הצייד

נקודת מבט-ג'ון

ג'ון עמד ליד רייצ'ל וצפה בחברי קבוצתם המתכוננים לפעולת ההתמרדות הראשונה שלהם כנגד המוגלגים.

"איך את?" שאל אותה.

"די מתרגשת מאשר מפחדת, למען האמת. אנו עומדים לעשות משהו שיזכר לאורך זמן רב, ואם יקרה לנו משהו- זה לא יהיה כל-כך נורא. זה לא כאילו יש לנו משהו להפסיד, נכון?"

ג'ון הנהן, ובעיני רוחו עלתה תמונה של חבריו, ג'ף וליז. ג'ף,שתמיד עזר והיה חבר טוב כל-כך, הוא זכר איך נהגו להסתובב ברחבי הוגוורטס ולדבר ולצחוק אחד עם השני.

וליז, שהיה מאוהב בה כל-כך הרבה זמן, ושהוא עדיין אוהב אותה, והיה רוצה להגיד לה זאת, אך היא כבר אינה יכולה להגיב לו עכשיו.

היו ימים בהם הוא חשש שיום אחד הוא ישכח איך הם נראים, את שערו הג'ינג'י של חברו ועיני הזית היפהפיות של ליז.

אם אמות, אז סוף כל סוף אצטרף אליכם.  הוא חשב לעצמו בלב.

"ומה איתך?

ג'ון?"

קולה של רייצ'ל שלף אותו מזיכרונותיו על ליז וג'ף.

"אה?"

"מה איתך?" היא צחקה, קולה היה יפה וצליל צחוקה היה יפה עוד יותר, היא בטח יכולה לשיר יפה מאוד.

"אתה בסדר? מה אתה קפוא?"

ג'ון ניער את ראשו.

"לא, סתם...מחשבות."

"המ." 

"אני דווקא חושב שאנחנו יכולים להצליח, זה לא שאנחנו עומדים לצאת לקרב שיגמור את טבח הקוסמים,  רק קרב קטן, אחד מיני רבים שיתרחשו."

"קרב קטן, אך שינוי גדול." אמרה רייצ'ל.

"האינך חושב כך?"

"כן." אמר ג'ון.

רייצ'ל חייכה ולקחה פנקס, קסת דיו ועט נוצה והחלה לכתוב.

ג'ון הלך אליה.

"מה את כותבת?"

"סיפור. אני מקווה כי זה יהיה ספר ביום מן הימים."

"על מה מסופר?"

רייצ'ל חייכה.

"על שני אנשים, בן ובת, שגרים בין שני כפרים שחומה ענקית חוצצת ביניהם, והר געש נמצא ממש ליד שני הכפרים. כששני האנשים הלכו יום אחד להר הגעש, הם נפגשו והתאהבו, אך  כמה שבועות לאחר מכן פורצת בין שני הכפרים מלחמה נוראית, והם אינם יכולים לראות אחד את השנייה."

ג'ון חייך.

"גם הר הגעש יתפרץ, אבל זה עדיין בכתיבה." אמרה רייצ'ל.

"אפשר לקרוא?" 

רייצ'ל הנהנה, וג'ון ניגש להסתכל על מה שכתבה.

כל דבר שרייצ'ל כתבה היה מפורט ומדוקדק, בעל כתב יד יפה ותיאורים מדהימים עם שפה גבוהה, ג'ון הרגיש כאילו הוא יכול להכנס אל תוך הסיפור. כל כמה דפים הוא ראה שרייצ'ל הוסיפה גם איור קטן, אך מפורט ויפה כמעט כמו הכתיבה.

"את רוצה להיות סופרת?" הוא שאל אותה.

"אני יותר מאשמח. גם חשבתי על עבודה כמורה ביום מן הימים, אבל אולי זה יהיה לאחר שאגמור את הספר-אם אגמור אותו-אם..."

אם נישאר בחיים, חשב ג'ון לעצמו.

"אך יש ימים שבהם נראה לי שאף פעם לא אוכל לגמור את הספר. שאולי אמות בידי המוגלגים האלו, שאולי כבר בפעם הראשונה שתקפו היה זה סימן שאני איני אהיה יכולה להשאר בחיים עוד זמן רב."

ג'ון אחז בכתפה.

"את תישארי בחיים." הוא אמר לה והישיר מבט לעיניה הירוקות, שהרגיש שיכולות לסנוור אותו.

"את תגמרי את הספר, את תעבדי באיזה מקצוע שאת רוצה אחרי שכל זה יגמר. יהיו לך בעל וילדים, וחיים נהדרים. אני אדאג לזה. אני אשאיר אותך בחיים-אני מבטיח."

רייצ'ל נשמה עמוקות והסתכלה עליו.

"תודה." אמרה לו.

"אבל נכון לעכשיו, כדאי שנתמקד בהווה מאשר בעתיד."

נקודת מבט-רייצ'ל

"הם יתחילו את ההוצאה להורג עכשיו." אמרה רייצ'ל וסימנה לקבוצה.

"בואו נתחיל."

 הקבוצה התעתקה לפינת רחוב.

"בואו. מכאן." אמר נער שהיה בקבוצתם והוביל אותם לאורך הסמטאות, עד שהם הגיעו לזירת ההוצאה להורג.

אנשים עמדו מסביב, מריעים.

המוציא להורג עמד שם, לוקח לפיד בעוד שישה אנשים קשורים אל עמודים מאחוריו.

עוד כמה שומרים עמדו מאחוריו.

זה הזכיר לרייצ'ל את מה שעשו לאחיה, וזעם מילא אותה.

"עכשיו!"  

הקבוצה עברה בין האנשים, הרדימו מוגלגים וגרמו לכך שרוב האנשים בקהל לא יראו את מה שיקרה פן יפחדו עוד יותר מהקוסמים.

"מה- מה קורה פה?" אמר המוציא להורג בעודו רואה את חבורת המוגלגים הישנים.

רייצ'ל עמדה בראש קבוצתם.

"חתיכת חלאה..." מילמל ג'ון לידה בעודו מסתכל על המוציא להורג.

השומרים שהיו מאחורי הלכו אל קבוצת הקוסמים של ג'ון ורייצ'ל עם חרבות שלופות, נחושים להרוג.

"קדימה!" צעקה רייצ'ל.

הקוסמים הסתערו, ג'ון ורייצ'ל בראשם.

ג'ון נלחם כנגד השומרים כאילו אומן לזה מלידה, רייצ'ל חשבה שהוא היה יכול להביס את כולם בבת אחת, השרביט היה כאילו חלק מגופו.

רייצ'ל נאלצה להודות שהוא היה מרשים למדי.

רייצ'ל עצמה נלחמה חזק יותר משהיא דמיינה לעצמה.

הקרב נגמר בתוך שניות, השומרים והמוציא להורג נותרו חסרי הכרה או מתים, תלוי מה הייתה הרגשתם של הקוסמים בקבוצה.

 הם שיחררו את הקוסמים שהיו קשורים אל העמודים.

"הו, תודה רבה!" אמרה קוסמת שהייתה קשורה, דם נטף מצד ראשה, אך היא נראתה שמחה ואסירת תודה.

עוד כמה מהקוסמים שנקשרו הודו לאחרים, שמחו והזילו כמה דמעות.

רייצ'ל הורידה ילדה קשורה לעמוד.

"את בסדר?" 

הילדה הנהנה, ראשה שמוט, חבורות על כל גופה ודם כיסה מעט מפניה.

"תודה לך." היא מילמלה, ואז חיבקה את רייצ'ל.

רייצ'ל הופתעה, אך השיבה חיבוק.

ג'ון הסתכל עליהן וחייך.

"אתם קבוצה של גיבורים." אמרה הילדה.

רייצ'ל חייכה.

"כן,אלו מי שאנחנו." אמרה.

"קבוצה של גיבורים."

היא ראתה אותם מתעתקים, לאחר שדיברו על משהו-קרב? האם היא שמעה נכון?

היא אחזה בשרביטו הגנוב של ג'ון וגילגלה אותו בידיה.

היא עדיין אל הייתה בטוחה לגבי קבוצת האנשים האלו, ובמיוחד כלפי הג'ינג'ית, שכנראה הייתה המנהיגה שם. 

רייצ'ל.

היא תחקור עליהם יותר, ובמקרה הצורך, אם יהיה צורך, היא תצטרך להרוג את הנערה רייצ'ל, שיכולה להוות איום.

הפרק הקודם		הפרק הבא