זה פשוט בלתי אפשרי!

אז משום שלא פרסמתי כלום מאז שנה שעברה (= אתמול חח), אני אתחיל את הפוסט הנוכחי בברכה:

שנה טובה לכולם!

מאחלת לכם המון הצלחה, בריאות, אהבה והכי חשוב - שנה מלאת פאנפיקים!

על אף שכל שריר ושריר בגופו זעק בכאב, דראקו התעורר עם חיוך מרוח על פניו. לא היה לו כל חשק לנוע, אולם הוא, בכל זאת, התאמץ להתהפך, דבר שלא היה פשוט, היו והוא היה עטוף בחיבוק דוב. לאחר שהצליח לנוע, מצא את עצמו פנים מול פנים עם הארי פוטר. הבחור ישן עמוק, כאשר פיו פתוח והוא משמיע נחירות חלושות. מבלי שהייתה לו שליטה על כך, דראקו חייך בחולמניות והעביר את ידו לאורך לחיו של הנער הישן. בלילה הוא לא העז לעשות זאת, לבצע פעולה המביעה עדינות והכרת תודה, אך כעת, כאשר הארי שקוע בשינה, הוא, סוף-סוף, יכול היה להרשות זאת לעצמו.

הו, מרלין... היה זה הלילה הטוב ביותר בחייו! דראקו הספיק לגמור כל כך הרבה פעמים, הרבה יותר מסכום כל הפעמים שגמר לפני כן. הוא איבד את הספירה איפשהו באיזור האורגזמה החמישית, בעוד שאיברו של פוטר דרש עוד ועוד בעקשנות גריפינדורית. דראקו הודה בכל לבו לממציא 'אש הדרקון' - הוא עשה עבודת קודש! דראקו היה בטוח, שמרגע זה, הוא יסמיק קשות בכל פעם שיזכר בתנוחות השונות שהארי גרם לו להיות.

הגריפינדורי נרגע רק לפנות בוקר, משחרר את מאלפוי המותש, אשר נרדם עוד לפני שראשו נגע בכרית.

לאחר שהעביר את ידו לאורך הלחי החלקה, דראקו גחן קדימה ונישק אותו בקלילות על שפתיו. איך שלא תביט על זה, פוטר העניק לו שלל רגעים קסומים אשר דראקו יזכור לנצח. אבל זה, הרי, הארי! זאת אומרת, פוטר... פוטר הארי.

החזרה המרובה על שמו של האדם שנמצא מולו השפיעה על דראקו בצורה מיידית - למרות מצבו החלוש, הוא, לבסוף, הבין איפה, עם מי ובאיזה סיטואציה הוא נמצא! שלא לדבר על מה שקרה...

'פאק... פאק, מה אני עושה עם חיי עכשיו?!' המחשבה זעקה בראשו, בהירה ובולטת כשלט ניאון מנצנץ. מונע בפאניקה הפתאומית האוחזת בו, דראקו השתחרר בזריזות מהחיבוק החם, מקווה להיפטר, במהירות האפשרית, מתחושת החמימות והנוחות שאפפה אותו מרגע התעוררותו.

'לברוח...'

הטמפרטורה בחדש הייתה גבוהה יחסית, ובכל זאת דראקו חש את עצמו רועד, ללא כל קשר לעובדה שהוא היה עירום.

לאחר שאסף את בגדיו המפוזרים ברחבי החדר, הוא התלבש במהירות, שוב ושוב מתכווץ מהכאב שחש בכל איבר אפשרי בגופו, בו בזמן שהוא מנסה להתעלם לחלוטין מקיומו של הנער הערום על המיטה שלצידו.

'לברוח...'

מרגיש את לבו הולם בחוזקה באוזניו, הוא סובב את ראשו לכל עבר, בחיפוש נואש אחר שעון, מוצא אחד, לבסוף, מעל דלת הכניסה. הוא מוכן היה להישבע שהם לא היו שם שנייה קודם לכן, אך לא היה לו זמן כרגע להתעסק בשאלה איך הם הגיעו לשם. מיקום המחוגים בישר לו, לצערו הרב, שאת ארוחת הבוקר הוא פספס...

עצוב, אך לא נורא מידי.

שלא כמו העובדה ששרביטו היה חסר.

בעודו מנסה לנוע מבלי להשמיע רעשים מיותרים, על מנת שלא להעיר את פוטר, מאלפוי התרוצץ ברחבי החדר, מציץ בכל פינה, אך מצא את שרביטו של פוטר בלבד, מתחת לערימת בגדיו.

רק זה היה חסר! לא מספיק שהגריפינדורי עילף את פילץ' בעזרת השרביט שלו, אלא הוא בטח גם השאיר אותו אי-שם במסדרון! הלוואי שהיא עוד שם. טוב... נסתדר!

בינתיים חשוב יותר לצאת מפה כמה שיותר מהר!

'לברוח, יותר נכון!'

על יד הדלת הוא, בכל זאת, הסתתובב, וכנגד רצונו העביר את מבטו על הטוסיק העגול, המכוסה סימנים אדומים, אשר השאירו עליו אצבעותיו שלו. תוך כדי שהוא מסמיק ממבוכה, הוא נכנס חזרה אל תוך החדר וכיסה את הנער הישן בשמיכה.

'ככה טוב יותר.'

לאחר שסגר אחריו את הדלת, מאלפוי קילל בשקט - הוא, הרי, יכול היה להשתמש בשקביט של פוטר כדי למצוא את שלו! אולם, לאחר שהביט אחורנית שינה את דעתו. לא. לשם הוא לא חוזר... בשום פנים ואופן לא.

המסדרון היה דומם וריק מאדם.

למרות שידע שהשיעור הראשון להיום - לחשים עם רייבנקלאו - כבר החל, הוא מיהר לכיוון המסלול אותו עבר אתמול, בניסיון למצוא את שרביטו. הרי, איך הוא יכול להגיע ללחשים בלי שרביט?! וחוץ מזה, כיתת לחשים נמצאה בצד השני של הטירה, דבר שהקשה על ההגעה לשם, שכן עם כל צעד שלא דראקו חש... אי נוחות. הכל כאב לו, אבל הישבן, כבר לו יותר מכל. ההתרוצצות בין הקומות נחלה כישלון מוחץ והחמירה את עייפותו. הוא רצה כל כך להיכנס למקלחת חמה ומיד אחריה לשקוע בשינה ארוכה. אך, כמובן, שלא היה זמן לכל זה. לאחר מחשבה, דראקו החליט שכדאי, לפחות, להחליף בגדים, והחל לרוץ אל עבר מעונות סלית'רין. חדר המועדון היה ריק, וכך גם מעונות הבנים.

טורק את הדלת, דראקו נשען עליה בתשישות ואט-אט התיישב על הרצפה. כמה קשה היה לו להודות, כי, למעשה, הוא כלל לא רצה לעזוב את המיטה החמימה ואת החדר ההוא בכלל. הוא היה שמח כל כך להעיר את הנער הישן עם נשיקה רטובה, לחבק חזק, להעביר את ידו לאורך גופו אל עבר...

'סטופ!'

כן. הוא נבהל. הוא ברח. אבל הסיבה לכך לא הייתה שפוטר עלול להתעורר ולמצוא אותם יחד במיטה, עם כל ההשלכות של הדבר. הוא פחד, משום שחש כלפי פוטר רגשות עזים כל כך, אשר לא היה אמור לחוש כלל... לאחר שמצא את עצמו בשבי, רגע לפני הבלתי נמנע, דראקו היה בטוח, שלאחר מכן יחוש את עצמו מושפל, מלוכלך ומזוהם. הוא היה חייב לחוש כך! אולם, למרבה ההפתעה, הוא הרגיש אחרת לגמרי. במקום כל זה, כבר מהפעם הראשונה, דראקו חש מאושר ו... נאהב.

כן, נאהב... משום שפוטר לא אנס אותו, לא דפק אותו וגם לא עשה אתו סקס... הפרחח הזה עשה אתו אהבה. אין דרך אחרת לתאר במילים את הלילה הלוהט, החושני והעדין בצורה מפתיעה. אכן כן, היה זה לילה מפתיע: לראשונה בחייו דראקו היה עטוף בעדינות, כשתחושות עילאיות ממלאות כל תא ותא בגופו, סופג כל טיפת חום ותשוקה, אשר מילאו כל נגיעה, כל נשיקה של פוטר.

וסוג כזה של פוטר מצא חן מאוד בעיניו. חזק, שולט, בטוח בעצמו - כזה שיש חשק להתמסר אליו לחלוטין, להיענות לכל בקשה ובקשה שלו. להיות שייך לו.

אבל יותר מכך, היה החשק לקבל בעלות עליו. המחשבה על האפשרות שמישהו אחר עשיו להינות מאותן תחושות שמיימיות, מאותן נשיקות מתוקות... ('ומהזין!' הצטרף למחשבות קול פנימי).

מאלפוי כיסה את פניו בידיו, משמיע אנחה חלושה, מלאת יאוש. הוא, באמת, רצה שפוטר יהיה רק שלו...

'אבל, האם היה זה, באמת, פוטר?' חשב דראקו בצער. 'זה, אמנם, היה הגוף שלו, אבל מי אמר שהגוף הזה הכיל ולו טיפה מפוטר האמתי?'

ספק אם פוטר האמתי היה מסכים לגעת בו כך. למרות שדראקו כיווה בכל לבו שהוא היה מסכים...

ומה עליו לומר כעת לבלייז?! 'הוא, הרי, יבין בטח הכל, השנייה שיביט לי בעיניים... מה עלי לעשות? ומה יעשה עכשיו פוטר? מה הדבר האחרון שהוא זוכר?' השאלות הסתחררו בראשו הנה והנה, בעוד שהזכרונות הובילו אותו שוב ושוב אל הלילה הקודם...

הפרק הקודם		הפרק הבא