לילי וג'יימס האמת

כשקוראים את הפרק ומגיעים לקטע של השיר תיכנסו לקישור: http://www.youtube.com/watch?v=BCJ9MS8HWQk זה הביצוע המקורי לשיר ובכזו גישה לילי שרה אותו.

הבוקר שאחרי הנשף של הפוטרים הביא עמו הפתעות לכל בני הבית.
לילי, ג'יימס, אמילי, סופי, קלאודיה, סיריוס, קנט ורמוס ישבו בחדר האוכל של הפוטרים, אוכלים ארוחת בוקר מאוחרת כאשר נכנסו הינשופים המביאים ללילי ורמוס את הנביא היומי. על שער העיתון התנוססה הכותרת "הנשף של פוטר, ראש לשכת ההילאות ערך אתמול את נשף השנה החדשה" ומתחת אליה תמונה שלקחה כמעט את כל עמוד השער ובה הופיעו ג'יימס ונערה לא מוכרת, שפתותיהם צמודות.
ברגע שלילי ראתה את התמונה היא זרקה את העיתון על השולחן ורצה מהר לחדר שהוא שלה בזמן שהותה אצל הפוטרים. ג'יימס העיף מבט קצר בעיתון וזינק אחרי לילי, נואש לתפוס אותה. הוא הגיע לדלת חדרה ודפק עליה. "לך מפה!!!" הוא שמע צעקה זועמת. נואש לגרום ללילי להבין שזה לא מה שהיא חושבת ג'יימס דפק שוב על הדלת. "אמרתי לך לעוף מפה!! אני לא רוצה לראות אותך!!!" היא קראה בכעס. ג'יימס היה נחוש בדעתו. אם לא יסביר לה פנים אל פנים יסביר לה מעבר לדלת, העיקר שתשמע אותו. "את לא מבינה!" אמר לה,אך היא התעלמה. "אני לא נישקתי אותה...." הפעם נתקל בתגובה. "באמת?! את איך אתה מסביר את התמונה שבנביא היומי?!" זרקה אליו. הוא היה מיואש, איך יגרום לה להבין שהנערה הזו, שהיא בתם של זוג מחבריהם של הוריו, ראתה את הצלמים ופשוט קפצה עליו בנשיקה שאפילו לא רצה בה? איך יסביר לה שהיה המום מכדי לדחוף את הנערה לפני שיצלמו אותם או שברגע שחזר לשליטה הדף אותה ממנו והסתלק? "זה... זה לא שלא התנש... זה פשוט..." מרגע לרגע נראה לעצמו טיפשי יותר ויותר. איך יכול להסביר את המצב מבלי לצאת אידיוט גמור. התמונה מראה ששפתיו צמודות לשל הנערה, אם יגיד שלא התנשקו יצא שקרן ואידיוט. הוא היה במבוי סתום. עומד מול הדלת של אהובתו ומגמגם הסברים כשהתשובה היחידה בה נתקל היא שתיקה רועמת.
כשג'יימס עזב את השולחן בריצה אחרי לילי איש לא הבין מה פשר המהומה, רמוס אפילו לא הספיק לפתוח את העיתון המגולגל. אמילי, שישבה ליד לילי ראתה את התמונה מיד אחרי שג'יימס עזב את השולחן והחליטה לחכות כמה דקות, לתת לו אפשרות להסביר את עצמו, לפני שתעלה אל לילי. כשהדקות חלפו לאט אמילי הבינה שמשהו ממש רע קורה ורצה למעלה עד ששמעה את קולו המגמגם והמיואש של ג'יימס. היא נתנה לו כמה שניות וכשראתה שהוא לא מצליח ליצור הסבר נורמאלי וברור ניגשה אל הדלת, דחפה אותו בגסות ואז דפקה ברכות "לילוש, זו אני, אמילי. בבקשה תפתחי לי... אני אכנס וזהו. ג'יימס יעזוב אותך." את הקטע הזה אמרה עם טיפת ארסיות בקולה, מפנה את מבטה הזועם לג'יימס. הדלת נפתחה ואמילי זינקה פנימה מותירה את ג'יימס העצוב והמיואש מחוץ לדלת.
