עלק סיפור אהבה

אני יודעת רוז טיפה התמכרה  למכשיר, אבל אני מקליטה את השיחה כדי שהוא תשמע אותה אחר כך.

***

"טוב די, חלאס. קומי."

"מה?"

"אפ על הרגליים."

"סיסי תחזירי לי את השמיכה! קר לי."

"אין מצב, קומי."

"לא!"

"רוז וויזלי, יש לך בדיוק עשר דקות להתארגן על עצמך לפני שאנחנו יורדות למטה."

"סיסי את לא חברה! תחזירי לי את השמיכה שלי!"

"אני לא חברה? אני? איפה את היית כשאבא של אנה היה בתאונת שיקויים במעבדה שלו והוא היה במיון בקדוש מנגו והיא פחדה רצח? את זרקת משפט וחצי ונכנס לתוך המיטה שלך!"

"אני עצובה..."

"גם היא, והיא מפחדת והיא צריכה את החברות שלה איתה, ועד היום חשבנו שאת אחת מהן."

"אני לגמרי כן!"

"אז תוכיחי את זה, קומי מהמיטה- ולא רק לשיעור. את בקושי אוכלת, כמו איזה דיכאונית שחבר שלה מת. אז לא, סקורפיו חיי, והיחידה שאחראית למצב זאת את!"

"מאלפוי לא חבר שלי."

"רוז את עיוורת, את מחפשת אהבה בכול פינה כשהיא מונחת לך מתחת לעיניים!"

"הוא לא אוהב אותי."

"אה וואלה. טוב לדעת, כי כבר חצי שנה זה נראה כאילו כן."

"אז דמיינת כנראה."

"בסדר, אני תקועה אתכם מגיל אחת עשרה, חמש שנים שאנחנו יחד ואני חושבת שאני יכולה להגיד שאני מכירה אתכם מספיק טוב!"

"דמיינת."

"עכשיו את סתם מתעקשת, בסדר דמיינתי. יש לך עוד... חמש דקות לצאת מהמיטה."

"למה?"

"למה? כי את והבלונדיני הולכים לשבת לשיחה ארוכה ממש, ואני לא אתן לכם לצאת מהחדר."

"סיסי!"

"יאאלה קומי לפני שאני גוררת אותך מהמיטה."

"לא רוצה."

"אין לך בררה. את לא תקומי אז אני אגרור אותו לכאן והוא יראה אותך בפיג'מה ושער רע."

"את רעה!"

"שמענו עליך."

"קמתי, קמתי."

"יופי, אלבוס מביא את סקורפיו."

"גם כן בנדוד..."

"הכי טוב שיש לך. לעזור לך לחפש מה ללבוש?"

"אל תשחקי לי את הנחמדה עכשיו..."

"אל תהיה מרירה, זה לא מתאים לך, ועושה לך קמטים."

"די..."

"אה אה, את לא חוזרת למיטה, קחי."

"מסרק?"

"השער שלך נראה רע כבר בערך שבוע."

"לא'כפת לי."

"תאמיני לי- כשתצאי מהדיכאון שלך יהיה לך אכפת..."

"אולי."

"יאאלה למטה, רדי."

"אני לא רוצה לדבר איתו!"

"את כן רוצה, את רק מפחדת."

***

אוקיי, זאת שוב סיסי, אני מביאה עכשיו לאלבוס את המכשיר של רוז, הוא יספר איך הוא הביא את סקופ.

"הנה."

"תודה."

אז עכשיו זה אלבוס, לפי התוכנית של סיסי הייתי צריך להביא את סקורפיו לדבר עם רוז. סקורפיו לא היה דיכאוני כמו הבת דודה שלי בזמן האחרון. הוא סתם היה עצוב טיפה, רוז חצי לא תפקדה. יאאלה בנות הן כאלה דרמטיות!

אז מצאתי אותו  בספריה מנסה- לא עבד לו כול כך- להתרכז.

ת'אמת שלקח לי קצת זמן להגיע לפואנטה איתו, כי היה לנו שיחה על שיעורי בית, שהוא די מפגר בהם. וזה בדרך כלל ממש ההפך. אני תמיד זה שמעתיק ממנו.

אבל לא הופתעתי, הוא היה די הפוך הרבה זמן.

אולי לקח לי קצת זמן להגיע לנושא, אבל ברגע שהגעתי אליו הוא קפץ על ההזדמנות.

אני חייב להתוודות שצחקתי עליו- בטוב כן? בין חברים-אמרתי לו עם כול הכוונה שפשוט לא מתאים לו להיות כזה פחדן, שהוא יכול הי לזום שיחה כשזה היה לו כול כך חשוב.

הוא אמר לי שהוא פשוט לא ידע איך.

סיסי אמרה לי פעם שאין לי פנים עצובות. כשאני עצוב אני ציני, יש לי חיוך מריר. באותו הרגע נראה לי שהבנתי למה היא התכוונה.

סקורפיו הוא לא סתם החבר הכי טוב שלי- הוא בן אדם תותח.

אבל בזמן האחרון... היה לו... משברים...

ואני הייתי תקוע בתחת של עצמי ובקושי שמתי לב. זה דיי מזמין חיוך מריר.

אני לא רק מדבר על רוז כמשבר, אני מדבר על מה שקרא לו בבית. ידעתי על זה בקטנה ולא ייחסתי לזה מספיק מחשבה.

זה שינה אותו.

אבל נצא רגע מהנימה המדוכאת שלי.

הוא אחלה גבר כן?

אז קיפצצנו לנו בדילוגים- או שלא וסתם רציתי להרים את האווירה-  לחדר שאני וסיסי קבענו לפני- כיתה ריקה כן?-

ותקענו את רוז עם סקופ.

מוהאהאהא.

עכשיו חכו לרוז שתספר הולך להיות שם!!!

  יאאלה ביי.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא