כשהסתכלתי עלייך מהצד....

טוב...

אני במחסום כתיבה לגבי הפאנפיק הזה. 

מי שכבר אמרתי לו יודע שבפאנפיק הזה אין את כל ההרפתקאות של הארי והמלימות עם וולדמורט. את האמת שלא חשבתי על זה לעומק ואני לא יודעת אם וולדמורט קיים. כי אם הוא לא קיים אז ההורים של הארי חיים. 

הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה אפילוג ולסמן שהפאנפיק גמור. 

אז לפני שאני עושה את זה אני חייבת להגיד תודה ענקית לכל מי שנרשם לעדכונים, שקרא, שהגיב, שתמך. אני אוהבת את כולכם. זה חימם לי את הלב♡

אז... 

אפילוג

"ג'יימס סיריוס פוטר ואלבוס סוורוס פוטר! עוד שעה הרכבת יוצאת! תתלבשו ורדו לאכול!" ג'יני קראה להם מלמטה ובתוך דקות שני ילדייה ישבו סביב השולחן ואכלו (את לילי לונה היא השאירה לישון).  לאחר שסיימו הארי, ג'יני והילדים החזיקו ידיים וביחד עם המזוודות התעתקו לתחנת הרכבת. 

הם התקדמו לקיר . ג'יני עברה עם ג'יימס ואלבוס עבר עם הארי. 

"הרמיוני! דראקו" ג'יני קראה כראתה את הזוג המאושר עם בנם סקורפיוס ורוז, ביתם הקטנה בגיל לילי לונה היושבת על המזוודה. הרמיוני חיבקה את ג'יני והארי וכך גם דראקו. רק שלחץ את ידו של הארי. 

רון בא עם פרוואטי וזוג התאומים הלא זהים אליס וג'רי. אחת ג'ינגית והשני עם שיער שחור. על אף שעברו כמעט 20 שנה עדיין היה אפשר לראות על רון הבעה לא כל כך שמחה למשמע השם "הרמיוני מאלפוי". הרמיוני התעלמה ממנו מכיוון שחברה הטוב ביותר לא טרח אפילו לבוא לחתונתה. מי היה מאמין... 

היחסים של הארי ורון היו בבדר. הארי היה חייב לשמור על היחסים האלה בשביל ג'יני. רק בשבילה. 

"לקחת הכל??? שרביט, ספרי לימוד שיהיה לך מה לקרוא בנסיעה? איפה הינשוף שלך רוג'ר? אל תשכח לכתוב לנו פעמיים ביום, אוקי" הרמיוני הדואגת אמרה לבנה בזמן שדאגה שבגדיו נקיים, מצוחצחים ומגוהצים. היא יישרה את חולצתו בפעם ה-100 לאותו היו ומחצה אותו עם חיבוקה שהרס את הגיהוץ. 

"אל תדאגי אימא. הכל יהיה בסדר" אמר סקורפיוס במבט שכבר רצה לעלות לרכבת. הוא היה כל כך דומה לאביו. גרסה קטנה שלו בכל דבר. 

***"אבא, מה אם אתמיין לסלית'רין?"

"אלבוס סוורוס פוטר. אתה קרוי על שם שני מנהלי בית ספר. אחד מהם היה מסלית'רין, והוא היה האדם הכי אמיץ שפגשתי בחיי. חוץ מזה, המצנפת מתחשבת ברצונות שלך" הוא קרץ לו וחיבק אותו חיבוק אבהי.***

חיבוק שלא היה לו כשעלה לרכבת בפעם הראשונה. 

"הרכבת יוצאת בעוד 5 דקות, תעלו מהר!" קרא דראקו והילדים התחילו לעלות. 

הם נופפו לילדיהם בעוד האחרונים נופפו להם בחזרה. 

***- קטע מהאפילוג של "הארי פוטר ואוצרות המוות"

הפרק הקודם