח לחזור למוטב… הילד הקטן שלה.. הקונדס הקטן שלה כבר ממזמן לא קטן. לפעמים היא מתגעגעת לתקופה שבוא היא קיבלה כל שבוע מכתב מהוגוורטס על התעלול הזה או אחר שהם ביצעו. היא התגעגעה להם ולא להוא.

היא ראתה את הילדים נכנסים לבית. היא החליטה לעצור מתחת לעץ הגדול שהיה במרחק 100 מטר בערך מהבית. עוד כמה דקות היא תיכנס… כנרגע היא רק רצתה להיות לבדה ולהעלות זיכרונות.

"נו צ'ארלי, אנחנו מחכים פה כבר שעה, איפה כולם?" פרד שאל בפעם השלישית. הוא היה מתוח, שמח, עצוב, מפוחד, מתרגש. הוא היה הכל. זה היה הבית שלו! הוא זכר את החדר שלו, את הנומים שבגינה, את השעון הגדול שעל הקיר שאמר לו שהוא בבית, וכל כך הרבה זיכרונות של ערבי משפחה וחתונות ושמחות שהם עברו ביחד. גם את הדברים הרעים שהם עברו בבית הזה הוא זכר. את השריפה, את החתונה שנהרסה, את אח שלו שוכב מדמם על הספה, בלי אוזן. אבל הוא לא הצליח לראות את הפנים של אחיו התאום. כאילו משהו במוח שלו חסם את הגישה לחלק הזה בחייו. כאילו היה שם משהו גדול מאוד וחסר.

"אני אומר לכם, הם ימצאו אותו!" נשמע לפתע כל מבחוץ. "אין סיכוי, הוא מת. לגמרי. קפוט." נשמע תגובה של ילדה בעלת קול גבוהה.

"אני חושב שאם ימצאו אותו אז הוא יהיה ממש שמן, בטח בדיכאון. מכור לבירצפת." אמר קול שלישי.

'היי, אני יודע מה זה בירצפת. וואו כמה זמן לא שתיתי את המשקה האלוהי הזה. כל כך טהור. למרות שלא יזיק לי קצת וויסקי אש' עברו המחשבות בראשו של פרד תוך שהוא תוהה מי אלה.

"אתה מכיר את הקולות האלו?" טרייסי שאלה את פרד.

"לא, הם אפילו לא מוכרים. אבל זה נשמע כאילו הם של ילדים קטנים. ואני מכיר את הבירצפת הזאת שהם מדברים עליה."

"אני לא עומד להרוס לך את ההפתעה" צ'ארלי אמר בחיוך זדוני מאחר שפרד וטרייסי הסתכלו אליו בבקשה לשאלה שלא נאמרה בקול.

הידית של המטבח הסתובבה ופרד שלא ידע מי אלה ואם זה המשפחה שלא… מה אם הם לא יאהבו אותו? הוא פחד ולא ידע לאן ללכת אז הוא הלך צעד אחורה לצל מתפלל שהם לא יבחינו בו אך בו זמנית נואש להכרתם.

הוא ראה את הדלת נפתחת מעט ופס אור חצה את המטבח. מהדלת נכנסו שישה ילדים קטנים. "פרד!" אחד מהם צעק. פרד חשב שהם הבחינו בו ובאו לכיוונו אבל הם צעקו על אחד הילדים שטיפס של השיש כדי להגיע אל העוגיות. צ'ארלי וטרייסי היו בסלון, כדי לתת לפרד להיות לבד עם המשפחה אבל הוא קיווה שהם היו כאן איתו.

"דוד ג'ורג', למה אתה בבית? אתה לא מחפש אחרי אח שלך בלונדון?" פרד ראה ילדה קטנה בלונדינית שהבחינה בו והתחילה ללכת לכיוונו. הוא לא ענה, כי הוא לא ידע מה להגיד. איזה עוד אח יש למשפחה? הם איבדו אחד? ואז הוא חשב שאולי הם מחפשים אחריו, בגלל החלום שהוא חלם במטוס בדרך לאנגליה שג'ורג' אחיו ראה אותו ושהוא רב עם משפחתו שפרד בחיים. הם מחפשים אחריו? כבר כמה זמן?

"למה אתה בצל? אתה יכול להכין לנו אוכל? סבסב נשארה בחוץ מתחת לעץ. היא אמרה שהיא רוצה להיות קצת לבד ולנוח." הילד הג'ינג'י שהם קראו לו פרד שאל ואמר.

"ילדים, אני חושב שאתם צריכים ללכת לסבתא שלכם ולחכות לה, אני לא חושב שאני יכול להכין לכם אוכל…"

"למה לא דוד ג'ורג'? אתה תמיד מכין לנו את החביתות המיוחדות שלך ואתה תמיד אומר שבטן מלאה עדיפה על לב שמח."

"אתה אומר שבטן לא יכולה לבגוד בך אבל הלב כן ואתה תמיד מכין חביתות 'פרד בלי אוזן AKA אני' המיוחדות שלך."

"אני אומר את זה?" אמר פרד שהתרגשות.

"כן ואתה טבח מצויין, יש לך את הסינר הורוד של 'נשק את הטבח' ואישתך תמיד עושה את זה."

"כן איכככככ" צעקה לוסי.

"אני חושבת שזה רומנטי!" אמרה בחולמניות דומיניק.

"יש לי אישה?!" פרד הצטעק, מבולבל ומזועזע.

"יש לך גם ילד וילדה…." פרד הקטן אמר, בבירור נעלב שאביו לא זוכר אותו.

"ג'ורג', הכל בסדר?" אחד מהם שאל.

"ולמה יש לך אוזן? חשבתי שאתה נפצעת במלחמה. חסר-אוזן כזה" הוסיף עוד אחד.

"בגלל שאני לא ג'ורג', אני פרד." פרד אמר להם בביישנות, מפחד מתגובתם.

הם שתקו לכמה שניות, לא יודעים איך להגיב עד שפרד הקטן אמר בבלבול "לא, אני פרד! אתה אבא! רגע, אם אתה פרד, זה אומר שאני עכשיו ג'ורג'? הא! עכשיו אתה תלך לחדר אחרי שאתה מפוצץ אסלות!" והיה ברור שהוא בעל ביטחון. פרד הרגיש גאווה רבה ושעשוע. איזה משפחה מדהימה.

עברו כמה דקות שהילדים קישקשו על כך שעכשיו הם מבוגרים ושהם יכולים ללכת לישון בשמונה! לא בשבע כמו ילדים קטנים כי הם גדולים גדולים. כמעט כמו סבסב. פרד לא רצה להרוס להם את הרגע הזה וידע שהם נהנים אז הוא שיתף פעולה.

פתאום הוא ראה צל מבעד לחלון של הדלת המטבח, שהיה ברור שהיה שייך לאדם מבוגר ולא לילד רטן. הוא תהה מי זה. הדלת נפתחה ובפתח עמדה מולי. מאחר שפרד עדיין עמד בצל, מולי חשבה שזהו ג'ורג'.

"ג'ורג'! אתה כבר חזרת? חשבתי שרק בערב תחזור בזמן לארוחה. משהו קרה?" היא שאלה את פרד.

הילדים שבינתיים אכלו את העוגיות שפרד הקטן השיג להם לא שמו לב לנאמר בין סבסב לפרד האמיתי כך שלא תיקנו אותה. הם עדיין בירברו על לראות סרטים מפחידים ושאי אפשר יהיה לעצור אותם כי הם גדולים. הקטע של ה"לראות סרטים" הגיע לבית משפחת וויזלי בעקבות הארי, שהיה חשוב לו מאוד ללמד אותם על עולם הקולנוע המוגלגי.

פרד לא ידע מה לענות למולי. לאמו. הוא הבין שזו מולי שמדברת אליו והרגיש קפוא. כל כך הרבה דברים עברו לו בראש.

"אמא?" הוא לחש ולקח צעד קדימה, אל תוך האור.

למולי לקח רגע לעקל את מה שהיא רואה. ג'ורג'.... אבל, עם אוזן? לא יכול להיות.

"זה לא יכול להיות, תעשה שזה יפסיק. זו בדיחה מרושעת אפילו בשבילך ג'ורג'. אני כבר אמרתי לך אל, הוא מת. מספיק."

"זה אני. אמא. זה פרד"

מה אם אני אגיד לכם שהפרק הבא כבר מוכן???? מוהעהעהה

הפרק הקודם		הפרק הבא