קוסמת בטעות

פרק ארוך במיוחד בגלל שלא העלתי הרבה זמן!

רמז: מתקרבים לסוף הפאנפיק, אנשים!

--------------

קוסמת בטעות // פרק שש עשרה - מטאטא

התעוררתי הבוקר מוקדם. הסיוט לא רדף אותי כמו בדרך כלל. שלושת שותפותי לחדר במעונות רייבנקלו היו עוד שקועות בשינה עמוקה, ויכולתי להשבע שנשמעו כמה חריקות דמויות נחירות מכיוון המיטה של אליסי. התרוממתי באיטיות מהמיטה, נזהרת לא להפגע שוב בראשי מהמיטה שמעלי (זה כבר קרה פעם, ותאמינו לי, זה לא נעים במיוחד). התקרבתי בצעדים איטיים אל החלון הגדול, בנסיון לא להעיר את הבנות. קרני השמש הראשונות כבר התחילו להפציע ולחדור את מעטה העננים האפרפרים והשמיים החלו להצבע בגווני זריחה.

נכנסתי למקלחת להתארגן, וכשיצאתי ראיתי את אליסי המנומנמת מדדה החוצה. 

"בוקר טוב," הפטרתי לעברה בחיוך. "תראי את הזריחה!"

"למה קמת מוקדם כל כך?" היא מלמלה בקול מעומעם, "סוף שבוע עכשיו…"

היא החניקה פיהוק, ואני גיחכתי. "היי, תשמחי שלפחות אין שיעורים היום! גם לא שינוי צורה!"

אליסי העבירה יד בשיערה בניסיון כושל לסדר אותו, ובזמן שהיא דידתה אל המקלחת אני שלפתי את מערכת השעות. אם אני זוכרת נכון, שיעור תעופה אמור להתחיל בעוד כמה ימים ולא נראה לי שהוא יקל עלי במיוחד. לפי ספר על תיאוריות התעופה (שקראו לו "תיאורית התעופה". מקורי, נכון?) שקראתי, הקסם במטאטא מגיע מתוך הקוסם ששולט עליו, שאלה חדשות רעות. החדשות הטובות היו שבקהילות סקיבים מסוימות יש ספורט לא מצליח במיוחד בשם "קווידיץ' סקיבים", בו המטאטאים טעונים בקסם ולא תלויים בקוסם.

כשאליסי חזרה, רעננה יותר, פניתי אליה. "איפה משיגים מטאטא קווידיץ' סקיבים?" שאלתי, לוחשת למקרה שקארי מאזינה. זה כל מה שהיה חסר לי.

אליסי שכבר התעוררה פנתה אלי בחיוך התמידי שלה. "בהוגסמיד."

משכתי אותה החוצה מהמעונות, חצינו את חדר המועדון ויצאנו למסדרון, עוקפות את הנשר.

"ברצינות?" שאלתי, "לא יכולת להגיד את זה קודם? את יודעת, כשפרצנו להוגסמיד?"

"אני לא עושה את זה שוב." היא אמרה.

הנהנתי בהסכמה נרעדת. "גם אני."

"אז מה עושים?" היא שאלה, מהרהרת.

חייכתי. "טוב, יש לי שני רעיונות-"

אליסי קטעה אותי. "זו הקדמה טובה."

נעצתי בה מבט כועס-צוחק. "דבר ראשון - פילץ', השרת, הוא סקיב, לא? אולי יש לו מטאטא אחד."

אליסי נענעה בראשה לשלילה. "לא נראה לי. חוץ מזה, לפרוץ אליו זה גרוע לא פחות מלהוגסמיד."

משכתי בכתפיי. "בשביל זה יש את הרעיון השני - אפשר לקחת מטאטא רגיל ולהפוך אותו למטאטא שיכול לטוס עם קצת קסם וטכנולוגיה מוגלגית!"

אליסי חייכה. "אני אוהבת את הרעיון הזה."

"אז איפה מדור לחשי התעופה בספרייה?" 

שתינו רצנו לשם.

~~~~~~

"וינגארדיום לביוסה? לא." אמרה אליסי.

טרקתי עוד ספר בעצבנות. "גם זה לא."

ערימת הספרים הלא שימושיים שלנו הלכה וגדלה, וכמעט התייאשנו. לבסוף, אליסי התרוממה והסתכלה מסביב עד שמצאה ספר דקיק מסתתר מאחורי כמה לא מועילים במיוחד. היא התכופפה והרימה אותו, ואז פתחה אותו כדי שגם אני אוכל לראות.

"תראי!" היא אמרה בהתלהבות, "אווינה (הערת הכותבת: בגלל שלא מצאתי לחש רחיפה המצאתי אחד בעצמי. אוויאנשין זה תעופה בלטינית לפי גוגל טרנסלייט, אבל לדעתי גם אנגלית אז זה די מבאס. בכל מקרה, זה לא לחש קיים בהארי פוטר), לחש תעופה או רחיפה. הספר דק כל כך כי בקושי קיים מידע עליו, כנראה בגלל שהוא לא כל כך שימושי. אבל לנו הוא כן!"

"מה הוא עושה בדיוק?" שאלתי, מדפדפת קצת קדימה. 

אליסי פתחה במהירות את העמוד הנכון. "גורם לאובייקט לרחף במשך זמן לא מוגבל! הוא לא שימושי כל כך מהסיבה שאין שליטה על האובייקט כשהוא מרחף,"

"אבל כאן," השלמתי אותה, "נכנסת הטכנולוגיה המוגלגית."

שתינו חייכנו והחלפנו כיפים. הספרנית, גברת פינץ', התקרבה אלינו במבט חשדני. "אליסי דורנר ואסטן ריילנד, מה אתן עושות עם הספר המקולל הזה?"

אני החוורתי ואליסי הסיתה את מבטה. אוי. 

"מה?" שאלתי אותה בתמימות (אבל באמת לא הבנתי למה היא מתכוונת), "מקולל?"

"בטח תהיתן למה הספר קצר כל כך," היא אמרה, "זה לחש מסוכן מאוד. אין עליו הרבה מידע, אבל אם הייתן מדפדפות קצת יותר בספר הייתן מבינות שהוא מלא באזהרות. האובייקט שהרחיפו מאבד כל שליטה, ועלול לפגוע ולהרוס את הסביבה כולה! קל מאוד לבצע אותו, ולכן קוסמים קטינים רבים משתמשים בו וגורמים להרס ניכר."

לא ידעתי מה לומר. "אה… אבל- אם שולטים על המטאטא?"

גברת פינץ' הביטה בי במבט חמור. "אני לא מכירה כישוף שעושה זאת."

"כן, אבל, אמ… אם נגן עליו לא בעזרת כישוף?" שאלתי, משתדלת לא לרמוז לכוונתי.

היא קימטה את מצחה. "אז איך? למה את מתכוונת, מיס ריילנד?"

עכשיו שתקתי. לא יכולתי לומר דבר מעבר למה שכבר אמרתי. למזלי, לאליסי הייתה תשובה.

"היא…. אסטן גדלה במשפחה מוגלגית." היא אמרה בשקט. "אני חושבת שהיא התכוונה לדברים פיזיים, של מוגלגים. אולי… אולי זה יעזור."

גברת פינץ' הייתה חכמה מספיק כדי להבין שלא כדי לדבר יותר על זה. "טוב, זה רעיון מעניין. בכל מקרה, למה אתן בכלל חוקרות על הלחש הזה? לא נראה לי שמישהו, בעיקר לא בשנה ראשונה, ילמד על לחש כזה בשיעור לחשים."

הפעם לי הייתה תשובה. "לא, לא עבודה על הלחש הזה בצורה ספציפית. קיבלנו עבודה לפרט על חמישה לחשים שקשורים בתעופה/רחיפה או דברים בסגנון."

"אז למה הלחש הזה?" חקרה גברת פינץ'.

"רצינו להתחכם, ולא לבחור בלחשים המובנים מאליהם." הבהירה אליסי, "נוכל לקבל יותר נקודות ככה!"

"אוך, רייבנקלואיות." הפטירה גברת פינץ'. היא דידתה מהמסדרון הצר ונראתה מרוצה מההסבר שלנו.

החלפנו כיפים ויצאנו מהמקום, הספר בידינו.

~~~~~~~~~

"טוב שהיא אמרה את זה," אמרתי לאליסי כשהלכנו ביחד במסדרונות, "עכשיו קודם כל אני אתקין את השלטים כדי שאני אוכל לשלוט במטאטא, ואז את תטילי את כישוף הרחיפה."

אליסי הנהנה, אבל נראתה מודאגת. "אבל את צריכה להשתמש במטאטא ספציפי. חוץ מזה, את גם צריכה שהוא יעלה וירד כמו שאת מבקשת, ובפעם האחרונה שבדקתי, את לא יכולה להטיל קסמים."

"הממ," הרהרתי, "יש סיכוי שאני יכולה לטפל בזה. ולגבי המטאטא, צריך לשכנע את מדאם הוץ' שאני אוכל להשתמש במטאטא שהבאתי מהבית. איך?"

לא שמתי לב לנער שהלך מאחרינו עד שדיבר. "אתן צריכות תירוץ ולא קראתן למלך התירוצים?"

קפצתי. "לואיס…." גמגמתי, אבל אז קולי התעשת. "איזה חלקים מהשיחה שמעת?"

"תרגעי, תרגעי…" הוא אמר בחיוך, "רק שמעתי אותך אומרת לאליסי שאת צריכה תירוץ כדי להשתמש במטאטא שהבאת מהבית. למה, אם אפשר לשאול?"

אליסי הייתה מוכנה. "היא ניסתה לעוף כמה פעמים והתהפכה, אז היא ממש מפחדת מהשיעור ורוצה, אה… להשתמש במטאטא שהיא כבר הצליחה לעוף עליו כדי שהיא תרגיש בטוחה יותר."

הנהנתי בהסכמה. "כן, אבל אני לא יודעת איך לומר את זה!"

לואיס הניח את ידו על כתפי והרגשתי חמימות מתפשטת בכל גופי. "הממ…" הוא הרהר, "שמעתן פעם על רגישות לעצי אה… עצי מטאטא?"

"עצי אלון (הערת הכותבת: אני לא יודעת. תתקנו אותי אם אתם יודעים)," אמרה אליסי, "ו… לא."

לואיס חייך חיוך קטן. "טוב, אני אדאג שבקדוש מנגו ישמעו שלאסטן יש משהו כזה, ואתן תוכלו להגיד למדאם הוץ' שאת יכולה להשתמש בסוג מסוים של מטאטא שהבאת מהבית."

חייכתי וחיבקתי אותו מתוך אינסטינקט, אבל לאחר שניה כשהבנתי מה אני עושה, התנתקתי ממנו במהירות במבוכה. "אהה…" גימגמתי, "סליחה… ו-תודה."

אליסי צחקקה ונתנה לי מכה קטנה, ושתינו הלכנו משם - מחויכות.

~~~~~~

למזלנו הרב אלי וקארי לא היו באיזור. לא ידענו לאן הן הלכו ומתי הן יחזרו, אז הצבתי את אליסי כשומרת בכניסת החדר שתדווח לי אם הן מתקרבות מתישהו. בינתיים, שלפתי את התיק הגדל-מתכווץ שלי, ולקחתי מטאטא ישן שמצאתי והתחלתי להתקין עליו את הדברים.

כמה פעמים אליסי המשועממת הבהילה אותי עם אזהרות שווא, אבל אלי וקארי לא היו באיזור.

לסיום הצלחתי להסתיר את המכשירים ברמה כזו שהם לא יראו, ואליסי התקרבה והעירה לי כמה הערות בנושא עיצוב המטאטא, כדי שהוא יוכל להראות כמו מטאטא תעופה ולא כמו מטאטא ניקיון מוגלגי.

הסתרתי אותו לסיום בתיק, ואני ואליסי הלכנו לחדר המועדון לחפש את לואיס. מצאנו אותו תוך כמה שניות יושב על כורסא ומעיין בגליון של עיתון "הנביא היומי".

"היי." אמרתי לו בשקט. "מה קורה?"

הוא חייך. "העניין סודר. נכנסתי לתוכנה הקסומה הראשית שלהם."

"תודה! ממש הצלת אותי!" אמרתי לו בחיוך, ושתינו פנינו משם.

~~~~~~~

בלילה, לקחנו את המטאטא מהתיק ויצאנו למדשאות כדי לבדוק אם זה עובד.

אני העברתי אותו מראש למצב שיתוק, כדי שלא ירחף.

"אווינה!" היא קראה, ונופפה קלות בשרביטה אל המטאטא. הוא זז מעט, אבל לא ריחף.

בזהירות רבה, שחררתי את מצב השיתוק וטיפסתי על המטאטא, משתדלת לשמור על שיווי משקל בזמן שהוא התחיל לטפס מעלה בזווית חדה מדי. אליסי החניקה צווחת פחד ושמעתי אותה ממלמלת משהו כמו 'אנחנו נושעה מבית הספר בגללה, מטורפת!' או 'תרדי!'. 

אחזתי בג'ויסטיק בחוזקה, משתדלת לא לצרוח. תוך דקה בערך הצלחתי להשתלט על השימוש, ותוך שתי דקות חייכתי באושר בעודי מתנודדת הפוכה בין שמיים לארץ. כדי להרגיע את אליסי הורדתי את הגובה עד שנחתתי בקלילות נחיתה רכה על הדשא.

"זה. היה. מדהים!" אמרתי, עוצרת להתנשפויות מהאדרנלין כל מילה.

אליסי חייכה. "בואי, אס. אז את מוכנה למחר?"

"כמו שאת מוכנה." עניתי בביטחון.

"אוי, אס," אמרה אליסי, "זה אומר שאת לא מוכנה בכלל! כי אני ממש מזעזעת בתעופה. ולחוצה."

שתינו הלכנו משם, צוחקות.

~~~~~~~

"עלה!" צעקתי, ולחצתי על כפתור בשרוולי שגרם למטאטא לזנק הישר ליד שלי. 

אליסי הביטה בי בעידוד, בעודה מנסה יחד עם רוב התלמידים לפקוד בכל כוחה על המטאטא שנותר על הרצפה. היא לא הייתה האחרונה שנותרה עם מטאטא על הרצפה, להקלתה. כשמדאם הוץ' סימנה לנו לעלות על המטאטאים, ניסתי לטפס בביטחון שלא שידר את מה שהרגשתי.

בכל מקרה, כנראה שנראתי מאוד בטוחה בעצמי, וגם הסיבובים החלקים שלי היו מרשימים, שמדאם הוץ' הציעה לי לנסות לעשות סיבובים מסובכים יותר. היא חייכה אלי אחרי שהשלמתי כמה סיבובים בלי להתאמץ, וכשקראה לשאר התלמידים ללכת להתאמן הזמינה אותי לצד.

"מיס ריילנד. יש לך שליטה מצוינת! למדת פעם קווידיץ'?" היא שאלה.

"לא…" מלמלתי, לא מבינה את כוונתה. "גדלתי בבית מוגלגי."

"טוב," היא חייכה. "כישרון כזה לא ראיתי זמן רב-" זה היה הרגע בו רציתי לקבור את עצמי יחד עם המטאטא המזויף שלי "-ואני חושבת שבקבוצת הקווידיץ' של רייבנקלו ילמדו אותך היטב. אם את רוצה, כמובן"

"ק-קווידיץ'? זה לא מותר רק משנה שניה?" גמגמתי. 

היא הנהנה. "הם מחפשים חובטים חדשים. בתור המורה שלך, מותר לי להציע אותך גם אם את בשנתך הראשונה."

חייכתי חיוך קטן. "אז מתי האימון הראשון?"

---------------

ת"ב, ת"ב, ת"ב. 

הפרק הקודם