0 חרמשים
|
     
|
סוד הקסם היהודי
קוסמים קיימים בכל העולם, וגם בישראל! איך נראה בית הספר לקוסמים במדינת היהודים? מהו הסוד שמאיים להתפרץ כמו פצצה מתקתקת? ואיך ילד ישראלי תמים הפך לקרבן?
|
פרק מספר 17 - צפיות: 40834
 (4.571) 49 דירגו
|
פרק: |
כותב: | דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: ההתחלה ממש חמודה וכיפית, בהמשך זה נהיה ממש אפל - שיפ: אזהרה קטנה: מכיל סלאש. מי שלא מתחבר אז... חבל - פורסם ב: 30.08.2015 - עודכן: 04.10.2017 |
המלץ! 
ID : 6407
|
|
בס"ד
בוקר אחד, במהלך החופש, אילון התעורר ביקיצה טבעית בשעה מוקדמת. הוא נשאר לשכב במיטה ובהה בתריסי החלון הסגורים. הוא חשב שוב על מה שמוחמד אמר לו באותו היום, המזימה של הילל בן שחר וכל זה. לדעתו של אילון זו הייתה מזימה די אינפנטילית, משהו לא מורכב מדי כמו שהוא ציפה. אבל זה עדיין היה שווה את זה. אם אילון יחבור לחבריו לבית רהב הוא יזכה בתהילת עולם. הוא לא יהיה סתם עוד תלמיד, הוא יהיה אילון מלמד! אולי הוא אפילו יתפרסם כמו הארי פוטר! המחשבה הזאת עודדה אותו והוא קם על רגליו, הגיף את התריסים, התפנה, צחצח שיניים וגילח את השפמפם הקטן שכבר היה לא קטן בכלל וניגש למדף הספרים שלו. הוא שלף את "הארי פוטר ואבן החכמים" והחל לקרוא בשקיקה. אחרי כשבועיים בהם הוא לא עשה דבר מלבד לקרוא את כל שבעת הספרים, לראות את כל שמונת הסרטים ולקרוא את שאר הספרים שג'יי קיי פרסמה שקשורים לעולמו של הארי פוטר, הוא חזר לא לעשות שום דבר מועיל בחופשת הקיץ. ובאחר בספטמבר חיכה לו האוטובוא הנודע לשמצה מתחת לבית. "היי אריאל," אמר אילון לאריאל בהיסח הדעת כשעלה על האוטובוא. אריאל ישב יחד עם אחיו בקבוצת כיסאות והזמין את אילון להצטרף אליהם. "אילון, לא ראיתי אותך הרבה זמן!" פנה לאילון עידו איינשטיין, אחיו הגדול של אריאל שעלה לכיתה י"א. "כן, שלום," אילון חייך בביישנות. "היי," הפטיר אברהם איינשטיין לעבר אילון ביובש. "מה חדש?" אריאל שאל מנימוס. "תהילה מתגייסת עוד חצי שנה," שיתף אותו אריאל, "שזה חבל כי ממש נהניתי כשהיא הייתה פה איתנו. היא הייתה הכי אחראית פה, והיא גם הייתה מדריכה..." וגם ניסיתם להשתמש בה כדי להגיע לחדר ההגיגיות, חשב לעצמו אילון. "ועידו מתרגש שהוא עומד לפגוש את תמר אחרי שהם לא נפגשו כל החופש," אריאל עדכן אותו. "תמר?" שאל אילון, ואז נזכר בנערה עם השיער הירוק שהייתה חברתו של עידו.
לאחר נסיעה קצרה לתחנת הרכבת נכנסו כולם למעלית והקישו עם שרביטיהם על הכפתור. הדלת נסגרה והמזכירה האלקטרונית החלה לדבר: "אלה השרביטים שלחצו על הכפתור ומזוהים במערכת. אזולאי דביר, אזולאי מאיה, איינשטיין אברהם, איינשטיין אריאל, איינשטיין עידו, וינטר שמרית, חיון יעל, כהן אברהם, כהן אילן, כהן מור, כהן נדב, כהן שגית, מלמד אילון, סגל נתנאל, שערני הדס, ברוכים השבים לעפלי"ם. תהנו מנסיעתכם חזרה לבית הספר. הרכבת עתידה לצאת בשעה-" הקריינית נעצרה פתאום, ואז המשיכה בקול רובוטי יותר: "אחת עשרה בבוקר-" ונעצרה שוב. מיד לאחר מכן היא הוסיפה משהו שמאוד משך את תשומת ליבו של אילון: "ישנם-" המזכירה קפאה לרגע, "-שניים-" וקפאה שוב, "-שרביטים שטרם זוהו במערכת. בעל שרביט שהרכבו:" ואז הקריינית התחלפה בקול אחר, מבוגר יותר, "עץ תפוח במילוי נימי עכברוש עצים, אורכו תשעה עשר סנטימטרים, בעל גמישות יתר", והקריינית המקורית חזרה כשאומרת: "על מנת להמשיך בנסיעה נזדקק לכמה פריטים מזהים. נא לציין שם ומין." אילון ראה את כולם מפנים מקום לילדה שאילון