אלים אדירים

הלכנו לשיעור של החץ וקשת, ושלפתי את הקשת שלי. קצת הצטערתי שאין אימון בחרב כי אז הייתי יכול לחקור את החרב שלי- את הקטע שיש כאילו קיר מסביבי אחרי שאני לוחץ על השמש. אליזבת´ נראתה מודאגת. "מה קרה?" שאלתי אותה בדרך לשיעור. היא נשמה נשימה עמוקה. "זאת ג´ין. היא מדאיגה אותי," מלמלה. "למה?" שאלתי. "היא מתנהגת כאילו שהיא מסתירה משהו. לא שמת לב?"  שאלה אותי. משכתי בכתפיים. ´יותר שמתי לב לכמה שהיא יפה,´ חשבתי לעצמי. "מייקל?" אליזבת´ שאלה. קפצתי. "לא... לא ממש." גמגמתי. היא נאנחה. הגענו לשיעור, ונעמדנו בשורה מול המטרות. אני נעמדתי לידה, וקיילה ליד אליזבת´. וויל סקר את כולם במבטו. "בסדר. בספירה שלי, כולכם יורים" הוא אמר, והנהנו. הכנתי את הקשת לירייה, וכמוני כול הביתן. "אחת-" וויל ספר. קימטתי את המצח, מרוכז במטרה. "שתיים, שלוש!" ועשרות חיצים נורו, וקלעו למטרה. צהלתי בלב. לא חשבתי שאני אהיה טוב בזה. אליזבת´ חייכה. המשכנו לירות, ושוב קלעתי למטרה. צחקתי. "ואוו," אליזבת´ אמרה בפליאה כשקלעתי בפעם המיליון. חייכתי. "אתה טוב, מייק." היא אמרה, וקלעה גם. קיילה גיחכה אליי. "מייק?" שאלה אותי. הסמקתי. "תשתקי," סיננתי, והן צחקו. נאנחתי וקלעתי שוב למטרה, מתעלם מהן במופגן. ´בנות,´ חשבתי. אליזבת´ חיבקה אותי. "אויי, מייקל. אתה יודע שזה באהבה, נכון?" שאלה וחייכה אליי. נחרתי בבוז, והיא צחקה שוב. "אהבה שמאהבה" אמרתי. היא חייכה אליי. נגמר השיעור, וראיתי שג´ין מחפשת אותנו. התאפקתי מהדחף לרוץ אליה, ונופפתי לה. היא חייכה, ורצה אלינו. "איך היה הקיר טיפוס?" אליזבת´ שאלה אותה. ג´ין חייכה. "היה טוב, עד שנכוותי," אמרה בעצב והראתה את הכוויה שלה בגב כף יד ימין. אליזבת´ כיווצה את המצח בריכוז, ושמה יד על היד של ג´ין. הכוויה נעלמה, וג´ין הופתעה. "איך עשית את זה?" היא שאלה אותה ובחנה את היד שלה. אליזבת´ חייכה בגאווה. "אני בת אפולו, אני גם מרפאת" הסבירה. ג´ין חייכה אליה. "מגניב" אמרה. הסתובבנו במחנה. "בואו נלך לים" ג´ין אמרה בשמחה אחרי כמה דקות, והנהנו. לבשנו בגדי ים, (חוץ מג´ין, היא הרי יבשה במים) וקפצנו לאגם. ג´ין צחקה, ובהיתי בה. ´מה היא יכולה להסתיר?´ חשבתי. היא נראית שמחה, וטובה, ו- השתנקתי כשג´ין שלחה אליי זרם מים. "היי!" מחיתי, ושתיהן צחקו. "די כבר" קראתי, והשפרצתי עליהן. ג´ין חייכה אליי בערמומיות. "תיזהר, מייק. פעם אחת היא הפתיעה אותי כבר באגם הזה" אליזבת´ הזהירה אותי. צחקתי. "היי, לא הפתעתי אותך. רק התאמנתי קצת בשליטה במים" ג´ין אמרה בתמימות. אליזבת´ גלגלה עיניים. "ממש." אמרה, וג´ין צחקה. "אז.. ג´ין, יש לך עוד משהו חוץ משליטה במים?" שאלתי בקלילות, וניסיתי לגלות מה היא מסתירה. היא קפאה. "למה אתה שואל?" היא גמגמה. הסתכלתי עליה במבט רציני. "כן, כמו שליאו שולט באש וגם יכול לבנות דברים כמו כול השאר, אבל יש לו גם את השליטה באש" אליזבת´ שיתפה איתי פעולה. ג´ין שתקה, והעיניים שלה זזו באימה לכול הצדדים. ריכחתי את המבט שלי. "ג´ין אם את מסתירה משהו- " התחלתי להגיד. "בסדר" ג´ין התייפחה וקטעה אותי. האדמה התחילה לרעוד. "אני יכולה גם לשלוט באדמה. אבל  בבקשה אל תגלו לאף אחד, אני פעם הרגתי מישהו ברעידת אדמה" היא התחננה, וזלגו לה דמעות מהעיניים. אני ואליזבת´ קפאנו. "הרגת?..." אליזבת´ מלמלה. ג´ין בכתה, ואליזבת´ מיהרה לחבק אותה. "ל..