שקיעת ההיביסקוס

הפרק קצת באיחור:) 
---------------------------------------
We are afraid to care too much, for fear that the other person does not care at all- Eleanor Roosevelt

---------------------------------------

דראקו הזיז את רגלו בעצבנות, למרות שהוא היה במשרדו  של סנייפ ראשו היה בביתו.
אם לדייק בחדרו, ששחה בריחה הממכר של גרינג'ר, היא  כבר לא ישנה, אולי היא עכשיו עם נודניק מספר אחת ושתיים או קוראת ספר בחדרה.
הוא לא יכל להוציא את התמונה שלה מראשו, את פניה מול פניו וגופה בחיכו, זה היה הדבר הכי אינטימי שאי פעם אעז לעשות עם אדם אחר.
להפקיד את גופך נטול ההגנות, מנטליות או פיזיות בידי אדם אחר.
הוא שנא לקום ולהתרחק מהחום שגופה הקרין.
"אני מצטער על ההמתנה" סנייפ נכנס לחדר המנהל בידו מכתב אפור שהשליך לאח הבוערת.
"רון ופרד וויזלי" אפילו עכשיו דראקו לא יכל שלא לעקם את פרצופו כשביטא את שמם " הם אצלי באחוזה, גרינג'ר עוזרת להם להתאקלם, יש להם שאלות ואתה צריך לדבר איתם"
"אני יודע, אני יעשה זאת היום, אחרי ארוחת הערב תשלח אותם דרך רשת הפלו"
"ובלייז? הלכת אליו בסוף?"
"שלחתי אותו לאדם שאני בוטח בו, הוא יהיה בטוח שם אבל לא יקח עוד זמן רב עד שיבחינו בהעדרו תתכונן לכך שיזמנו אותך לתשאול".
דראקו נאנח  ," חוץ מגרינג'ר וויזלי יש עוד יצורים תועים שצריכים לאסוף אלי לבית?" הציניות בקולו מודגשת "מורדים, בוגדי דם מסתבר שהבית שלי הפך לבית מחסה של אוהדי פוטר"
"כנראה שלא" סנייפ השיב אבל דראקו זיהה שביב של שקר בעיניו אבל הוא היה שולי מכדי שיתייחס אליו.  "אתה יכול לנוח קצת דראקו, קח" סנייפ הושיט לדראקו חבילה חומה עטופה בעליבות.
"מה זה?" דראקו לא טרח להסתיר את הדחייה שהרגיש
"מתנת חד המולד מוקדמת"
""אני לא חוגג את חג המולד", זה לא היה שקר הוא לא חגג את חג המולד באופן המסורתי של מתנות ועץ חג המולד הוא חגג אותו באמצעות הרבה וויסקי אש ובחברת זרים שעשו כמוהו.
"אז תראה בזה בתור מתנת יום הולדת מוקדמת" הוא הניף את ידו בביטול וחזר להתעסק במסמכים בעוד שדראקו הסתכל עליו עם גבה מורמת.
סנייפ לא הביא מתנות, הוא כן הראה התחשבות אבל לא מהסוג שמרעיף אהבה, חיבה וכסף אלא מהסוג שדואג שתעשה את הדבר הנכון.
"תודה" הוא השיב  והטמין את החבילה הקטנה בגלימתו שולח מבט מהוסס במורו לשעבר לפני שהשתמש ברשת  הפלו.


הרמיוני תלתה את קישוטי חג המולד באמצעות שרביטה בסלון האחוזה, חג המולד עומד להתרחש בעוד יומיים.
היא עשתה זאת בעוד שהקשיבה לפרד ורון מספרים מה שעבר עליהם בזמן האחרון.
איך הם עברו ממקום למקום מחפשים מסתור מאוכלי מוות שניסו לאתר אותם ובו זמנית את קבוצות ההתנגדות לוולדמורט שהחלו להתפתח בשנים האחרונות יותר ויותר.
איך הם נאלצו להתפצל מאביהם שנהפך לעגמומי ושקט לאחר מותן של אישתו וביתו הצעירה.
"הם יזמו כמה קרבות גדולים נגד אוכלי המוות" פרד הסביר והיה ניצוץ מסוים של תיקווה בעיניו החומות "שמעתי שאפילו הצליחו להרוג רבע מהם"
"אנחנו חושבים שזה אומר שיש עדיין אפשרות לניצחון ,למרות שהארי לא כאן" רון ציין אבל הכאב העמוק ניכר על פניו כשציין את שמו של חברו המת.
הנבואה שדראקו הביא לה צפה במחשבותיה אבל הרמיוני ביטלה אותה, דראקו אמר שהיא שקרית היא נזכרה.
"הטוב תמיד מוצא דרך לגבור על הרע" הרמיוני מלמלה מ,ודעת לכמה נאיבי המשפט נשמע. היא היא חייכה כשסיימה לתלות את האורות הצבעוניים שפעלו באמצעות קסם דומה ללומוס.
העץ היה חסר באופן בולט וגם לא ממש היו מתנות  מסוגננות מתחתיו אבל היו זרי אשוח מעל האח שקושטו בצבעי חג המולד.
אדום וצהוב.
הרמיוני באמת תהנה לראות את פרצופו המרוגז של דראקו  שיראה את ביתו מקושט בצבעי גריפינדור, היא לא עשתה
זאת בכוונה להרגיזו, זה לא אשמתה שצבעי גריפינדור זהים לצבעים המסורתיים של חג המולד זהו רק צירוף מקריים משמח.
"זה באמת הכרחי?" רון הביט במחזה המרהיב של סלון אחוזת מאלפוי מקושט לחג המולד, הוא  התיישב בחוסר נוחות על אחת הספות כמו אחיו, לא בדיוק שוכח בבית של מי הוא נמצא.
"כן" הרמיוני ענתה בבוטות "כמובן שכן יהיה נחמד לעשות משהו נורמאלי"
"אם את אומרת" רון גלגל את עיניו, היה ברור שהוא לא חושב כמותה, שום חג מולד עכשיו לא באמת יהיה נורמאלי בשבילו.
 ללא ארוחת החג של אימו או וסודריה המכוערים והמחממים.
 ללא אביו שיתרגש ממכשיר מוגלגי מטופש או נוכחותם של אחיו הגדולים וג'יני שתשלח מבטים מעריצים לעבר חברו הטוב שנחשב זמן רב עחלק ממשפחת וויזלי.
"את צריכה לבוא איתנו הרמיוני" פרד אמר לפתע "למחתרת של המורדים"
"חשבתי על זה האמת" הרמיוני אמרה בביישנות מסוימת ולא אופיינית לה.
"את ורון הייתם קרובים להארי, אנשים רואים  בכם  סמל לקיום שלו, לכך שיש סיבה להילחם וגם את כנראה תהיי האדם הכי חכם שם וזה אף פעם לא מזיק לתכנון תקיפות".
"אני מפקפקת בזה" הרמיוני מלמלה וחיוך קטן על שפתיה, אבל היא חשה מועקה.
 משמעות עזיבת האחוזה היא לא לראות את דראקו.
מי יטפל בו שהוא יפצע אנושות כמו הפעם ההיא.
הפעם שהיא תעזוב יכולה להיות הפעם האחרונה שהיא תראה אותו מזה זמן רב, הפעם הבאה יכולה להיות בקרב כשהם שניהם מציידי המתרס.
צמרמורת חלפה בגופה כשחשבה על הפציעות שלו אז.
"דרך אגב מיוני" מבט מהורהר תפס את מקומו על פניו של רון, עיניו ניקרו את עיניה בחשדנות, "את קראת למאלפוי ידיד".
לחיה של הרמיוני התהדרו בכתמים אדמדמים, אולי מכעס על בן הוויזלי הצעיר או אולי בגלל שחשבה שידידים לא מתנשקים  כמו שהיא ודראקו התנשקו.
"כן" היא משכה בכתפיה והתיישבה על אחת מן הספות, "אז מה?" בקולה היה טון הזהרה שרון לא הבחין.
"אז זה מטורף ממש" הוא התפרץ  "בחיי מרלין, הרמיוני איך את יכולה להחשיב את המאלפוי בעל פרצוף הסמור הזה לידיד?! הוא היה נורא אלינו"
הרמיוני הייתה מתפרצת עליו כהוגן בטענות כגוון: אנשים משתנים ואתה צריך לסמוך על יכולות השיפוט שלי רונאלד וויזלי וכדומה אבל מישהו אחר השיב במקומה.
"טוב, אין לך זכות לשפוט ממש וויזל נכון? הפרצוף שלך גם לא ממש נעים לעין"
דראקו פסע לתוך הסלון תחילה הוא מבחין בכך שפרד וויזלי ששלח אליו מבט מתריס למדי יושב בכורסא האהובה עליו, הוא עיקם את אפיו לעבר המראה המצער אבל לא ניסה להעיף אותו ממנה.
אולי הוא ישרוף אותה אחרי שהם הסתלקו וישיג אחת זהה, זה העסיק אותו מספר שניות שהבחין במראה אחר ומזוויע יותר, הוא לא באמת הבין איך הוא לא שם לב לזה מוקדם יותר.
החדר הגדול והמרווח יותר בבית מקושט בצבעי גריפינדור, אורות מנצנצים כאילו זה בית של משפחה  קטנה ושמחה באופן מטריד משנות השלושים.
"מה לעזאזל זה אמור להיות" הוא שאל מחווה בידו לקישוטים הלבבים והאורות הבוהקים.
"קישוטים  לכבוד חג המולד" הרמיוני קמה מאתגרת אותו להתווכח איתה
הוא בשמחה יענה לאתגר.
"אני לא חוגג את חג המולד גרינג'ר" דראקו השיב בשיניים חשוקות "תורידי את הזוועה הזאת"
"לא" היא השיבה ,"קצת שמחת חג לא הזיקה לאף אחד".
בעוד הרמיוני לא שמה לב שהם התקרבו אחד לשני תוך כדי החלפת הדיבורים דראקו כן, והוא עצר בעדו מלהסיט את שערה לאחור וללטף את צווארה באצבעותיו.
גם רון ופרד הבחינו בכך הם היו שקטים ובעוד שרון אחז בשרביטו מוכן ומזומן לשלוח קללה זדונית לעבר מאלפוי פרד רק בחן את איך שעיניו האפורות של מאלפוי נחו על הרמיוני וסרקו את פניה.
שביב של הבנה לא מוכחת מתהווה  בתוכו.
דראקו גיחך  ללא שמחה או צחוק "תעשי מה שאת רוצה גרינג'ר רק אל תגררי אותי" הוא היה קר ממה שהוא רצה להיות כלפיה, הנוכחות של הוויזלים ככל הנראה.
"אתם תלכו לסנייפ, משרד המנהל בהוגוורסט אחרי ארוחת הערב דרך רשת הפלו" הוא הורה לפרד ורון הוא הלך משם ברגע שסיים אך עדיין הספיק לשמוע את רון נוהם לעברו שהוא לא מחלק להם הוראות.

דראקו הסתכל על החבילה הקטנה שסנייפ הביא לו, היו בה שתי דברים, תמונה מוגלגית ממוסגרת  ומעט סדוקה וקלף מגוגלגל.
בתמונה הופיעו שלושה אנשים  הוריה של גרינג'ר והיא עצמה צעירה יותר, בת שתיים עשרה אולי, שלושתם מחייכים, מחובקים ומאחוריהם הרגע המושלג של שוויץ.
הוא לא היה בטוח איך התמונה הזו הגיעה לסנייפ, אולי אוכלי מוות מצאו את אחד המסתורים שלה בחמש השנים האחרונות או שזו תמונה נשכחת שלה שהייתה בהוגוורסט ונעלמה כפי שדברים נוהגים להעלם.
הוא ידע מה כוונתו של הפרופסור, הוא צריך להביא את זה לגרינג'ר אחרי שיאחה את הסדקים לכבוד חג המולד.
רק שהוא לא חוגג את חג המולד וסנייפ ידע זאת.
דראקו נאנח והסיט את עיניו מחיוכה התמים של הרמיוני הצעירה, בימיו בהוגוורסט הוא הקניט אותה וכינה אותה באינספור כינויים אבל הוא תמיד חשב שכאשר היא מחייכת היא נראת יפה, אפילו אז.
החיוך היה מאיר את עיניה החומות וזה עצבן אותו, בזמנו זה היה אחד המניעים שלו להתנכל אליה. להוריד לה את החיוך מהפרצוף  כשהיא בסביבתו כדי שהוא יוכל לסלק את המחשבה הטורדנית ההיא ממוחו.
הוא הסתכל על הפתק שלעומת התמונה לא היה קשור כלל לגרינג'ר, זו הייתה הנבואה השלמה, מתנה מסנייפ שככל הנראה באמת בשבילו.

כשהאור יפול החושך יעלה

הגנב המכונף ישבור את חומות הכוכבים הצפוניים

אדון האופל יפול מידי האחד שאיבד את הכל

פרט לדם חצוי, המשרת  אפלה ואור.

הראש שלו כאב מלהסתכל על המילים, למרות הישירות המנחמת של השורה האחרונה:

יש לו או לה  כנראה קרובי משפחה בשתי הצדדים הלוחמים.
 הוא לא יכל היום לחשוב על כך עכשיו, או להתחיל לחפש את הפוטר החדש באמצעות דפי שושלת של קהילת הקוסמים.
הרי איזו עוד סיבה יכולה להיות לסנייפ להביא לו את הנבואה השלמה אם לא לחפש את מי שאמור לסיים את הכל.
 הוא השאיר את הפתק על שולחן העבודה שלו ולאחר שתיקן את התמונה החביא אותה באחת המגירות המאובטחות שלו, לא
בטוח בינו לבין עצמו אם יתן את זה לגרינג'ר בחג המולד או ישאיר את זה בחדרה ויעמיד פנים שמעולם לא ראה את זה בחייו.
הוא רצה ללכת אליה. לשהות בנוכחותה אפילו אם המשמעות היא להזדעזע ממה שהיא עשתה לסלון או להתחיל בריב. אבל הויזלים מרחרחים סביבה כלביאות שמגוננות על הגור.
 הוא היה רוצה לנוח בכך שיקרא ספר בכורסא האהובה עליו אבל גם את זה הוויזלים סיכלו בכך שהתמקמו במקום האהוב עליו.
לאחר חשיבה מעטה הוא בחר ללכת למטה אוכלי המוות לבשר על העלמותו של בלייז ולשחק את התפקיד של אוכל מוות חסר מוח ונאמן עד עיוורון.
ללכת אליהם לפני שהם יבואו אליו.
בלייז.
הוא נזכר במבטו המיוסר של חברו, על ההתוודעות המפתיעה שלו ללוני לאבגוד, אבל מי הוא שישפוט הרגשות שהוא חש כלפי גרינג'ר כנראה מוזרים עוד יותר.
בלייז   רק רצה להגן על האדם שאהב וזה לא ממש הסתדר.
לפחות לא בשבילו.
דראקו קיווה שהוא בטוח היכן שסנייפ שלח אותו.

כשהרמיוני קנתה את הקישוטים היא קנתה משהו קטן לדראקו, היא הייתה מביאה משהו גם לרון ולפרד (ממתקים וספר כישופים למתיחות) אילו הייתה יודעת שהם יגיעו .
אבל בעת הרגע היא בכלל התלבטה אם להביא לו את זה בכלל.
"אני לא חוגג את חג המולד גרינג'ר" הוא אמר לה בסלון והמילים האלו נתקעו במוחה, לא בגלל  שאם הן היו באות מפיו של אדם אחר הם היו יכולות להישמע לה עצובות אלא בגלל מה שנבע מהם.
אם הוא לא חגג את חג המולד מה הוא היה עושה בזמן הזה של השנה בשנים האחרונות.
היא זכרה אותו בהוגוורסט באותה תקופה, הוא היה עליז יותר, פחות מעצבן ומציק מבדרך כלל ניכר עליו שהוא אוהב את תקופת החגים.
 הניחה את המתנה בצד.
 