לא ראה מימיו. היא ניגשה בחשש לקדמת המעלית ואמרה: "ענבר לוריא, נקבה." "שלום, ענבר לוריא, ברוכה הבאה לרכבת האקספרס לעפלים. תהני מנסיעתך הראשונה." ענתה המזכירה האלקטרונית, והמשיכה: "בעל שרביט שהרכבו:" ושוב התחלפה באותו קריין מבוגר שפעם אמר: "אדמת לס קשיחה במיוחד במילוי ליבת פרחי דובדבן, אורכו שלושים ושלושה סנטימטרים, חסר גמישות לחלוטין," והקריינית חזרה כשביקשה שם ומין. שוב פינו כולם את הדרך לקדמת המעלית, אבל הפעם אילון החסיר פעימה כשראה מי ניגש לשם. זה היה אותו ילד שראה לפני שנה בבית הכנסת, ומדי פעם ראה אותו ברחובות ירוחם. אותו ילד שפרצופו לא עזב את אילון לרגע, אותו ילד שעיניו זהות לעיניים שאילון היה רואה בבית הספר שוב ושוב. כעת אילון יודע מה הרכב השרביט שלו, ועוד רגע ידע גם את שמו... "יואב אזולאי," הילד אמר, "זכר." אזולאי... הוא אח של דביר אזולאי וכנראה גם של מאיה אזולאי שהייתה אחותו הגדולה של דביר. אילון כמעט ולא ראה אותם בבית הספר והוא גם לא ידע באיזה בית הם נמצאים. הוא בספק אם הם בכלל מודעים לקיומו, הרי כשהגיע לעפלי"ם הוא היה לבדו במעלית של תחנת הרכבת בבאר שבע ולא היו עדים לכניסתו הראשונה. "שלום, יואב אזולאי, ברוך הבא לרכבת האקספרס לעפלים. תהנה מנסיעתך הראשונה. כל השרביטים מזוהים במערכת. הרכבת תצא בשעה-" הקריינית נעצרה פתאום, ואז המשיכה בקול רובוטי יותר: "אחת עשרה בבוקר. צוות הרכבת מאחל לכם נסיעה נעימה, וצוות בית הספר מאחל לך שנת לימודים פוריה. תודה."
יואב אזולאי... השם הזה לא עומד לצאת לאילון מהראש בזמן הקרוב. הוא גם יראה לאיזה בית יואב ימויין... בסתר ליבו הוא קיווה שזה יהיה בית רהב. הוא דאג ליואב פתאום, האם יואב יתאושש מהר מניסוי המיון המקדים? ומה פתאום אילון דואג לשלומו פתאום? הוא אפילו לא מכיר אותו! כל מה שהוא יודע עליו זה ק כי הוא... הוא... אילון התבייש להודות בזה, אבל הוא היה די סטוקר כשזה הגיע ליואב אזולאי. הלוואי שאילון היה יודע למה... כשנכנסו לרכבת כולם התפזרו כל כך מהר כך שאילון מצא את עצמו בקרון מבודד. לא היה לו כוח לצאת ולחפש חברים, הוא חיכה שהם יבואו אליו... אם בכלל... הרכבת יצאה באיחור של כחצי שעה לשמחת כולם, אחרי שבשנה שעברה היא איחרה בשעתיים, ואילון עדיין ישב לבדו עד שדלת דקרון נפתחה ועומר לוי נכנס פנימה. "אילון!" הוא קרא באושר ורץ למושב שמול אילון. "שלום עומר," אילון אמר בחיוך קל. הוא לחלוטין שכח מעומר. הוא שם לב שכמעט לא דיבר איתו עוד מאז מסיבת פורים. למרות שהיו באותו הבית כל אחד מהם היה שקוע בעיסוקיו. עד לאותו הרגע. "מה קורה?" עומר שאל. "סבבה, מה איתך?" אילון ענה בנימוס. "השנה אני מתכוון להירשם לליגת הקווידיץ'! התאמנתי כ הקיץ, וגם היורו שהיה עודד אותי!" "יורו? כדורגל מעניין אתכם?" אילון שאל בפליאה. "כדור--מה?" עומר שאל בבלבול, "היורו בקווידיץ', על מה חשבת?" הוא צחקק ואילון הצטרף לצחוקו. "ואיך היה לך החופש? מה עשית?" עומר שאל ואלון לא ידע מה לענות לו, הרי אתם יודעים טוב מאוד מה אילון עשה. "אממ... עשיתי..." הייתה תשובתו של אילון והשניים ישבו ושתקו. "איך אתה מרגיש?" עומר שאל אחרי כמה דקות של שקט. "אני בסדר," אילון גייס את כל האופטימיות שבתוכו וענה, "למה אתה יושב פה? אני סתם נמצא בקרון המבודד הזה ומתמרמר, אתה לא חייב להיות פה." עומר גלגל עיניים. "לא אכפת לי, אתה פה אז אני רוצה להיות איתך. יהיה לנו מספיק אחד את השני כל השנה אבל אני לא יכול לראות אותך ככה לבד." "תודה," ענה אילון חרישית.
הנסיעה עברה בשלום. אילון ועומר הגיעו לאולם הגדול והתיישבו בשולחן הבית שלהם שם הם גילו שמכיוון שסתיו סיים ללמוד, לרגב ורומי הצטרף תלמיד מכיתה י' שאילון לא הכיר. "מי המדריך החדש?" שאל אילון. "זה אור אבוחצירא, הוא קשור למורה יוסף אבוחצירא איכשהו," עומר ענה, "הוא עכשיו בכיתה י'." "כן, אם הוא מדריך חדש אז מן הסתם שהוא יהיה בכיתה י'," רטן אילון. אור הזה קשור למורה יוסף, והמורה יוסף קשור למה שמוחמד סיפר לאילון לפני פסח. משהו לא טוב קורה פה. טקס המיון יצא לדרך. שורת תלמידים מתוחים נעמדו מול שולחן הסגל וניר אליהו הוציא את הפתק הארור. אילון ראה איך הבעות הפנים של התלמידים הופכות מבטוחות למבועתות בזו אחר זו. יואב אזולאי היה התלמיד השלישי ברשימה. הוא ניגש לניר אליהו כשהגיע תורו. אילון הביט בדריכות במתרחש. "אזולאי יואב," ניר אליהו הקריא את המילים שצצו על הפתק, "בית רהב!" בית רהב מחא כפיים בהתלהבות יתירה. "ממש על ההתחלה של הרשימה מישהו מתמיין לכאן!" רומי הסבירה את ההתלהבות לעומר ואילון, "יכול להיות שיתמיינו לכאן הרבה תלמידים וסוף סוף לא נהיה בתחתית טבלת הנקודות בתחרות הבתים!" כן, זה היה מעודד משהו. יואב המפוחד התיישב בכיסא ריק ורגב ורומי ניגשו אליו והציגו את עצמם. "אני בבית עם יואב אזולאי," אילון חשב בהתרגשות, "עכשיו תהיה לי הזדמנות לדבר איתו!" אילון התבונן בפניו של יואב, בעיניים החומות שהקרינו מבט מרגיע, בשפתיים הקצת בולטות, בלחיים השמנמנות... אילון ראה שיואב מסתכל עליו והסיט את מבטו במהירות. בסיום המיון המנהלת נשאה נאום קצר, תלמידי עפלים סעדו את ליבם, שרו את המנון בית הספר ופנו לחדרי המועדון שלהם. הפעם רגב היה אחראי על הסיסמא, בתור המדריך הבכיר של בית רהב, והסיסמא הייתה "כוכבים". אילון ועומר פנו לחדר השינה שלהם שבו היו רק שתי מיטות. המזוודות כבר חיכו להם שם. "אילון," עומר החל לומר כשהם שכבו במיטותיהם, "זוכר איך הרגשת היום לפני שנה? נראית ממש רע באותו יום, די רחימתי עליך... אם זה בסדר מבחינתך..." מבחינת אילון זה היה בסדר גמור. הוא התבייש לומר את זה לעומר אבל המחשבה על כך שלמישהו היה אכפת ממנו חיממה את ליבו. "וואו, באמת? אממ... כן, זה לגמרי בסדר מצידי," אילון אמר בהתרגשות. "אילון," עומר המשיך, "אני יכול לשאול אותך משהו?" אילון הנהן בראשו, ואז נזכר שעומר כנראה לא רואה אותו אז הוסיף: "אתה יכול לשאול הכל, לא בטוח שאני עונה." "הבנתי..." ענה עומר בעצב כלשהו ושאל בכל זאת, "כל המבטים שנעצת בבית פרס בתחילת שנה שעברה... אתה רצית לעבור לשם?" "כן," אילון ענה מבלי להניד עפעף. לשקר לא יעזור לו, וגם עומר די ידע כיצד אילון הרגיש בגלל אותו שיעור שיקויים לפני חופשת חנוכה. "ועכשיו, אתה עדיין רוצה לעבור בית?" עומר לא הרפה. אילון חשב לפני שענה ואז שם לב שהתשובה הייתה כבר ברורה מאליו במוחו. "בשום מחיר לא הייתי עוזב אתכם, עומר," אילון ענה והרגיש שמשהו בתוכו הוקל. אולי זה בגלל עומר, אולי בגלל קרן ואריאל שניסו לנצל אותו לטובת ה.. מה שהם לא עשו, ואולי בגלל העובדה שהוא נמצא באותו בית עם יואב אזולאי. אבל זו הייתה התשובה של אילון. הוא נרדם בהקלה כשמוחו הרגוע העניק לו מעין פרס על השחרור הגדול שאילון העניק לו וכשאילון התעורר למחרת בבוקר כבר הופיע בראשו זיכרון ממסיבת פורים ההיא שמרים חילא השכיחה ממנו. זה היה זיכרון די קטן שעסק רק בדקות בודדות מהמסיבה אבל זה עדיין זיכרון, וזה מה שאילון נזכר בו:
|
|
||
המש
| ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |