אילו לא הייתי קוסם 2

היוש לכם!

שבוע טוב ומקסים.

אז זהו זה, סוף סוף הגיע הזמן, אחרי ארבעים ושלושה פרקים, לסיים את הפאנפיק.

אני לא טובה בסיומים בדרך כלל, וזה גם יצא לי קיטשי ובנאלי מעט, אבל מקווה שתהנו מהסיום הזה.

תודה רבה על כל התגובות המשמחות והיפות לכל האורך (הארוך מאוד) של הפאנפיק הזה.

באמת שימחתם אותי, לאב יו.

אגב, מוזמנים להתסכל בפרופיל שלי, יש לי כמה פאנפיקים חדשים ומקסימים שאתם יותר ממוזמנים לקרוא.

ג'יני עזבה אחרי כמה דקות, לטובת יום הלימודים שלה, ואני נשארתי שוב לבד במרפאה, מנסה להדחיק את מה שקרה. בדיוק תהיתי לעצמי איפה דראקו עכשיו, ומה הוא עושה, כשצל גבוה כיסה את פתח המרפאה וגרם לי להרים את עיני.

דראקו עמד שם, פניו מכווצות מדאגה, וחיפש אותי במבטו. התיישבתי בהפתעה על המיטה, מתעלם מדקירות הכאב ששלח אלי גופי מכל האזורים הפצועים.

"היי" נופפתי אליו וניסיתי להסתיר את החיוך הענק שהתפרש על פני.

"הארי!" קרא דראקו ורץ אל מיטתי.

"ה... הצלעות!" הצלחתי לגנוח כשהוא עט עלי בחיבוק מוחץ בלי יותר מדי גינונים.

"מצטער" הוא הרפה מעט אבל עדיין נשען עלי בסוג של חצי חיבוק דוב. משכתי אותו למטה על מיטתי והושבתי אותו על ידי, נצמד אליו בחוזקה.

עד אותו רגע לא ידעתי אפילו כמה שאני מתגעגע אליו ואל הריח שלו, והמגע שלו, וכל מה שקשור בו. נצמדתי אליו וקברתי את פני בחזהו, נושם עמוק את ריחו הנעים.

פתאום קלטתי איזה דפוק הייתי. כן, דראקו גם התנהג פה לא לעניין ובגד בי מול העיניים שלי עם בחור אחר ומחוצ'קן, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהכול התחיל בגלל שהאמנתי לסיפור שהוא בטוח מפוברק של איזו בחורה שאני אפילו לא מכיר.

אני כזה סתום! לא הייתי צריך להאמין לה. דראקו בטח נפגע מזה נורא, אפשר להבין למה הוא עשה את מה שהוא עשה.

פתחתי את פי כדי להגיד לדראקו שאני מצטער ושיסלח לי ושאני אוהב אותו, אבל במקום זה יצאה לי יפחה קטנה, ודמעה זלגה לי על הלחי. פעם ראשונה שבכיתי מזה זמן רב.

"הארי" דראקו כרך את זרועו סביב כתפי והצמיד אותי אליו, דמעותי מרטיבות את חולצתו "הכול בסדר?".

"לא" עניתי, והרמתי את ידי מעט, מלטף את צווארו "אני כל כך מצטער. באמת. ואני לגמרי אבין אם תרצפה להיפרד כי אני באמת חלאה ומטומטם, ואתה צריך מישהו הרבה יותר טוב ממני, ו-".

בדיוק רציתי להגיד לו שאני מצטער שהאמנתי לה על הסיפור הזה, אבל דראקו קטע אותי בנשיקה עדינה על השפתיים, שגרמה לי לשתוק לרגע.

"אוח תסתום" אמר דראקו והתנתק מעט, מחזיק את פני בידיו "אני לא הולך להיפרד ולא לעזוב אותך, ילד טיפש".

לרגע בהיתי בו בהפתעה, אבל אז הכול השתחרר לי, כל הלחץ והמתח, ופרצתי בצחוק מתגלגל, שלא הצלחתי להפסיק. דראקו הרים גבה בתמיהה.

"הארי תפסיק את זה! זה מוזר!" הוא ניסה לשמור על רצינות, אבל לא לאורך זמן. מהר מאוד הוא התחיל לצחוק גם כן, עד ששנינו היינו שכובים בתנוחות מוזרות על המיטה, אוחזים בבטנינו הכואבת מצחוק.

דראקו התגלגל על צידו ובחן את פני. הפסקתי לצחוק.

"אני אוהב אותך הארי" הוא אמר ונשק קצרות לשפתיי.

"אני גם אוהב אותך, חתיך".

הפרק הקודם