אנג'ל סאקורה

כריס

נפלתי על ברכיי, דמעות ירדו מעיניי.

"זה אני, נכון?"שאלתי בלחש את הילדה שעמדה מאחוריי. היא הינהנה בעצב.

"אז את אחד מאנג'ל סאקורה?"המשכתי לשאול, היא הינהנה שוב.

"למה עכשיו? חייתי פה כמעט את כל חיי! איך?"

"לא, אחי"לחשה הילדה, קולה היה מלא כאב וצער.

"אלה זיכרונות מזויפים שנוצרו על ידיי השיקי, הם לא רצו שתיזכר"המשיכה.

"מזו..יפים?.."לחשתי, דמעות התגלגלו מלחיי לריצפה. אחותי שמה את ידה על כתפי.

"אני מבטיחה לך לספר הכל, רק בבקשה. תפסיק לבכות"אמרה בכאב.

הינהנתי באיטיות, קמתי מתנדנד. פנינו לפתח שנפתח באור. כשיצאנו החוצה ילד כגילי עמד מוליינו שלוב זרועות. עינייו היו בצבע כחול ים ושערו היה שחור.

הוא לבש בגד שחור כלילה שהתאים למראהו.

"הגיע הזמן, ויולטה"אמר הילד לאחותי.

"כן, סטארדוסט"ענתה.

שנהם עטפו אותי בחיבוק והם חזרו, זיכרונות המלאך, הזיכרונות שלי

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא