עיניים ירוקות

ואוו!

העלתי ממש מהר!

כן, אני גאה😅

אז בכל אופן, הפרק הזה הוא סוג של פרק מעבר.

זה ומהפרק הבא יעסקו באמת במועדון הקרבות, ופחות בעלילה עצמה.

מוקדש לך, king of tha world, שבזכות החפירות שלו (כן, יש עוד אנשים שאוהבים לחפור), אני כותבת מהאוטובוס הזה את הפרק הזה במקום לבהות בחלון.

מזכירה, אני לא אחת מאלה שכותבים '3 תגובות ואני מעלה,' אני פשוט יעלה מהר יותר אם תגיבו. ואמממ, זה למען האמת פשוט נחמד לי.

הפעם אני לא יעשה לזה יותר מידי הקדמות.

סורי על החפירה.

נ"ב: מה יותר ארוך, הפרק או החפירות שלי?!

תהנו⁦❤️⁩

_______

צרחות.
לחשים.
קללות.
כאבים.
טיפת דם.
אחת.
ואז עוד.
"דיפנדו!" אני צורח, והעמוד ליד ילד שרירי מתפוצץ.
הוא נפגע, רואה אותי וצורח:
"אתה תתחרט על זה!"
אני מתגלגל על הרצפה המאובקת, מתחמק מהקולות והלחשים שהוא שולח אליי.
"שתק," אני לוחש מאחוריו והוא נופל.
השקט הוא רוצח חשאי, יעיל.
אני עומד בתוך זירה גדולה, עם עוד כעשרה ילדים בערך, כולנו שנה ראשונה.
סלית'רינים מכל פינה מריעים.
אני רואה את ליטה עומדת בצד, מסתכלת על הנעשה בחוסר הבעה.
תודה, אני אומר לה בלי קול.
תישאר בהכרה, היא מחזירה לי.
לשנינו יש את ההבנה שבשתיקה שניוט לא צריך עוד בעיות.
"שתק!" אני אומר כשילד אחר מתקרב עליי.
אני מודה על כל רגע של קריאה בספרים, על כל דקה של אימון.
"אקספליארמוס!" אני לוחש לעבר ביריון אחר, שמחזיק ילדה קטנת גוף.
את הילדה אני לא מנטרל.
אני רואה שלט, עושה כישוף מגן מסביבי כדי לקרוא בשקט.
השלט די מאובק, וכתוב עליו בכתב ירוק את המילים הבאות:

משחקי הפתיחה של סלית'רין
בכל שנה, תלמידי השנה הראשונה יתחרו במשחקי הפתיחה. מי שלא יכול לתפקד, יוצא מהמשחק. הזוכה במקום הראשון יזכה לפטור מהמועדון במשך חודש, או בערכת שיקויים נדירה. מקום אחרון יוצא אוטומטית מהבית, ושימצא לו מקום אחר לישון בו למשך החודש. בכל חודש יהיו משחקי פתיחה של חברי שנה אחרת, אבל בשנה הראשונה נקבע היחס שתקבל במועדון הקרבות של סלית'רין: תוקף או מותקף.
מצנפת המיון בחרה בכם, תראו לנו שהיא צדקה.
                           ראשת מועדון הקרבות,
                                          בלקטריקס בלק.

אני רועד.
המגן לא עומד מול הקללות שנשלחות אליו, ונמוג.
אני מוצא את עצמי בקרב מול שני בריונים סלית'רינים.
הם צוחקים, ושולחים קללות לכל עבר.
ואז אני מבין שהם אומנו מראש לדבר הזה.
בעוד שאני נזרק לכאן חסר ידע, הם מתכוננים לזה!
המשחק הזה לא הוגן.
בעצם, כל דבר בסלית'רין לא הוגן.
זה לא אמור להיות ככה.
הם ישרדו בגלל המשפחות שלהם.
אני נלחם בכל כוחי, חוסם קללות ומנסה להשיב מלחמה.
ואז אני שומע צרחה חדה.
"בן מוגלגים מסריח!"
וחבטות רמות.
"מקומך לא איתנו, לוזר!"
ואז רואה טיפה אחת של דם.
אני צורח.

אלאן.

הפרק הקודם		הפרק הבא