הפוני הקטן שלי- הדור הבא

"בוקר טוב, תלמידים!" בירכה המורה אוסלוס, "יש לי חדשות טובות וחדשות אפילו יותר טובות לספר לכם."

"נשמע טוב!" הריעה נסיכת היאקים איילין, שישבה ליד בוהק השחר בשיעורי היסטוריה של החברות, "מה חדשות?"

"החדשות הטובות הן שסיימתי לעבור על כל המבחנים שלכם, וכולכם קיבלתם ציונים מעולים!" סיפרה להם אוסלוס,
ואז רפרפה בכנפיה הדקיקות והוורודות בין השולחנות וחילקה את דפי המבחנים.

"איילין טובה!" קראה נסיכת היאקים בשמחה והטיחה את פרסתה בשולחן, מה שגרם לדף המבחן עם ציון A עליו ליפול אל הרצפה.

אוסלוס הרימה אותו מהרצפה בפיה, החזירה אותו לשולחנה של איילין ואז נתנה לבוהק את דף המבחן שלה.

בוהק ראתה את ציון A+ שלה, הנהנה בשביעות רצון ואז קראה את המבחן כדי לבדוק אם היה שם משהו שהיא היתה יכולה לכתוב טוב יותר.

המורה אוסלוס כחכחה בגרונה בעדינות ובוהק הרימה את ראשה.

"החדשות העוד יותר טובות," סיפרה המורה אוסלוס בחיוך, "היא שהיום לא נלמד על החומר הרגיל שלנו, אלא על משהו מיוחד."

"יאקים?" שאלה איילין בתקווה.

"לא," ענתה אוסלוס וצחקקה מעט,
"היסטוריה של יאקים נמצאת גם בחומר הרגיל. אנחנו נלמד על אירוע היסטורי שהתרחש לא מזמן בכלל- למעשה הוא התרחש בשבת* האחרונה."

בוהק מצמצה בבלבול.

"אנחנו נלמד על ההיקשרות של יסודות ההרמוניה לששת הבנים!" הסבירה אוסלוס בעליזות, ופניה של בוהק נפלו.

אוסלוס פנתה לבוהק. "בתור מי שהיתה שם כשזה קרה, תסכימי לספר לכיתה על זה?"

בוהק הרגישה איך עיני שאר התלמידים פונות אליה.

"אני, אה... אני חושבת ששכחתי משהו בחדר שלי!"

היא לקחה את דף המבחן שלה, תחבה אותו לתיק, אחזה את התיק בשיניה והסתלקה מחדר הכיתה בדהרה.
היא תמרנה בין מעט התלמידים שהיו במסדרון, יצאה מבניין הלימודים ונכנסה לבניין הפנימיות, שם היא מצאה במהרה את החדר שלה,
ירקה את תיקה על הרצפה והתמוטטה על המיטה שלה.

"שיעור חסר תועלת," היא מלמלה אל הכרית.

***

בסוף יום הלימודים, בוהק הסתובבה בחצר בית הספר עם קבוצת החברים שלה.

"ברכותיי," אמר גאלופ ג' פריי, סוס ארץ צהבהב וכתום רעמה לבוהק, "פעם ראשונה שהברזת משיעור! לא ידעתי שהיום הזה יגיע."

גריזלדה, שעופפה ליד גאלופ, חבטה בו בידידותיות בטפריה.

"אתה היחיד שמבריז משיעורים, ואתה עושה את זה רק כדי לקנות לעצמך ממתקים."

"לא נכון!" מחה גאלופ ונעצר כדי להחוות בפרסתו על חותם הבינה שלו, שהיה המבורגר, "לפעמים אני מבריז בשביל קשבורגר."

"עכשיו ברצינות," אמרה פרח שמש, קירינית לבנבנה, לאחר שסיימה לגלגל עיניים, "למה יצאת מהשיעור? זה לא מתאים לך."

"בוהק בסדר?" שאלה הנסיכה איילין בדאגה.

בוהק נאנחה.

"כן," היא אמרה, "פשוט שיעור היסטוריה של החברות היה מיותר, כי לא באמת למדנו על היסטוריה, אלא על מה שקרה שלשום!
ומבחינתי זה עוד יותר מיותר, כי הייתי שם."

גריזלדה הרימה גבה. "אם את יודעת כל כך הרבה שזה מיותר מבחינתך ללמוד על זה, למה לא סיפרת לכיתה על מה שראית?" היא שאלה.

"בוהק פחד קהל?" שאלה בהבנה הנסיכה איילין.

"כן, משהו כזה," השיבה בוהק, מאמצת את התירוץ בהקלה.

"וואו, חבל שאת לא יכולה לספר," אמר גאלופ.
"כל העניין הזה כל כך מגניב! גיבורים שמתחברים לאבנים קסומות וזורחים מרוב קסם- זה כמו בקומיקסים על סוסי הכוח, רק אפילו יותר אמיתי."

גריזלדה הנהנה בהסכמה. "הכי מגניב זה שהם בסך הכל ילדים. אני לא מכירה אישית אף אחד מהשישה, אבל אני גאה בהם."

"איילין גאה!" הסכימה איילין ורקעה בפרסתה באדמה.

"אני מכירה אישית אחד מהם:" סיפרה פרח שמש,
"אבן אש, הסייח חובב האופנה החמוד הזה! כפר הקירינים שלנו הוא כל כך קטן שזה מרגיש כאילו כולם קרובי משפחה.
אש הוא כמו אח קטן בשבילי, ואני כל כך גאה בו!" היא חייכה בהתרגשות. "אני מקווה שיסוד הנאמנות שהוא קיבל ייתן לו השראה לעיצובים."

"הי, בוהק," אמרה גריזלדה ועברה לעופף ליד חברתה, "לך באמת יש אח שהוא אחד מהשישה! איך את מרגישה לגבי זה? את בטח כל כך גאה."

בוהק צחקה בעצבנות.

"מי, סאן ריי? הוא הציל את המצב. הוא קיבל את היסוד הכי חשוב. הוא המנהיג של החבורה הקטנה שלו. בטח שאני גאה בו,"
היא אמרה וחייכה חיוך גדול כדי להפגין תחושת שמחה עבור אח שלה, אך לצערה זה כנראה נראה מזויף כי חבריה הביטו בה במבטים תמהים ולא משוכנעים.

"בעצם, אני הולכת להראות לו עד כמה אני גאה בעצמי!" היא הוסיפה והחלה להתרחק.

"בוהק? אח שלך כיוון הפוך!" קראה אחריה איילין.

"אני הולכת לספריה!" צעקה בוהק בחזרה והגבירה את מהירותה.

היא האטה רק כשהגיעה לדלת הספריה, אז פתחה את הדלת באיטיות ונכנסה פנימה בדממה מכבדת.
"שלום, בוהק, מה את צריכה הפעם?" בירכה אותה בידידותיות אך בשקט הספרנית מֵר.

"אני צריכה כמה שיותר ספרים על יסודות ההרמוניה ושש הגיבורות שייצגו אותם," ענתה בוהק השחר.

"אה, וגם די הרבה סימניות קטנות כאלה כדי לסמן קטעים חשובים."

"יש לך מזל," ענתה הספרנית מֵר לאחר שהושיטה לבוהק בפיה חבילה של סימניות קטנות וצבעוניות,
"בדיוק הכנתי לעצמי ערימה של ספרים בנושא, אבל אני מאמינה שאת תמצאי להם שימוש טוב יותר."

"הו, בהחלט," ענתה בוהק השחר וצפתה בספרנית אפורת הרעמה בזמן שזו העמיסה ספרים עבים על השולחן מולה.

"סידרתי לעצמי את הערימה הזאת כי לא יכולתי שלא לחזור ולהתעניין בנושא,"
סיפרה הספרנית מֵר בהתלהבות אך בשקט בזמן שבוהק דפדפה בדפי הספרים במהירות בעזרת הקסם הזהוב של קרנה, מדי פעם נעצרת כדי להניח סימניה.
"זאת אומרת, זו הפעם השנייה בחיי שדבר כזה קורה- אני לא יכולה שלא להרגיש בת מזל," המשיכה הספרנית מֵר,
"קבוצה נוספת של שש התחברה ליסודות ההרמוניה, והפעם בגיל צעיר כל כך! בטח צפון להם עתיד מזהיר, מלא הרפתקאות וחברות.
בוודאי נראה אותם מצילים את העולם שוב ושוב. מי יודע, אולי יום אחד הם ינהיגו את אקווסטריה?

אני עוד זוכרת איך טווילייט ספרקל החליפה את הנסיכות סלסטיה ולונה. רגע אחד-" עיניה של הספרנית האירו, "את אחותו של אחד מששת הילדים הגיבורים האלה, לא?"

בוהק השחר כמעט הפילה את הספר שאותו פתחה כדי לנעוץ בו סימניה.

"כן, אני אחותו!" היא ענתה, כמעט יותר מדי בקול, והסתלקה עם ערימת הספרים, מה שהשאיר את הספרנית מֵר המומה וממצמצת מבעד למשקפיים שלה.

*הכוונה היא כאן ליום השבתון, שייתכן שהוא יום ראשון (Sunday) בעולם הפונים, אבל אני משתדלת שהפאנפיק הזה יהיה מאורגן וזה לא נוח לקרוא ליום האחרון בשבוע יום ראשון .

הפרק הקודם		הפרק הבא