בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

באופן מפתיע אני מצליח לכתוב פרק נוסף היום! ולמה שלא אכתוב? בגלל שאין לי מחשב בשביל זה. אז איך כן עשיתי את זה? אני עכשיו נמצא במקום נידח וכותב ממחשבו של אדם נדיב וטוב לב. לא נראה לי שיצא פרק טוב.

אני לא יודע למה אני כותב את זה, ולמה אתם קראתם עד לכאן ולא קפצתם ישר לפרק. באמת, לא למדתם שאני נוהג לכתוב כאן אך ורק שטויות?

נקודת מבט של אריק

"זה לא אלרגיה, רון!" צעקה עליו הרמיוני. "אולי יום אחד תפסיק לקרוא לזה אלרגיה? חשבתי שהפסקת..."

"די, די, בואו לא נכנס לריבים," אמרתי. "בואו פשוט נעבור לסמטת דיאלוג - אה... דיאגון?"

"כן, הוא צודק." אמר הארי. "אנחנו מתעכבים יותר מדי, רק רבים ומדברים."

"טוב, אז אנחנו נפסיק." אמר רון. "אנחנו הולכים עם אבקת פלו, נכון?"

"כן" אמרה הרמיוני. "אני אסביר לכם מה לעשות: פשוט נכנסים לאח וזורקים את האבקה הזו, ותוך כדי אומרים את השם של המקום שאליו אתה רוצה ללכת."

"אין בעיה," אמר ליאו. "אז אני אמור להגיד סמטת דיאוגן? אה, לא, סמטת דיאגון!" הוא קרא תוך כדי זריקת האבקה. האש באח השתוללה והפכה לירוקה, ואז נרגעה.

"אני הבא בתור," אמר ג'ינקס, וחזר על מעשיו של ליאו. באופן ממש ממש מפתיע, גם האש התנהגה באותו אופן. (כל הכבוד לכם! אתם מזהים ציניות!)

וככה המשיך התור, עד שהגיע תורי. מה לעשות, דברים מפחידים קורים. זרקתי את האבקה וצעקתי, "סמטת הדגיגונות!" ואז נזכרתי שזה לא המקום הנכון לצחוק. אולי אני פשוט עושה הכל בזמן הלא נכון. (הערת הכותב: אל תגזים, זה מקרה חריג)

מסתבר שסמטת הדגיגונות הייתה קיימת, כי כשנחתתי באח של מישהו הוא אמר, "מה הסיכויים שמישהו יגיד בטעות סמטת הדגיגונות כשהוא באח? או ירצה להגיע לכאן?"

"אמ.. אדוני?" אמרתי לו. "אתה יכול להנחות אותי איך ללכת לסמטת דיאגון?"

"איך יכולת להתבלבל בין סמטת דיאגון לסמטת הדגיגונות?" הוא שאל. "אה, בעצם כשאומרים את זה ככה זה די דומה... טוב, אז אתה פונה שמאלה, ימינה בפניה השביעית לסמטת קורקבנים, עוד פעם ימינה בפניה השלוש מאות ואחת לסמטת נוקטורן, ואז תלך עד הסוף ותגיע אל סימטת דיאגון."

"תודה רבה." אמרתי, יצאתי מהחנות שלו ופניתי שמאלה. ספרתי שש סמטאות, ובשביעית פניתי וראיתי שבאמת כתוב שם "סמטת הקורקבנים". מסתבר שלא סתם קראו לה ככה, כל החנויות מכרו קורקבנים. מעניין איך הילד שהיה שם בצד אכל.

חשבתי שהאדם ההוא הגזים כשהוא אמר שלוש מאות ואחת, אבל אז ראיתי שאחרי כל חנות יש פניה לסמטה או שתיים. נהדר.

הלכתי הרבה מאד בלי לספור סמטאות, ואחרי מלא זמן התחלתי להסתכל על השמות של הסמטאות. ראיתי שם כמה וכמה שמות מהסגנון של סמטת הקורקבנים, ואז ראיתי אותה. סמטת נוקטורן.

פניתי בשמחה אל הסמטה, והתחלתי לעבור לאורכה. בשלב כלשהו הבנתי שכל מי שנמצא שם נראה מרושע או מפוקפק, אז התחלתי לרוץ. אחרי שהתקדמתי הרבה מאד מישהו נעמד בדרכי.

"ממהר לאנשהו, ילד?" הוא שאל בקול מפחיד.

"כן," עניתי לו. "אני ממהר לפגוש את החברים שלי."

"ולמה אתה פה, בסמטת נוקטורן?" הוא שאל בחשד. "כי ילדים מהסוג שלך לא נוהגים להיות פה."

"כי אמרתי סמטת הדגיגונות במקום סמטת דיאגון." אמרתי. "ועכשיו, זוז לי בבקשה מהדרך. אתה מפריע לי." אמרתי בחוצפה מודעת.

האיש הרים את שרביטו, "תזוזה אחת, ואתה מחוסל" הוא אמר לי.

מחשבת ערפל עלתה בי. הרגשתי טיפה מסוחרר, אבל כל כך קצת שלא זזתי. נתתי למחשבת הערפל את ההגה, ואל דאגה, היא עברה את כל הטסטים.

עשיתי את עצמי קופץ לצד שמאל, והתכופפתי במקום. התוצאה הייתה שהאדם היחיד שנותר בלי פגע היה אני. וזה כולל את האיש ההוא.

מה שקרה זה שהוא פוצץ את כל מה שהיה בגובה החזה שלי לפני שהתכופפתי, ובעיקר את צד שמאל. המוכר של החנות שהיה שם התעצבן ושלח לעברו מגוון כישופים בעודו פצוע מההתקפה. מי שהתקיף אותי נהיה דומה לחשופית עם מחומשים.

בעודי מתכופף ברחתי מהקרב העצום שהתרחש שם. כל סמטת נוקטורן נלחמה ללא הבחנה, והכל שם התחיל להתפוצץ.

המשכתי לרוץ אבל עכשיו זקוף, והגעתי אל סמטת דיאגון. באופן מפתיע, ראיתי שם את כל שאר החבורה מודאגים. "היי, שלום!" אמרתי. "איכשהו אני חי, למרות שאמרתי סמטת הדגיגונות!"

"מה זאת אומרת 'איכשהו אני חי'? אתה היית בסכנת נפשות?" קראה בתאני בדאגה, ואז עיניה נפערו בהלם. "לא יכול להיות שאתה קשור לקרב העצום הזה ששמענו שם, נכון?"

"אה, לא, מה פתאום." אמרתי. "אני לא קשור, רק יצרתי אותו כדי להשאר חי." סיפרתי להם את כל הסיפור.

"תשמע, הכוח הקסום שלך כל כך שימושי," אמר פרסי. "הלוואי שאני הייתי תמיד יודע מה לעשות."

"ובנתיים קנינו בשבילך את הכל חוץ מהתלבושת והשרביט." אמרה בתאני. "בוא, רק אתה נשארת שצריך להזמין תלבושת. אני רוצה כבר לסיים עם זה, בא לי שרביט."

הלכנו לחנות התלבושות, וסרטי מדידה מרחפים התחילו למדוד אותי. אמרנו למוכרת מה אנחנו רוצים, והיא אמרה לנו שזה יהיה מוכן עוד חצי שעה.

הלכנו לחנות השרביטים, ובדרך חשבתי על איך יראה השרביט. נכנסנו לחנות, ומשום מקום הופיע בחור צעיר. "אפשר לעזור לכם?"

מדהים, הפרק לא היה כל כך גרוע כמו שצפיתי! מסתבר שאני טועה בתדירות גבוהה. אם אתם כן חושבים שזה היה גרוע כמו שצפיתי, אתם כבר יודעים מה דעתי עליכם. וגם אם אתם לא חושבים.

הפרק הקודם		הפרק הבא