אהבה אסורה

אז זה הפרק האחרון בפאנפיק :(

זה פרק קצרצר שבטוח ישאיר אתכם במתח, אבל אני כבר מודיעה לכם שאני לא כותבת לזה עוד המשך, אני מעדיפה להשאיר את זה עם טעם של עוד...

היה לי ממש כיף לקרוא את התגובות שלכם לאורך כל הפאנפיק, אתם פשוט מדהימים!! מבטיחה עוד פאנפיקים בהמשך ♥

נ.ב

רק שתדעו שזה הפאנפיק הראשון שאי פעם כתבתי, מבט חטוף היה אולי הראשון לעלות באתר, אבל זה הפאנפיק הראשון שכתבתי אי פעם, ורק שתדעו שהוא התחיל בגלל שיעור הבעה משעמם במיוחד, ומאז הכל היסטוריה. בואו כולנו נקדיש דקה כדי להודות לשיעורי ההבעה המשעממים של ליאור.

עוד נ.ב

למי שלא שם לב, העלתי מלא פיקצרים חמודים לאתר, אז להתעדכן, חמודים ! ולכל מי שכבר קרא והגיב, זה ממש כיף לדעת שאתם אוהבים את הפאנפיקים שלי ^^ ורק שתדעו שהפיקצר האהוב עלי הוא "מלך העולם", למרות שלא הרבה מכירים את הספר ואת השיפ (שנראלי שאני המצאתי) , אני עדיין ממליצה ללכת ולקרוא אותו.

אוהבת אותכם עד הוגוורטס ובחזרה!! ♥

"הארי!"

"דראקו!"

שני הנערים קראו בו זמנית כשנפגשו. 

"תקשיב, חשבתי על זה המון אתמול בלילה... אני לא רוצה לחיות בשקר." אמר דראקו.

"אני רוצה לצאת מהארון." הארי חייך.

"לא, תקשיב! אני רוצה להסתובב בהוגוורטס עם החבר שלי, בלי לפחד- רגע, מה?" הוא הביט בפוטר בבלבול.

"אני רוצה לצאת מהארון. כמו שאמרת, אני לא רוצה לחיות ככה, שאני צריך לריב איתך כל הזמן. נמאס לי מההתחמקויות ומהשקרים, אני רוצה להיות חופשי\ ולא אכפת לי מה אחרים יגידו!" הארי אמר ומשך את דראקו לנשיקה ארוכה ואוהבת.

* * *

שבוע לאחר מכן, ליד האולם הגדול, עמדו שניהם, מעט לחוצים, אך עם כוונה לשנות את חייהם.

"אוקיי, דראקו... הגיע הרגע." הארי החל לצעוד לכיוון האולם הגדול, כשראה את מאלפוי משתרך מאחוריו. 

הארי חייך ואחז בידו, ויחד הם הלכו, אך שנייה לפני שנכנסו, הארי נעצר.

"אני מפחד..." הוא מלמל.

דראקו לחץ על ידו. "קדימה, הגיע הזמן." 

הארי חייך חיוך קטן, ויחד נכנסו שניהם לאולם הגדול, בידיעה שחייהם עומדים להתהפך לגמרי.

הפרק הקודם