בחדרה של לילי ישבו אמילי ולילי על מיטת האפיריון הגדולה. "אני לא מבינה למה הוא עשה כזה דבר..." מלמלה אמילי. היא לא הבינה איך ג'יימס יכול לזרוק את כל המאמץ והזמן שהשקיע כדי לכבוש את ליבה של לילי ולהפוך אותה ל'שלו' בשביל איזו ילדה מכוערת שמכירה אותו רק הודות להוריה. לילי הסתכלה על אמילי. "את באמת מופתעת? כמה זמן חשבת שהוא יחכה לי?" היא אמרה בעצב. " ולחשוב שהתחלתי להרגיש מוכנה לתת לו את כולי." קולה רעד במילה האחרונה ואמילי נשענה קדימה כדי לחבק אותה. "די, ליל'ס, לא קרה כלום. תחשבי על זה שמה שקרה, קרה לפני שנתת לו את כולך. הוא לא יודע מה הוא הפסיד וכנראה שהוא לא האחד שחיכית לו." לחשה אמילי בקול מרגיע. לילי השמיעה יפחה חלושה. אמילי חיבקה אותה קרוב יותר וליטפה את שיערה. " הייתי כל... כל כך ב-ב-בטוחה שהוא זה שחיכיתי ל-ל-ל-לו. שה-ה-הוא שונה מבנים אחרים ושבאמת אכפת לו ממני. חשבתי שבחרתי נכון."  מלמלה לילי.
הן ישבו ככה, מדברות על ג'יימס, על לילי ועל אהבה במשך זמן מה. בינתיים, ג'יימס חזר למטה לחבריו, לקלאודיה ולסופי שנתנו בו שתיהן מבט ארסי וכועס. הוא סיפר להם מה קרה למעלה, עם לילי, ואז ניסה להסביר לבנות שמה שרואים בתמונה הוא לא מה שקרה. כשסיים להסביר עלו שתי הבנות למעלה ודפקו על דלת חדרה של לילי, נכנסות גם הן. למטה סיפר ג'יימס לחבריו את אירועי הערב הקודם בפרוטרוט, מסביר להם את שאירע עם אותה נערה.
בחדרה של לילי דיברו הבנות ביניהן. "הוא כזה אידיוט! הוא רדף אחריך שנים ועכשיו הוא זורק הכל לפח בדקה!!!" אמרה אמילי. כל הבנות הסכימו וקלאודיה הוסיפה: "למטה הוא ניסה להסביר את עצמו וחצי גמגם לנו." בינתיים תוך שהיא מקשיבה לדבריהן בשקט החליטה לילי בליבה שאת ימי החופשה האחרונים לא תבלה באחוזת פוטר, וגם לא בביתה של אמילי, שהציעה שהבנות יישארו שם במשך הימים האחרונים לחופשה. לילי רצתה לבלות את ימי החופשה האחרונים בביתה, בלי ג'יימס או כל אחד שמזכיר לה אותו. כשסיימו הבנות לדבר קמה לילי מהמיטה ולקחה את שרביטה. "אציו מזוודה!" אמרה ומיד התעופפה מזוודתה ונחתה על המיטה. לילי פנתה לארון הבגדים בחדר והחלה להוציא ממנו את הבגדים ולהעבירם למזוודה. "אני חוזרת הביתה לימים האחרונים." הודיעה לחברותיה. "אני לא רוצה להיות קרובה לפוטר או לבית שלו. אם אתן רוצות אני ממש אשמח אם תבואו אליי במהלך היום." הבנות לא הופתעו מההכרזה. הן תיארו לעצמן שכך תנהג חברתן. כמו שהכירו אותה, לילי לא הייתה מהאנשים שנשארים קרובים לאלה שפוגעים בהם.
הימים האחרונים של החופשה בבית משפחת פוטר היו מתוחים ביותר. הבנים, שעמדו לצד ג'יימס והגנו עליו, התקשו שלא לריב עם הבנות שכעסו עליהם שאינם מגנים על לילי. הן האשימו את הבנים יותר משכעסו על ג'יימס. הוא הסביר להן מה קרה והן הבינו אבל לשאר בני החבורה נטרו טינה על כך שלא הגנו על חברתן הטובה, שהייתה בשביל חלק מהבנים כאחות.
לילי, לעומת זאת, בילתה את הימים האחרונים של החופשה בחיק משפחתה וניסתה לשכוח את ג'יימס ואת רגשותיה אליו. היא התרחקה מהסביבה הקסומה וניתקה את עצמה לגמרי מכל מי שקשור אל הוגוורטס ואל חייה האחרים, המרכזיים.

הגיע היום לחזור להוגוורטס. במהלך הימים האחרונים בחופש היה ג'יימס מדוכא ושקט. לילי פחדה מהיום הזה. היום שתראה את חברותיה שוב, היום שתצטרך לראות את פוטר שוב, שליבה יישבר שוב. את לילי, שהייתה 'מכורה' למוזיקה שלה, לא היה אפשר למצוא בלי האיי-פוד שלה. לילי הייתה שומעת את המוזיקה שלה בכל מצב וגם שרה. היא ידעה שתוכל להשתמש בהסחת הדעת הזו בהוגוורטס. כדי להתחמק מג'יימס, מחברותיה ומהרגשות שלה, הרודפים אותה.
כשהגיעה לתחנת קינג- קרוס היא עלתה לרכבת מהר, מוצאת תא ריק ומתיישבת בו. הראשונה שמצאה אותה הייתה אמילי. היא הציצה לתא וכל שראתה היה הראש האדמוני כי פניה של הנערה האדמונית שישבה בתא פנו לחלון. אמילי נכנסה לתא והתיישבה מול לילי. "ליל'ס?" שאלה. לילי הסתובבה אל עבר חברתה. אמילי עברה לשבת על הספסל המרופד בו ישבה לילי וזו האחרונה נפלה לזרועות חברתה. "אמי... התגעגעתי אלייך..." מלמלה לילי. אמילי ליטפה את שיערה של לילי. "כל הבנות מחפשות אותך... צריך להגיד להן שאת פה. אנחנו מתרחקות מהבנים..." אמילי אמרה וקמה, מוציאה את הראש מדלת התא ומסמנת לחברותיה לבוא.
כשכל הבנות התיישבו והרכבת החלה לנסוע לילי החמיצה את פניה. "מה קרה?" שאלה קלאודיה. "כלום, אני פשוט צריכה ללכת לתא המדריכים עכשיו.... ולראות את פוטר." ענתה לילי. היא קמה ויצאה מהתא.
בתא המדריכים חיכו כל מדריכי הוגוורטס ומדריך ראשי אחד, מדוכדך ועצוב.לילי נכנסה לתא, מתעלמת לחלוטין ממבטיו של ג'יימס. "טוב, אז כמו שכולכם יודעים היום חוזרים. התפקיד שלנו הוא לשמור שגם אחרי החופשה הארוכה התלמידים לא ייצאו מגדרם. להזכירכם, מותר לנו להוריד נקודות בית ולדווח למורים." אמרה. כל התלמידים הנהנו. ג'יימס הסתכל על לילי. "זו בסך הכל פגישת מדריכים לא מפגש של צמרת עולם הקסמים כדי לדון במלחמה נגד וולדמורט." אמר בציניות והתחרט על כך מיד. אילו מבטים יכלו להרוג ג'יימס היה מת באותו הרגע בדיוק. "זה שאתה, פוטר, לא מתייחס לשום דבר שהוא מעבר אלייך ואל מה שאתה רוצה לא אומר שכולם כמוך!!!" לילי צעקה. " אתה פשוט פוץ יהיר, אגואיסט וחסר רגשות. שלא אכפת לו מכלום ולא רואה מעבר למטאטא שלו! אני לא מאמינה שיצאתי איתך! כבר עדיף היה אם הייתי נשארת בקשר עם סנייפ!!!" היא צעקה. ג'יימס הסתכל עליה המום. הוא לא הבין איך היא עברה מלדבר על הנושאים בישיבת המדריכים ללדבר עליהם. "לילי, את יודעת שאני לא כזה. אני לא מאמין שאת מספיק טיפשה להאמין לכל מה שאומרים לך ולחזור לחשוב עליי את מה שחשבת עליי כשרק הכרנו אחרי שראית את מי שאני... באמת!!!!!!" ג'יימס צעק עליה. לילי הייתה על סף דמעות. "אתה צודק, פוטר, באמת ראיתי את מי שאתה! בן אדם יהיר, אגואיסט ולא נאמן!!! ולחשוב שהאמנתי לך כשאמרת שאתה אוהב אותי! בדקה הראשונה שהייתה לך התנשקת עם מישהי אחרת. נמאס לך לחכות לי אז היית חייב לעשות משהו..." לילי אמרה, הדמעות זולגות עכשיו בחופשיות על פניה. "אני לא רוצה לראות אותך יותר!!!!!" צעקה ורצה מתא המדריכים, משאירה שם ג'יימס כועס ועצוב אחד ואת כל מדריכי הוגוורטס מבולבלים וחלקם אף מפוחדים.
לילי רצה לקרון בו ישבו חברותיה ונכנסה לתא. מתייפחת, לחייה אדומות ומלאות בשבילי דמעות אינסופיים שעוד המשיכו לזרום היא התיישבה. היא הוציאה את האייפוד שלה מהתיק ודחפה את האוזניות לאוזניה, מפעילה את המוזיקה ועוצמת עיניים, מנסה להתנתק מהעולם. לא כך דמיינה שתחזור להוגוורטס אחרי חופשת חג המולד, אבל, מצד שני, הדמיונות היו שייכים לתקופה שהייתה בת הזוג של ג'יימס.
כשהגיעו להוגוורטס לילי כבר נרגעה אך סירבה להיות באותו מקום עם ג'יימס, לכן הנבות תפסו לעצמן כרכרה בלי הבנים. באולם הגדול התחיל הבלגן. מצד אחד הבנות רצו לשבת עם בני הזוג שלהן אך מצד שני לא רצו לנטוש את חברתן. אמילי, שלילי הייתה בשבילה אחות תאומה, סירבה לשבת עם סיריוס אם זה יאלץ אותה לעזוב את לילי. סיריוס מצדו לא הסכים לעזוב את ג'יימס, חברו הטוב ביותר ואחיו באיזושהי צורה, לכן לא ישב עם אמילי. רמוס וקלאודיה, קנט וסופי ישבו כולם עם לילי למרות שאפשר היה לראות שהבנים רוצים לתמוך בחברם. ברגע שנגמרה הארוחה לילי עלתה לחדר המועדון ולמעונות הבנות, מתיישבת על מיטתה ודמעות זולגות על פניה. היא קיוותה שהפעם יתנו לה לבכות בשקט אך כמה דקות אחרי שהגיעה לחדרה נשמעה דפיקה על הדלת. לילי הרימה את ראשה כשהדלת נפתחה וחשפה את סיריוס. הוא עמד בפתח, נבוך, וברגע שראה את פניה של לילי רץ אל המיטה, מתיישב לידה ומחבק אותה. הם ישבו ככה זמן בלתי ידוע אבל לא נראה היה שלמישהו מהם אכפת. כשלילי הרימה את מבטה עיניה כבר היו יבשות. "אני כל כך מצטער שלא הייתי איתך כל הזמן הזה... אבל את יודעת שג'יימ- שהוא החבר הכי טוב שלי וכבר שנתיים אני גר אצלו כאילו אני בן משפחה. לא יכולתי להשאיר אותו לבד." סיריוס אמר. לילי הנהנה וחייכה חיוך קטן. "עכשיו אתה איתי. עדיף מאוחר מאשר אף פעם, לא ככה?" שאלה. סיריוס חייך אליה. "ברור שעדיף מאוחר." ענה. "תראי, ליל'ס אני לא בא להגיד לך מה לעשות ולא כלום, אני פה בשבילך אבל חשוב לי שתדעי שהוא סובל מזה. הוא אף פעם לא התכוון לפגוע בך והוא לא יודע איך להסביר את מה שהיה שם כי הוא עצמו לא מבין מה קרה." אמר. לילי הסתכלה על סיריוס. "אפשר לא לדבר עליו? בבקשה...." סיריוס הנהן לבקשתה והם ישבו ככה ודיברו במשך שעתיים או יותר, שיחה כמו אחים.
בימים הבאים היו ג'יימס ולילי עצובים ועצבניים שניהם. לילי סירבה להיות קרובה לג'יימס ואם הייתה לה האפשרות לא הייתה נשארת איתו באותו החדר. ג'יימס מצידו ניסה למצוא את ההזדמנות לדבר עם לילי, שהתחמקה ממנו.
מאז שחזרו מחופשת חג המולד ג'יימס שם לב שכבר במשך זמן רב פיטר פטיגרו, הילד הדחוי ביותר בשנה השביעית של בית גריפינדור ואולי בבית גריפינדור בכלל, מסתכל על חבורת הקונדסאים ועל הבנות.
באחד הימים, בערך שבועיים אחרי החזרה להוגוורטס, החליט ג'יימס לעשות משהו שקיווה שלא יאלץ לעשות. בערב, אחרי ארוחת הערב, ראה שלילי לא יושבת בחדר המועדון עם חברותיה. הוא עלה למעונות הבנים והוציא ממזוודתו את גלימת ההיעלמות שלו, מתעטף בה ומוודא שלא רואים אותו. אחר כך ירד לחדר המועדון ועלה בגרם המדרגות עד שהגיע למעונות הבנות ולחדרן של בנות השנה השביעית. כשהגיע למעלה, הדלת הייתה פתוחה לרווחה ובאמצע החדר עמדה לילי. על אוזניה היו אוזניות והיא שרה בקול את המילים של שיר מסוים. כשהשיר נגמר היא חיכתה כמה שניות. כשהחלה לשיר ג'יימס ידע בדיוק 'למי' היא שרה את השיר הזה.

 9Oh, How about a round of applause, Yeah
A standing ovation
Oooooo, Yeah
Yeah, Yeah, Yeah, Yeah

You look so dumb right now
Standing outside my house
Trying to apologize
You're so ugly when you cry
Please, just cut it out

Don't tell me you're sorry cuz you're not
Baby when I know you're only sorry you got caught
But you put on quite a show
You really had me going
But now it's time to go
Curtain's finally closing
That was quite a show
Very entertaining
But it's over now (But it's over now)
Go on and take a bow

Grab your clothes and get gone (get gone)
You better hurry up
Before the sprinklers come on (come on)
Talkin' bout'
Girl, I love you, you're the one
This just looks like a re-run
Please, what else is on


And don't tell me you're sorry cuz you're not
Baby when I know you're only sorry you got caught
But you put on quite a show
You really had me going
But now it's time to go
Curtain's finally closing
That was quite a show
Very entertaining
But it's over now (But it's over now)
Go on and take a bow

Oh, And the award for
The best lie goes to you (goes to you)
For making me believe (that you)
That you could be faithful to me
Let's hear your speech, Out
How about a round of applause
A standing ovation

But you put on quite a show
Really had me going
Now it's time to go
Curtain's finally closing
That was quite a show
Very entertaining
But it's over now (But it's over now)
Go on and take a bow
But it's over now

כשסיימה את השורה האחרונה כמה דמעות התגלגלו על פניה וג'יימס מיהר למטה, לחדר המועדון. כשהגיע לשם היה החדר דומם. הוא שכח שהדלת לחדרה של לילי הייתה פתוחה ולכן לא הבין מה הסיבה לשקט. כשנזכר בפרט על הדלת הכל התחבר לו. כל חדר המועדון של גריפינדור שמע את לילי שרה, אך איש מלבד הקונדסאים והחברות של לילי לא ידע על מי או על מה היא שרה את השיר. הוא עלה למעונות הבנים והוריד את גלימת ההיעלמות. כשירד התגנב לפינה שליד החלון ואז צעד למרכז החדר, למקומם של חבריו. "קרניים, שמעת את זה? שמעת על מה היא שרה, נכון?!" סיריוס אמר-צעק בשקט (אני יודעת שזה סותר אבל סיריוס מדבר בשקט אבל בצורה של אמירה-צעקה). ג'יימס הנהן בשקט והסתכל סביבו. הוא לא הופתע לגלות שאמילי לא נמצאת עם החבורה והניח שהיא למעלה עם לילי. רק המחשבה על הכאב שנגרם לה בגללו הכאיבה לג'יימס וחבריו ראו זאת על פניו. סיריוס הסתכל על רמוס ועל הבנות וסימן להם לעלות למגורי הבנים.
כשנפגשו רמוס, קלאודיה, סופי, קנט וסיריוס במגורי הבנים הייתה על פניו של סיריוס הבעה שכמעט לעולם אי אפשר היה לראות על  פניו. הבעתו הייתה סמכותית ורצינית וכל החבורה הבינה מיד למה. "ג'יימס הוא אח שלי יותר ממה שהילד שיש לי קשר דם אליו הוא אח שלי. אני לא יכול לראות אותו סובל. ולילי... לילי היא לילי. אי אפשר שלא לאהוב אותה ולרצות לגונן עליה. חוץ מזה, היא כמו האחות שמעולם לא הייתה לי ולראות גם את 'אחותי' וגם את אח שלי במצב כזה.... טוב זה קשה לי יותר ממה שאני יכול להסביר. אנחנו חייבים לעשות משהו, לעזור לה לראות או להבין את האמת איכשהו ולעזור לו לא לוותר. הוא אוהב אותה יותר מהכל ואתם יודעים את זה. אני חושב שהפעם היחידה שראיתי את ג'יימס בוכה הייתה לפני שנה בערך כשהוא ממש השקיע ולילי סירבה לצאת איתו ונתנה לו סטירה. אני לא רוצה שהוא יגיע למצב הזה שוב ואני לא רוצה שהיא תבזבז את הדמעות שלה על כזו שטות שהיא רק אי הבנה." סיריוס אמר וכל החבורה הנהנה.
באותו ערב בזמן שג'יימס יישב ממורמר מול האש באח של חדר המועדון ולילי בכתה באוזני אמילי שזה לא בסדר ולמה עד שהיא מצאה מישהו כמוהו הכל חייב להשתבש להם, רקמו חבריהם הטובים תוכנית איך להחזיר את לילי וג'יימס זה לזו.

תגובות בבקשה!!!!1

הפרק הקודם		הפרק הבא