חצויה+

סווו הפרק מוקדש ל Annabeth Chase  והחלטתי לוותר על "התגובה הכי יפה." כי זה די ממש מטופש.

והתכוונתי לפרסי אין שאיפות גדולות.

אה ועוד משהו, כתבתי פאנפיק חדש בשם "מורדים" מוזמנים לקרוא, להגיב ו\או להרשם ^^

_~_~_~_~_~_~_~_

פרסי

נראה שכותם רוצים להכיר את "התלמיד החדש". כי באותו הערב כמעט ולא היה אחד שלא דיבר איתי ועדכן אותי בחדר המועדון של גריפינדור. הם לימדו אותי כמה קסמים בסייסים ונזכרו להגיד לי שבעיקרון אסור לעשול קסמים מחוץ לשיעור רק אחרי ששברתי מנורה.

זה סקרן אותי, במחנה אף אחד לא ממש טרח לדבר עם הילדים החדשים. כן, כירון עשה להם שיחות וכאלה אבל זה מעולם לא היה כל כך... חם.

היו לפחות שבעה בנים ששאלו אותי עם אני החבר של אנבת', וזה הצחיק אותי כל פעם מחדש, וכל פעם הסברתי מחדש שאם לא הייתי החבר שלה כנראה לא הייתי כאן. שזו תשובה חיובית.

היה ממש מצחיק לראות חבורת בנות שישבה קרוב אלינו ושמעה את התשובה שלי מחליפה מבטים מאוכזבים. ממש מצחיק.

סביב אחת עשרה בערך כולם כבר הלכו לישון, ורק חבורה אחת של איזה שלוש בנים ושתי בנות עדין דיברו בקצה השני של החדר.

פתאום מחנה החצויים נראה רחוק כל כך, כמו חלום, אחרי התקופה באלסיום ואז המקום הזה, שגורם לי להרגיש כל כך.. שייך, כאילו אני כאן כל החיים שלי, זה מרגיש כאילו אני בן לשני הורים רגילים לגמרי, כאילו אין לי שום קשר לפוסידון.

עולה בי דחף לעשות משהו, משהו שיזכיר לי את האמת.

אני לוקח כוס מים ומתקרב לאש, אני מושיט את קצות אצבעותי ונוגע באחד הגחלים הבוערים, ומיד אני מושך את ידי, הרגשתי כאילו חומצה שורפת את עורי, הבטתי בעור החרוך לשניה והכנסתי את האצבע למים.

הכאב נרגע מיד, אני מסתכל על העור שלי שמתאחה מבעד לזכוכית.

כשאני מוציא את היד אין זכר לכוויה דרגה שלוש שחטפתי. ואז אני שומע את ההתנשפות.

הסתובבתי לאחור במהירות, החבורה שישבה קודם בקצה השני של החדר עמדה עכשיו ממש ליידי, והם נראו המומים. שיט.

_~_~_~_~_~_~_~_

אני יודע שזה שוב פרק נורא קצר פשוט אין לי באמת כוח לכתוב..

הפרק הקודם		הפרק הבא