זואי ג׳קסון והאולימפיים

גיליתי שגם הארי פוטר קיים, סוג של.
אחרי מסיבת הפיג׳מות המוזרה שלנו, אני וריינה ישנו עד שלוש בצהריים.
כשבאתי להתחיל לארוז, אנבת׳ קראה לי ל״חדר הסודי״, שהוא, כמובן, היה חדר הנשקים.
הגעתי בריצה ״כן, מה קרה?״.
אנבת׳ חייכה אלי ״יש לך תיק למסע?״ שאלה. ״עוד לא התחלתי לארוז,״ עניתי ״התכוונתי לקחת אחד מהתיקים שיש לפרסי.״
״אין צורך.״ אנבת׳ הושיטה לי תיק פשוט מבד. ״תודה, אני מניחה״ אמרתי, לא הבנתי למה אנבת׳ רוצה לתת לי סתם תיק פשוט מבד, האמת שקצת נעלבתי, העדפתי את התיקים החזקים והגדולים שיש לפרסי. ״תכניסי לתיק הזה את השיריון.״ אנבת׳ הצביעה על השיריון שעמד בצד החדר. ״זה לא אפשרי.״ אמרתי. ״פשוט תנסי.״
השמעתי קול עצבני והלכתי להביא את השיריון. לא הבנתי למה אנבת׳ עושה לי את זה, זה היה כל כך מטופש ומטומטם, ואנבת׳ אמורה להיות הבת הכי חכמה של אתנה!
לקחתי את השיריון, שהיה שיריון פשוט של הרומאים, וגררתי אותו אל התיק.
״הנה, בוא נראה איך זה לא יעבוד.״ אמרתי והרמתי את השיריון מעל לתיק המונח על הריצפה. ניסיתי להכניס את השיריון לתוך התיק הקטן.
ולהפתעתי, זה עבד! השיריון כולו נכנס לתוך התיק הקטן, כאילו התיק בלע אותו. עמדתי שם בשוק.
אנבת׳ צחקה ״זה תיק שאפשר להכניס בו כל דבר.״
הבטתי בה בפרצוף שואל ״מה, כמו בהארי פוטר?״. ״כן, כמו בהארי פוטר.״ אנבת׳ הרימה את התיק והכניסה את ידה לתוכו ״המדריכה הראשית של ביתן הקטה, לונה, כישפה את התיק הזה בשבילי. את רק צריכה להכניס את היד ולחשוב על הפריט שהכנסת והוא יגיע אלייך.״
״קול.״ אמרתי ובעיניים נוצצות בחנתי את התיק ״אפשר להכניס אנשים אליו?״
״לא.״ אנבת׳ אמרה נחרצות ״תאמיני לי, ליאו ניסה פעם להיכנס לשם, זה לא הלך טוב. הוא נתקע עם הראש בפנים והישבן בחוץ במשך שעתיים.״
גיחחתי רק מעצם המחשבה על הסיטואציה הזאת.
נשמעה דפיקה על הדלת. ״כן?״ אנבת׳ שאלה. ״זה פרסי!״ אמר הקול ״אפשר להיכנס?״. ״כן ברור.״
פרסי נכנס לחדר, הביט בתיק שהחזקתי ומיד אמר ״אז זואי, אנבת׳ הראתה לך את ׳תיק הקסמים׳ שלה?״
סימנתי כן בראשי ״זה כמו בהארי פוטר!״ אמרתי בהתלהבות. ״הארי מה? הארי גוטר? על מי את מדברת?״ פרסי נראה מבולבל. ״הארי פוטר.״ תיקנתי אותו וגיחחתי ״סדרת ספרים שקראתי.״
״עזבתי את עולם בני התמותה בגיל כל כך צעיר,״ פרסי אמר ״אין לי שמץ של מושג מה הולך עכשיו.״
״פרסי״ אנבת׳ לחשה ״אתה זוכר מה רצית לתת לה כן?״. פרסי בהה באוויר לכמה שניות. ״כן, כן, כן״ אמר והלך לאחד מהמדפים, וחזר מחזיק שעון בידו.
״זה השעון שטייסים עיצב לי.״ אמר פרסי ״והוא גם מ-״
״מגן!״ לא נתתי לפרסי להשלים את המשפט ״עם האיורים שמציגים את ההרפתקה שלכם בים המפלצות!״.
״יאפ״ פרסי אמר והרכיב לי את השעון על היד ״והוא שלך עכשיו.״
״אני לא יודעת מה להגיד...״ גימגמתי ״לקבל את כל הדברים האלו, זה חלום שמתגשם. אבל למה?״
פרסי ואנבת׳ הביטו אחד בשני. אנבת׳ חייכה לעברי ״במסעות שלנו, אני ופרסי עברנו כמה דברים משוגעים. לא תמיד היה לנו את כל הדברים האלו, אבל תמיד היה לנו לפחות אחד מהדברים האלו.״
״את הבת שלנו עכשיו, כל מה שחשוב לנו עכשיו זה לשמור עלייך, וניתן לך כל מה שצריך כדאי שתישארי בטוחה.״
חייכתי מאוזן לאוזן, באמת אכפת להם ממני! התחלתי להרגיש קצת רע בגלל התוכנית שלנו להגיע לאולימפוס ולא למחנה החצויים, אבל כבר היה מאוחר מידי להתחרט.
כשעה אחרי, התיק שלי כבר היה מוכן וארוז לנסיעה.
בנוסף לכמה בגדים הכנסתי גם אמברוסיה, ואת כל הספרים של ״פרסי ג׳קסון״ ו״גיבורי האולימפוס״.
ידעתי שמחר אני הולכת להיפרד מרומא החדשה, ולטוס מעל חצי מהמדינה.
גורי, החתול, בא להתכרבל איתי במיטה. הבטתי בו, כל כך רגוע ושלו. מצד אחד, קינאתי בשלווה שלו. אבל מהצד השני, אני אשכרה בסיפור של פרסי ג׳קסון!

הפרק הקודם		הפרק הבא