פנימיית דלפי

לצערי הפרק הבא הוא הפרק האחרון בפאנפיק...

תודה לכל מי שקרא והגיב עד עכשיו.

הארי נחת על גבו, והביט בשמיים זרועי הכוכבים מעל מגרש הקווידיץ'.

בהתחלה היה שקט, ואז פרצה מהומה. צרחות, צעקות והשתוללויות. אבל להארי לא היה אכפת, הוא חזר הביתה. והוא חי.

"הארי... הארי!" פרצופו של דמבלדור הופיע מולו. המנהל תמך בו והושיב אותו.

מסביבו הארי ראה את שאר המנהלים והמורים מנסים להשליט סדר בקהל התלמידים המבוהלים.

תלמידי פנימיית דלפי, לעומת זאת, שמרו על קור רוח, אפילו למראה חברם הפצוע. פתאום לכולם היה נשק – קשת ואשפת חיצים, חרב, חנית – הם היו חמושים היטב, והם הביטו בגביע בחשש, כמו מצפים שמשהו יפרוץ מתוכו.

אנבת' הפתיעה את הארי הכי הרבה. הוא ציפה שהיא תתחיל לבכות, לצרוח, תתעלף, אבל לא. היא התלחשה עם מר ברונר בפנים מודאגות וצפתה בחבריה השופכים על פצעיו של פרסי מים ו...מיץ? הארי היה מבולבל מדי בשביל לחשוב.

"ניקו!" קראה אנבת' בזמן שדמבלדור העמיד את הארי והתחיל להוביל אותו לכיוון הטירה. "לך תקרא לוויל," שמע אותה הארי אומרת לפני שמישהו התחיל להתווכח עם דמבלדור וחסם את טווח השמיעה של הארי.

פרסי השתעל. היה לו קר, והוא שמע קולות ממלמלים בסביבתו. הוא פקח את עיניו ומצא את עצמו בחדר לבן מלא מיטות, שמניסיונו, (הרב מדי), היה מרפאה.

אירועי השעות האחרונות החלו לחזור אליו באיטיות -  המשימה השלישית, הגביע, צבא של מפלצות ו-אלים אדירים. הוא חייב לספר לאנבת' על קרונוס.

הוא הזדקף במהירות, מתעלם מהכאב החד בבטנו ולמעשה בכל גופו, אבל נדחף למטה על ידי יד, שהשתייכה לבלונדיני מסוים שפרסי פגש אותו ביותר מדי מצבים כאלה.

"לאט לאט," אמר וויל סולאס. "טוב לראות שהתעוררת,"

"וויל," קרקר פרסי "מה..."

בן אפולו הושיט לו כוס מים. "אני מניח שהתכוונת לשאול מה אני עושה פה? כי התשובה היא שאנבת' שלחה את ניקו לקרוא לי כי אתה הצלחת כמעט להיהרג. שוב."

"איפה היא? כלומר, אנבת'?" שאל פרסי, שהרגיש הרבה יותר טוב בזכות המים.

"אני אקרא לה," אמר וויל ויצא מהמרפאה.

פרסי נשען כנגד הקיר שמאחוריו, והביט על מגוון התחבושות העוטפות את חזהו, רגליו וזרועותיו. לא היה לו מושג איך הוא נשאר בחיים, כמות המפלצות ההיא... אבל הוא ידע שאם הוא היה מת, אנבת' הייתה יורדת לשאול ורוצחת אותו שוב, אז היה עדיף לו להישאר בחיים, לפחות בשבילה.

אנבת' נכנסה למרפאה וניגשה ישר למיטה של פרסי.

"שלא תעז לעשות לי את זה שוב!" היא סיננה, למרות ששניהם ידעו שהסיכויים שזה לא יקרה שוב קלושים.

"אני מצטער," הוא אמר. "לא ידעתי שזה יקרה."

"מה באמת קרה?" שאלה אנבת'.

"קרונוס קם עם צבא מפלצות שכבר נעלם, מולדי-מהשמו קם, קרונוס מת, איפה סיריוס? הארי כנראה חטף שוק לא קטן." פיהק פרסי.

"עם דמבלדור והארי," השיבה אנבת' בהיסח הדעת, מוחה המפורסם מעכל את הדברים שפרסי בדיוק אמר. "אמרת שקרונוס חזר? מי החזיר אותו?"

פניו של פרסי קדרו. "אית'ן נקמורה."

"אית'ן? חשבתי שהוא הבין מה נכון! כלומר, אני מסיקה שהוא ברח מהשאול כששערי המוות נפתחו, אבל עדיין!"

"גם אני חשבתי ככה."

"ונפטרת ממנו לגמרי לבדך?"

פרסי הנהן. "הוא לא התכונן כמו שצריך לאכלוס קרונוס."

"כל הכבוד מוח אצה, אני גאה בך. בעיקר בעובדה שלא נהרגת, כי יש לך נטייה להסתבך יותר מדי כשאני לא שם לשמור על הפודקס שלך."

"היי!" מחה פרסי.

"אתה יודע שזה נכון," היא הרימה גבה.

פרסי נשף. "כמה זמן אני כאן?"

"הארי החזיר אותך לפני בערך שלושת-רבעי שעה,"

דלת המרפאה נפתחה וחשפה את דמבלדור, הארי וכלב שחור גדול.

"אני מצטער," אמר דמבלדור מאחורי הארי לוויזלים והרמיוני. "תצטרכו לתת להארי עוד קצת זמן. גם את, מדאם פומפרי, אני מבטיח לך שהארי בסדר גמור." הוא סגר את דלת המרפאה.

"אתה בסדר?" שאל הארי את פרסי שנשען על הקיר שמאחורי המיטה שלו. אנבת' ישבה על כיסא לידו.

"אני מעולה, למרות שאנבת' לא תסכים איתי. היא תכריח אותי לאכול מרק עוף למשך שארית חיי, ואם אמא שלי תשמע, היא תוסיף לזה ברוקולי." הצטמרר פרסי.

הארי צחק, וגם סיריוס פלט נביחה. ואז, מול אנשים שהוא בכלל לא הכיר, ולמרות שזה מסכן אותו ברמה מטורפת, סיריוס החליף צורה מכלב לאדם. פרסי ואנבת' לא נראו מופתעים בכלל.

"היי סיריוס," אמר פרסי.

סיריוס ניגש וחיבק אותו בעדינות. "תודה," הוא לחש לפרסי באוזן. "על הכל,"

הארי היה המום. ממתי הם מכירים?

"איך... ממתי..." הוא גמגם.

אנבת', פרסי וסיריוס החליפו מבטים.

"תתחילו מההתחלה," הציע סיריוס.

"טוב, אז... הארי..." פתחה אנבת' בהיסוס. "שמעת על האלים היוונים?"

הפרק הקודם		הפרק הבא