נקודת מבט

כעבור כמה ימים ג'יני שוחררה הביתה לאחר הרבה מאוד ''מבטי כלבלב עצוב''  של הארי בתחינות לרופאים.

את הרמיוני עוד לא שיחררו אבל כולם היו מגיעים לבקרה מדי יום. (באיזשהו שלב הרופאים היו צריכים להכריח את דראקו לצאת משם.)

אחרי כמה שבועות הרמיוני שוחררה הביתה. היא עדיין הייתה צריכה להמשיך תוכנית של הקדוש מנגו כדי להבריא לחלוטין והיא לא יכלה לעשות ספורט.

''אוף, מתי אני אוכל לחזור לרוץ?'' היא התלוננה באוזני דראקו.

''צעד צעד,'' הוא חייך. ''קודם נגיע לאוטו ואז נדבר על ריצה."

הרמיוני ניסתה להיכנס למושב הנהג אך דראקו עצר בעדה.

"אה אה." חייך הבלונדיני והרמיוני נשפה בזעף.  "ראינו מה קרה בפעם האחרונה שאת  נהגת."

היא הוציאה לו לשון בחיוך והתיישבה לידו.

כעבור חצי שעה:

"חזרנו הביתה!" צחק הבלונדיני והרמיוני צנחה על הספה. "רעבה?" שאל, עדיין מחייך.

"מתה, האוכל שם מגעיל!"

דראקו גיחך. "את בטוחה שאת רוצה שאני אבשל? זוכרת את הפעם האחרונה שנשארתי לבד במטבח?"

"אני סומכת עליך שלא תפוצץ לנו את הבית." הרמיוני אמרה והם התנשקו.

העולם לא יכול היה להיות יפה יותר....

הנה לכם, פרק 16! 

יצא פרק קצר...

טוב נו, לא נורא!

מזכירה לכם, כל תגובה שלכם פה, שווה פרק אחד!

(אל תפציצו פה תגובות, יש לי רק עד פרק 21!)

-michal8624

-חברה אלמונית.

הפרק הקודם		הפרק הבא