דראקו הבחין בצל בחדרו, צל שנבע מאדם אנושי וחי למדי.
"איך נכנסת לחדר שלי וויזלי"
"יש לי את הדרכים שלי" פרד השיב במשיכת כתפיים "אתה לומד הרבה דברים שימושיים כשאתה
בדרכים, זה מצחיק כמה חסרת תועלת אמצעי ההגנה הקסומים כנגד מכשירים מוגלגים"
דראקו פשט את מעילו והניח אותו על הכיסא.
"זה ממש מעניין" קולו היה ציניות טהורה "עכשיו תגיד לי למה אתה פה לפני שאקלל את התחת העלוב שלך".
"לקלל את התחת שלי זה יהיה פשע כנגד כל הנשים בעולם ואנחנו לא רוצים את זה נכון?" דראקו גלגל את עיניו וחיכה לתשובה האמיתית.
"איפה היית?" פרד המשיך.
"זה לא עניינך"
"תתחיל לספר או שאני אספר להרמיוני שאתה אוהב אותה"
דראקו נשם בחדות.
"אתה חושב שהיא תאמין לטמטום שלך?" דראקו שאל בשיניים חשוקות ואגרופים קמוצים, הוא לא שחקן
טוב כמו שהוא חשב את עצמו אם מישהו כמו פרד וויזלי שם לב לכך.
"אני בונה על זה שאתה לא רוצה שהיא תאמין" פרד הסתכל עליו כמו איך שאריה מסתכל על טרף לכוד בפינה.
"אני לא אוהב אותה" דראקו אמר יותר לעצמו מאשר לפרד.
"אתה מסתכל עליה כמו שההורים שלי היו מסתכלים אחד על השני, כאילו היא הדבר היחידי בעולם שאסור לה להעלם, כאילו אתה מוכן למות למענה"
דראקו גיחך בבוז אבל ליבו דפק למשמע התיאור המגוחך שפרד היציג אבל הוא פחד.
גרינג'ר לא יכולה לחשוב שהוא מרגיש משהו כלפיה, אולי זאת הייתה הגאווה שריצדה בתוכו או העובדה שאהבה היא חולשה במלחמה.
"הלכתי לדווח על אוכל מוות שסרח" דראקו אמר בראש מורם כאילו הוא לא נכנע לסחיטה הקטנה של פרד, "בשביל שהם לא יחשדו שיש לי קשר לזה".
"ויש לך" זאת הייתה יותר הצהרה מאשר שאלה, דראקו הנהן בחיוב.
"ואיפה הוא עכשיו?"
"את זה" דראקו חייך ללא שמחה "תצטרך לשאול את סנייפ ואני בספק אם תצליח לסחוט אותו בהנחה והוא לא ירצה לענות"
פרד הזעיף את פניו ושילב את ידיו על חזהו.
"אתה צריך לשתף פעולה עם הרמיוני בקשר לחג המולד" הוא אמר לבסוף "אתה לא יודע עוד כמה זמן היא תישאר לצידך" ובזאת הוא
עזב את חדרו של דראקו לא טורח לספר לו שהרמיוני גרינג'ר מסתכלת עליו באותו מבט עורג, זהה לשלו.

--------

הייי לכל מי ששאל אני ממשיכה את הפאנפיק, אני יודעת שלוקח הרבה זמן, יש לי פשוט הרבה עומס בחנוכה אני אשתדל לגמור אותו כך שאוכל לפרסם באופן סדיר 

הפרק הקודם		הפרק הבא