ל..א התכוונתי... א.. אני לא שולטת בזה.... א.. אל.. תעזבו אותי" ג´ין התייפחה, וחיבקה את אליזבת´ בכוח, והיא ליטפה לה את הראש. "ברור שלא נעזוב אותך, אנחנו חברים." אליזבת´ הבטיחה, והסתכלה עליי. "ברור שאנחנו חברים! גם אם הרגת מישהו, את לא התכוונת והיית קטנה" מיהרתי להגיד. ברור שהייתי אומר את זה גם בלי אליזבת´. אליזבת´ חייכה אליי, ואז חזרה ללטף את ג´ין, שעוד בכתה אבל התחילה לחייך קצת. "תודה," אמרה, ומשכה באף. חייכתי אליה, והיא אליי. אליזבת´ כחכחה בגרון, וג´ין קפצה. "אז איך את שולטת באדמה?" היא שאלה אותה, וג´ין חייכה. "אני לא ממש יודעת. זה קורה בעיקר כשאני מתרגשת, אבל כשאני סוגרת את היד לאגרוף זה מפסיק"  אמרה לנו. הנהנו. "זה כול כך מגניב" אמרתי. ג´ין חייכה אליי, וחייכתי אליה חזרה.

אליזבת´ כחכחה בגרון. קפצתי, וגם ג´ין. "אז מתי גילית שאת שולטת באדמה?" היא שאלה אותה. ג´ין חייכה. "לא יודעת, זה כאילו שיש לי את זה מאז ומתמיד" היא ענתה לה. אליזבת´ חייכה חיוך גדול. "זה כול כך מגניב. אני לא מאמינה שלא ידעתי את זה...." היא השתתקה באמצע המשפט, ובחנה את ג´ין בחשדנות. "מה?" שאלתי, ועברתי במבטי בין שתיהן. "את הרעדת את הכיתה!" אליזבת´ קראה, וג´ין צחקקה. "יש מצב" אמרה לה בחיוך. אליזבת´ צחקקה גם. בגלל שאני לא הייתי איתן בכיתה, לא הבנתי. "איך החרב שלך מייקל?" ג´ין שאלה אותי והעבירה נושא. היה ברור שהיא מרגישה יותר חופשייה עכשיו. חייכתי לעצמי. "בסדר, ממש טובה האמת" עניתי.  "והחרב שלך?" אליזבת´ שאלה את ג´ן. "בסדר, היא חוזרת לבד אליי" ג´ין אמרה בחיוך והעיניים הירוקות כים שלה נצצו. "מה זאת אומרת חוזרת אלייך לבד?" שאלתי, מבולבל. היא חייכה אליי, הוציאה את העט/חרב שלה מהכיס, וזרקה אותה כמה שיותר רחוק למים. "ג´ין!" אליזבת´ קראה בבהלה. ג´ין רק חייכה לעצמה, וחיכינו. ואז ג´ין הכניסה את היד לכיס, והוציאה את העט שלה. "רואים?" שאלה אותנו בחיוך גדול. הנהנו, המומים. "כיף לך," אליזבת´ אמרה בקנאה, והנהנתי בהסכמה. ואז ראינו את ג´ז נכנסת שוב למים, והסתכלנו עליה. היא חייכה אלינו, ובאה לשחות לידינו. "היי," אמרה. "היי" ענינו לה. "אתם יודעים מה קרה באולימפוס?" ג´ז שאלה בהיסוס. ג´ין צמצמה עיניים. "כן" ענתה. ג´ז בלעה רוק, ואז נזכרתי שהיא הייתה אמורה להיענש. "לא נענשת או משהו?" שאלתי אותה. היא עשתה פרצוף כועס קצת. "אני צריכה לשטוף כלים עם ההרפיות יומיים," רטנה. אליזבת´ חייכה לעצמה בשביעות רצון. "מגיע לך, השתמשת בדיבור הקסמה על מדריך" אמרה. ג´ז הנידה בראשה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא