עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

הרמיוני נשכה את שפתה התחתונה בעצבנות,להסכים להצעתו של קאסידי היה הדבר הנכון לעשות? היא לא הייתה בטוחה.
בעיקר בזמן שהיא מלאת הורמונים שגורמים לה ולדברים מסביבה להשתגע.
היא הסתכלה על עצמה בראי הגדול,השמלה התכולה שהיא לבשה התאימה לבטן ההריונית הגדולה שלה.
ובמובן מסויים החמיאה לה באופן כזה שגרם לה לחייך. היא לא הרגישה יפה בחודשים האחרונים,היא בהחלט שנאה את עצמה על מה שקרה עם דראקו.
היא בחנה את עצמה שניות נוספות לפני שיצאה מן החדר הלבשה, "היא יפיפיה הרמיוני" ג'יני חברתה הטובה שגם התהדרה בכרס הריונית כמעט זהה לשלה בההתה בחברתה בהשתאות, "אבל את לא חייבת ללכת לשם את יודעת " ג'יני הוסיפה שנייה לאחר מכן במן עצבות מסויימת שהרמיוני חשדה שמקורה בכך שהדברים בינה לבין דראקו לא הסתדרו.
"אני יודעת שאני לא חייבת "הרמיוני ענתה בקשיחות "אבל אני צריכה "היא הנהנה כמסכימה עם עצמה אך הספק ניכר בה , היא ידעה איך זה הולך להשתמע בעיניו של דראקו כשהיא תופיע במסיבת האירוסים שלו לצד קאסידי,הוא ילעג לה ,הוא ינסה להשפיל אותה ולטעון שהיא עושה את זה בגללו ,בכדי לגרום לו לקנא והאמת שיכול להיות שהוא צודק אבל היא צריכה את זה.
ככל שהוא התאכזר אליה יותר כך היא תכניס לראש שלה שדראקו שהיא מאוהבת בו הוא לו יותר מן אחת המסכות שלו, "אני חושבת שאני אקח אותה"הרמיוני אמרה בהחלטיות במטרה לשנות נושא , המבט המרחם שג'יני שלחה אליה מדי פעם החל לעצבן אותה.
ג'יני חיכה בהסכמה, והלכה לקופה בזמן שהרמיוני החליפה בחזרה לבגדיה הרגילים, המסיבה תתקיים מחר והיא פשוט רצתה לגמור עם זה.
"כבר החלתטם על שם" הרמיוני שאלה כשהשתיים יצאו מן החנות, ג'יני שחייכה וליטפה את ביטנה הנידה את ראשה לשלילה, "אנחנו החלטנו לא לגלות מה המין. הארי חושב שזה בן אני חושבת שזו בת מי שצודק יזכה לבחור את השם".
הרמיוני צחקקה, "אתם מטופשים!" היא קבעה "אבל אם את תהיי צודקת איזה שם תבחרי?" הרמיוני שאלה בידיעה שלג'יני יש בטח מיליון אפשרויות לשמות פוטנציאלים.
פניה של ג'יני הסמיקו מעט ופעם הראשונה בחיה הרמיוני ראתה את ג'יני מתביישת לא בגלל קראש ילדותי על הראי פוטר אלא בגלל שם "אני יודעת שזה דיי מיושן אבל חשבתי על השם ססילי או מאביס"
"את צוחקת" הרמיוני אמרה בעיניים פקוחות לרווחה "אלו שמות נהדרים ג'יני! אני בהחלט מקווה שזו בת כי אני מפחדת לחשוב על השמות שהארי יבחר"
ג'יני שחררה חיוך מהוסס לעבר הרמיוני וצחקקה "כן גם אני".
-------------------------------------------------------------
-למחרת-
"הרמיוני?" קאסידי שאל בזמן שדפק על דלת משרדה, ולא עבר זמן רב עד שזו נפתחה והרמיוני יצאה מימנה עם תיק אחד בידה ושרביטה בשני, "אני מוכנה" היא הצהירה והתנשפה קלות מן המאמץ שכרוך בלקום מן הכיסא הארור
ולארגן את דבריה במהירות. הם שניהם היו צריכים לצאת מוקדם בגלל מסיבת האירוסים שקאסידי הוזמן אליה והרמיוני הסכימה להתלוות אליו, הם הסכימו שעדיף שהם התארגנו בביתה של הרמיוני וילכו ביחיד.
 "לא היית צריכה למהר ולהתיש את עצמך, זה מסוכן"
קאסידי אמר ברוך ובנימה מודאגת שנעלמה ברגע שנזכר במשהו, "אוי שכחתי לקחת את המסמכים של אירגון אליפות הקווידיץ, אני צריך לשלוח אותם אכפת לך אם נלך שניה למחלקה שלי" ידו הייתי כרוחה סביב ידה
בכדי לתמוך בה, היה ניכר בו שהוא לא רוצה להשאיר אותה לבדה באותה מידה שהוא לא רוצה להטריח אותה. "כן בוא נלך" היא אמרה והתקדמה לעבר השגרירות התנהגותה מעלימה כל היסוס מן עיניו היפות.
הרמיוני העריכה  את העובדה שהוא דואג לה אבל היא לא צריכה שהתנהגו אליה בשברריות, היא לא אדם פצוע היא כולה  בהריון.
 "היי דראקו" קאסידי קרא בהתלהבות לצערה של הרמיוני "חשבתי שכבר הלכת להתארגן, הרי זה האירוע שלך"
דראקו נעמד מול השניים , עיניו נחו על הרמיוני לשניה אחת והתמקדו בקאסידי בשאר, "כן אני עכשיו הולך" הוא אמר באדישות וקולו מחוספס מבדרך כלל.
"טוב אם אתה כבר כאן,  זו הבחורה שסיפרתי לך עליה, הרמיוני גרינג'ר, אכפת לך לארח לה חברה לכמה דקות אני רק מביא משהו וחוזר" ולפני שהספיק דראקו להגיב קאסידי נעלם למבוכי המשרדים של מחלקת השגרירות
משאיר את דראקו והרמיוני זה מול זה.
הרמיוני התנהרה מן ההלם של לראות אותו ומיהרה למצוא כיסא לשבת עליו לפחות לכמה שניות היא חשה את נשימתה מואצת ומישום מה ידעה שזה לא טוב לתינוק.
"שבי" דראקו הורה וכיסא שהוא שפעם היה חתיכת דף שהייתה בידו של דראקו הופיע לצידה, הרמיוני לא הגיבה בתודה אך לקחה את הכיסא אליה ברצון, היא השתדלה לא להסתכל עליו בכל מצב עיניה היו נעוצות בחלון הרחוק  בזמן שעיניו היו נעוצות בה.
"גרינג'ר" דראקו אמר בפתאומיות שהבהילה מעט את הרמיוני עיניה ננעצו בו באופן שרמז שהיא מופתעת מכך שהוא פנה אליה אך עדיין היה בהן כעס, "אני"  הוא אמר חלושות והמשיך "אני לא יכולתי-"
אני לא יכולתי לזכור, זה מה שהוא רצה לומר לה, בזמן שעיניה ננעצו בעיניו באופן כזה שגרם לו לרצות לנשק אותה.
 אך הרוך שהופיעו בעיניו והשבירות של קולו, שניהם נעלמו והוחלפו על ידי קור ויציבות ברגע שקאסידי חזר בקריאה של "מצאתי, אפשר ללכת"
"תודה חבר" קאסידי אמר בזמן שטפח על זרועו ובידו השניה אחז בידה של הרמיוני, דראקו קיווה שהיא תסובב את ראשה בשביל להסתכל עליו, משהו אחד שאולי יעיד על כך שהוא לא רצח את כל הרגשות שהיו לה אליו אבל היא לא עשתה זאת.

-------------------
הרמיוני הייתה כבר לבושה בשמלתה הכחולה, מאופרת באופן עדין שהתאים לה וידה אוחזת בקאסידי שנראה נרגש לחלוטין, הם נכנסו לאוהל האירועים הענקי שהוקם בחצרות בית גרינגרייס וחלפו על פני שתי זוגות ההורים של הזוג  
הלכאורה המאושר, נרקיסה מאלפוי הניחה על פרצופה מבט מזוייף וחיכני ובעלה שהיה לצידה חייך חיוך גאה מעצם העובדה שבנו הולך להתחתן על יורשת הון. שניהם לא הבחינו שהרמיוני חולפת על פניהם.
"זה יפה נכון?" קאסידי שאל והחווה לעבר המקום שקושט בקפדנות כמו אולם ריקודים מהמאה השבע עשרה ביחוד בגלל התזמורת שהייתה בצד,  "כן" הרמיוני ענתה במן הסתיגות "זה מאוד רשמי" היא הוסיפה וניסתה שלא לחפש בעיניה את דראקו.
חרטה היא מילה מאוד עדינה ביחס למה שהיא הרגישה עכשיו, היא הייתה בטוחה במאה אחוז שזה היה רעיון נוראי לבוא לכאן, "רוצה לרקוד?" קאסידי שאל ומשך אותה לעבר רחבת הריקודים לפני שהיא הספיקה לומר לא.
"אני לא יודעת לרקוד ריקודים כאלה" היא אמרה באימה והחוותה לעבר הזוגות שרקדו כמו שאפשר לדמיין שאנשים רקדו בנשפים של פעם.
"זה בסדר" הוא הרגיע אותה ונתן נתן לה להשתחרר מידיו בידיעה שהיא תברח "אני הוביל" הוא החל להזיז את רגליו וגורם להרמיוני לעשות כמוהו, "רואה זה לא כזה נורא" היא הנהנה אך עדיין רצתה להשתחרר מידיו ולברוח
לאזור האוכל או לבית שלה.
הם רקדו עד  שאישה כההת שיער שלבשה שמלה אדומה ארוכה שהתאימה לגזרתה הדקה הפריעה להם, "הרמיוני גרינג'ר? נכון? ואתה בטח קאסידי  ג'ואל?" " היא שאלה בתרגשות , הרמיוני יכלה להבחין במבטה של פנסי שבמקראה
הטוב היה מאיים בוהה בשלושתם במן המרחק. "כן אלו אנחנו, שמעתי מדראקו המון עלייך, זו מסיבה נהדרת אוסטריה" קאסידי אמר בנימוס מוחלט ובמהירות שגרמה לאוסטריה להסמיק ולהרמיוני לפעור פה.
זו אוסטריה, אין לה שיער פרוע ומבולגן אלה שיער חלק כמשי, פניה חלקות לגמרי והיא הייתה כולה חן ואלגנטיות, היא יכלה להיות חלומו הרטוב של כל בחור והרמיוני לא ידעה בדיוק אם היא מקנאה בה או מרחמת עליה.
"נעים להכיר" הרמיוני הושיטה את ידה לעבר אוסטריה  וזו ביטלה את ידה המושטת בגיחוך וחיבקה אותה במקום זאת "אנחנו כבר למדנו בהוגוורטס ביחד"  היא הסבירה "אין צורך בכזו רשמיות". 
"בואו אני בטוחה  שדראקו ישמח לראות את שניכם" היא הכריזה היא לקחה את ידה של הרמיוני בלי היסוס והובילה את שניהם לעבר הבר שם דראקו לקח משקה בדיוק לפני שהוא התכוון לעשות סבב חיוכים מזוייפים לאורחים.
אבל אז היא עמדה מולו שונה לגמרי מימה שהיא נראת ביום יום אבל  עדיין היא, דומה לעצמה. לרגע יחיד הוא תהה אם הוא שתה יותר מידי וזו הזייה מתוקה שלה אבל הוא דיי בטוח שלא קאסידי ולא אוסטריה יופיעו בהזיות מסוג כזה
לכן הוא כחכח בגרונו וחייך לעבר קאסידי ונחוש באותה מידי להתעלם מן הרמיוני.
"שמח שיכולתם להגיע" דראקו פלט בדיוק כאשר קולו המוגבר של מנצח התזמורת הכריז כי זהו הזמן לריקוד המסורתי של בני הזוג, אוסטריה המחוייכת תפסה בהתרגשות בידו של דראקו ומשכה אותו למרכז הרחבה שהתרוקנה למענם.
הוא אחז במותנה והיא אחזה בכתפיו ומוזיקה נעימה החלה להתנגן אך הוא לא יכל להסיר את עיניו מן הרמיוני שנשארה לצד קאסידי.
-------------------------------------
"מים?" קאסידי שאל והושיט להרמיוני כוס מים שנתנה לו על ידי הברמן, הרמיוני הנהנה והפנתה את גבה לכיוון הרחבה כך שא תוכל להביט בהם, היא לא יכלה יותר, למרות שהוא מפלצת עדיין היה חלק בתוך שאהב אותו,
שכמהה אליו ואל הנוכחות שלו לצידה, היא לא יכולה להשלות את קאסידי.
"קאסידי" היא אמקה והגרמה לו להסית את עיניו מן הרחבה ולהסתכל עליה, "כן הרמיוני?" הוא שאל משועשע מעט "אתה אתם מדהים, אבל אני לא אוכל להיות איתך"היא אמרה במהירות וגרמה לעיניו להסתכל בה עם עצב
אך באותה מידה הבנה, "אתה עדיין אוהבת את האידיוט שעזב אותך?", הרמיוני הינהנה והרגישה איך דמעות עומדות בעיניה "אני פשוט לא אוכל להשלות אותך, אני לא רוצה כרגע אף אחד מלבדו"
"אני מבין" הוא השיב ופתאום חיוך שובב הופיע על שפתיו הוא הניח את זרועו על כתפיה החשופות של הרמיוני, "אבל אם אנחנו הולכים לחתום את האפשרות הזאת לנצח אפשר נשיקה קטנה כך שלפחות כשיהיו לי נכדים אני יוכל לספר
להם איך הייתה בחורה מדהימה שסבא שלהם רדף אחריה אבל למרות שהוא לא השיג אותה הוא עדיין קיבל נשיקה משפתיה היפות".
הרמיוני צחקקה "בשמחה קאסידי" היא אחזה בצווארון חולצתו והורידה את ראשו לעברה מכיוון שהיא לא יכלה להתרומם על קצות אצבעותיה, היא נשקה אל שפתיו בקצרה ובידידות מוחלטת והתכוונה להתנתק מימנו אך מישהו אחר הקדים אותה.
עיניו רושפות בכעס לעבר קאסידי ולפני שהרמיוני הספיקה להבין מה קורה קאסידי היה על הרצפה עם אף מדמם ודראקו מעליו ידו אדומה וידו השניה אחזה בהרמיוני.
"מה אתה עושה?" היא הצתעקה ונחרדה לגלות שכולם מסתכלים על שלושתם בהלם מוחלט זהה לשלה, "היא הבחורה שלי. שלי!. אפילו אל תחשוב שיש לך הזדמנות איתה, היא שלי, והיא בכלל מטורפת שאי פעם רצתה מישהו כמוני.
אבל כל עוד היא עדיין אוהבת אותי ותרצה אותי היא תהייה שלי ואני שלה. ואני, ולעזאזל עם כולכם, אני אוהב אותה" 

הפרק הקודם		הפרק הבא