היא והעיניים האפורות

קודם כל אני רוצה להגיד תודה על החרמשים שתרמתם!!

לצערי חסרים לי עוד 15,000 ואני לא יכולה לבקש מכל אחד מכם עוד כמה, אז אני מבקשת שאלה שעוד לא תרמו- תתרמו אפילו 50. בבקשה. זה חשוב לי לשנות את הכינוי.

ועכשיו, לכבוד העזרה היפה שלכם, הנה פרק חדש, ולפי בקשתכם והבטחתי- הכל חזר להיות קשורה עם הבלונדיני והחכמה שלנו.

תהנו !!

הרמיוני לא הצליחה להירדם כל הלילה. רגשות האשם אכלו אותה מבפנים.

היא כנראה אהבה את הארי... אבל ג'יני הייתה חשובה לה לא פחות.

היא קמה ממיטתה והתקדמה למיטתה של ג'יני, ושפכה לתרופה של תמצית נגד לשיקוי המשלשל.

הרמיוני הייתה צריכה להירגע טיפה.

היא לקחה את הגלימה של הארי ב"השאלה", ויצאה להסתובב טיפה בטירה, כשהיא מחפשת במקביל את המטבחים.

"גברתילי צריכה משהו?" הרמיוני קפצה ממקומה, מכוונת את השרביט המואר אל גמדון בית קטן, מה שהרגיע את פעימות ליבה.

"כן, אבל אני רק צריכה שתראה לי איפה המטבחים, את השאר אעשה לבד."

"מכאן גברתילי."

הרמיוני התקדמה אחרי הגמדון הקטן, עד שנכנסה למטבחים, ובהנף שרביט הכינה לעצמה שוקו חם. היא אף פעם לא הייתה בחורה של קפה.

רק בבקרים ממש, ממש, ממש קשים.

לפתע שמעה צעדים יותר חזקים משל גמדון, והבינה שזה חייב להיות בן אדם. 

"מכאן אדונילי."

"תודה."

היא ניסתה להסתתר אך לא הספיקה לפני שקצוות שיער בלונדינית הופיעה מעבר לדלת עם מבט מופתע על פניו.

"תוותרי, ראיתי אותך." דראקו צחק לעצמו.

הרמיוני הורידה את הגלימה כשברקע אנחת הייאוש שלה, מסמלת כי היא מבינה שהיא נכנסה לעוד סיטואציה מביכה.

"בוקר טוב גברת גריינג'ר. היורשה לי ללכת למקרר לקחת לי חלב לקפה שאני מעוניין להכין?"

"בוקר?"

"השעה עכשיו שלוש וחצי. טכנית- בוקר."

"מה אתה אומר." הרמיוני פינתה לדראקו את המעבר למקרר, כשהוא שולח יד לחלב הקר.

הסיטואציה הייתה מביכה. דראקו עם הקפה שלו, והרמיוני עם השוקו שלה, במרחק של כמה מטרים, שותקים ומביטים לכל כיוון אפשרי מלבד בעיניים אחד של השני.

לפתע דראקו גיחך כשהוא מביט עליה.

"מה כל כך מצחיק?" המבט על פניה היה עצבני.

"יש לך... קצת... שפם שוקו..."

"או... איפה?"

"חכי... אני אנגב לך."

דראקו התקדם אליה עם מטלית, כשהוא מנגב מעל פיה את השפם החום, תוך כדי שהם מביטים אחד בשני כשעיניהם נוצצות.

הרמיוני תמיד ידעה שהיא בתוך תוכה אוהבת את דראקו... הארי היה סתם כי דראקו לא היה שם.

אבל האם היא תהיה מוכנה לעוד סיטואציות שדראקו לא ישלוט בעצמו? בזה היא לא הייתה בטוחה.

ולכן היא נסה אחורנית כשדראקו התקרב אליה כשעיניו מכוונות לעיניה, ואז לפיה.

רק מבט דומם ומלא עצב היה בעיניו, מעורבב כולו עם תבלין של מבולבל.

"הרמיוני... תתני לי הזדמנות... בבקשה..."

היא נדה בראשה. "אני לא יודעת אם כדאי לי לסמוך עלייך אחרי כל הטעויות שלך."

מה היא עושה? היא אוהבת אותו. למה היא לא נותנת לעצמה להבין את זה.

"תני לי הזדמנות אחת... רק אחת... אני אעשה הכל כדי שתראי שאני לא אטעה יותר..."

היא הביטה אליו, בעיני הסערה האפורות שלו, ונאנחה. "הזדמנות אחת."

דראקו קרן ופניו האירו מיד, הוא ניגש להרמיוני ונישק אותה נשיקה לוהטת, שהרמיוני נסחפה אליה מיד, עד שהגמדונים הגיעו.

"סליחה, לא התכוונו להפריע לאדונילי וגברתילי."

הם התנתקו מיד והרמיוני, לעומת דראקו שפניו היו קפואות וסמוקות, הגיבה.

"לא לא, זה בסדר, התכוונו ללכת נכון דראק?"

"בהחלט."

"תודה לכם על השירות האדיב."

השניים יצאו מהמטבחים, כשדראקו מלווה את הרמיוני לחדר המועדון שלה, כשידיהם צמודות.

לפני שנכנסה מעבר לדיוקן האישה השמנה, הוא תפס בידה.

"אני שמח שאת נותנת לי הזדמנות."

"אני אוהבת אותך."

"אני יודע את זה."

הרמיוני גיכחה לעצמה ונתנה לו נשיקה חטופה.

דראקו, סמוק ומאושר, חזר לכיוון חדר המועדון שלו.

דבר אחד היה לא צפוי- שיער ג'ינג'י הביט בסתר על השניים, כשהוא מלא בקנאה וברצון לנקמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא