כל דבר שאני יכול כדי לעזור

פרק 17: (פרק ארוך אבל שווה את זה) ;)

"פאק. פאק!" רון שלח את אגרופיו לתוך המזרן. הלב שלו עדיין דפק במהירות ונשימתו הייתה מואצת. הוא עדיין יכל לראות בתוך ראשו כיצד אוכל המוות שולח את קללתו ופוגע באחיו, גופתו של פרד שוכבת בין ההריסות כשחיוך עדיין על פניו אך שאר גופו דומם.

לפחות הפעם הוא לא צרח מתוך שינה.

הוא נעל את נעלי הריצה שלו, לבש חולצה ומכנס ריצה קצרים והכניס את השרביט שלו לתוך הכיס. הוא הסתכל בשעון במטבח לפני שיצא, חמש לפנות בוקר, בחוץ עדיין חשוך אך עם כתמי אור בהירים.

בזמן הקורס הם עשו כושר בהרבה דרכים, שחייה שהייתה שנואה עליו, קפיצות, ספרינטים, ועוד מגוון דרכים, אך הוא תמיד העדיף את הריצה. למעט תעופה, כמובן.

הוא התרכז בנשימות שלו, בדופק שעלה אך לאחר מכן נשאר יציב, מסתכל על הרחובות המוכרים בשכונה, הוא רץ בכל סמטה ומשעול בשכונה הגדולה. משתדל בכל מעודו לא לתת למוחו ללכת למקומות שהוא לא רצה.

הוא הרגיש תשוש ומרוכז בו זמנית, מלא שליטה על מוחו.

"בוקר טוב" הארי אמר לו כשהוא חזר לבית בכיכר גרימולד מס' 12, כשעה וחצי לאחר שיצא לריצה.

"בוקר טוב, מה אתה עושה לבוש ומוכן ב6 וחצי בבוקר?" רון שאל אותו כשמזג לעצמו כוס מים.

"התחלתי תפקיד חדש השבוע ויש לי הרבה דברים לעשות ולהשלים, למען האמת נראה לי שהרמיוני למעלה מתארגנת בעצמה ללכת לעבודה מוקדם מהרגיל. יצאת לריצה?"

רון הוריד מבט לחולצתו הרטובה שהייתה דבוקה לחזהו מזיעה ועל מכנסי הריצה הקצרים, "הבחנה דקה הארי" אמר בסרקזם.

"תודה" גיחך, "התכוונתי שלמה אתה לא ישן? יש לך כמה ימים של חופש עד שהחלק השני והסופי של ההכשרה מתחיל. אני חושב שבקושי יצאתי מהמיטה כשלי היה חופש, למעט אוכל ושירותים. בטח שלא יצאתי לריצה של כמה קילומטרים טובים לפי איך שאתה נראה".

הוא משך בכתפיו, "אני אוהב להעסיק את עצמי", התחמק. הוא עדיין לא סיפר לאף אחד, אפילו לא להארי והרמיוני, על הסיוטים שלו. כדי לשנות את הנושא שאל "אני הולך לעזור לג'ורג' קצת בחנות, הוא ביקש ממני אתמול. אבל אתה חוזר בערב? אפשר לצאת או להישאר לארוחת ערב נחמדה, מה דעתך?"

"נשמע נחמד, אבל הבטחתי לג'יני שהיא ואני נצא היום ואני כנראה אשאר לישון אצלה" משך בכתפיו.

"הבנתי, אל תגיד עוד מילה. באמת, אני לא רוצה לשמוע עוד פרטים" ועטה על פניו הבעת גועל.

"צבוע" הארי אמר אבל עם חיוך על פניו, "אני וג'יני במערכת יחסים רצינית ומחייבת, זה לא שאנחנו איזה סטוץ. נשאיר לך את החלק הזה".

רון גלגל את עיניו, "לא אמרת שאתה צריך ללכת?" גירש אותו, ואז חשב במוחו על ההזדמנות של בית ללא הארי, רק הוא והרמיוני.

"תיהנו אתה והרמיוני".

"מה?" רון פער עיניים.

"אני חושב שגם לה יש ערב פנוי, אז אני מניח שתבלו אותו ביחד, אל תעשה לה חיים יותר מידי קשים בשחמט קוסמים" הארי אמר בזמן שרון הוציא אוויר בהקלה, "אני באמת חייב ללכת, להתראות" הארי אמר ויצא מן הדלת.

בזמן שרון היה במקלחת הוא יכל לשמוע את הרמיוני יוצאת מן הבית גם כן, למרות שקיווה לשתות איתה קפה לפני שהם יוצאים לעיסוקיהם, אך כנראה שהוא יצטרך לעשות את זה לבד.

----------

"מה למען זקנו של מרלין קרה כאן?" הוא שאל כשנכנס לחנות התעלולים.

החנות הייתה הפוכה, לא דומה כלל למה שהוא ראה לפני מספר שבועות. מדפים כבר לא היו תלויים על הקירות, ארגזים על גבי ארגזים היו בכל מקום, שברי צעצועים ישנים לצד הקירות.

"אנג'לינה" ג'ורג' לחש אליו, "נכנס בה שיגעון שהחנות צריכה ריענון, סידור אחר, ויש צורך בהרבה עבודה, במיוחד שאיימי מבקרת את הוריה ותחזור רק בעוד כמה ימים, ואנג'לינה בעבודה ותבוא לעזור רק אחר הצהריים ".

רון צחק על אחיו, "מי היה מאמין שאתה תיפול לרגליה ככה? היא מסובבת אותך על האצבע הקטנה. לא שהיא לא בחורה נהדרת" הוסיף במהירות כשראה את המבט של אחיו הגדול, "סתם חשבתי עד כמה זה מוזר מה אתה מוכן לעשות למענה, גם אם אין בזה שום היגיון".

"אני אעשה כל דבר למענה, אולי אם תואיל בטובך למצוא מישהי ולהתאהב בה אתה תדע על מה אני מדבר" ג'ורג' אמר בטון רציני לא אופייני.

"אל תדחוף את האף שלך, זה העניין שלי" אמר בקוצר רוח, זו כבר פעם שנייה שמעירים לו על חיי האהבה שלו, מה נכנס בסובבים אותו? פעם הם היו מעלימים עין והוא העדיף את זה. "אתה רוצה את העזרה שלי או לא?"

ג'ורג' עיקם את פיו אבל לא המשיך, "יש ספריות בחדר האחורי שצריך להרכיב ולמקם ליד הקירות שם" הוא הצביע לצד אחד של החנות.

"אני על זה" רון אמר ונכנס לחדר האחורי להתחיל לסדר את הכונניות החדשות. זה לקח לו יותר זמן ממה שהיה לוקח לו בדר"כ אך זה רק משום שהוא כבר ציפה לערב, מחכה בקוצר רוח לראות את הרמיוני. הוא הרגיש את כפות ידיו מזיעות מלחץ, הוא אף פעם לא היה לחוץ ככה, ממש כאילו זו הפעם הראשונה שלו.

-------------

הוא בדיוק התיישב על הספה ופתח את העיתון של הבוקר, הוא רצה להעמיק בכתבה ספציפית על מרדף אחרי אוכלי מוות שעדיין נמלטים, אך לפני שהצליח לקרוא מעבר לכותרת הדלת נפתחה והוא שמע את צעדיה של הרמיוני.

"היי, איך היה בעבודה?" הוא שאל אותה כשדמותה נכנסה לתוך הסלון, לבושה בבגדי מוגלגים ושיערה אסוף בפקעת.

"האמת שהיה ממש מוצלח, הרבה יותר טוב משציפיתי" היא התיישבה בקלילות על הספה לידו, ואז הסתכלה עליו, מבטה חודר לעיניו וכל האווירה בחדר השתנתה, "לגבי השיעורים..."

"כן?"

"אף אחד לא יכול לדעת על זה", הזהירה אותו, "אף אחד".

"אפילו לא הארי?" שאל, למרות שממש לא רצה לדמיין איך השיחה הזאת תלך.

"אפילו לא הארי, נראה לך שאני רוצה שהוא ידע על זה? שאני כזאת גרועה וחסרת ביטחון במיטה שאני צריכה את עזרתך?" שאלה באימה, "אנחנו נצטרך להיזהר, בהתחשב בזה שכולנו גרים באותו בית".

"מקובל עליי. דיסקרטיות מלאה".

"אז מתי נראה לך כדאי שנתחיל?" שאלה במבוכה.

"איזה זמן יותר טוב מההווה?" אמר והניח את העיתון על השולחן, הרחק ממנו, "חוץ מזה, הארי לא חוזר היום הביתה".

"נכון, נזכרתי שהוא אמר שהוא הולך לג'יני", היא הנהנה להסכמה, "אז... אמ... אוקיי..." אמרה וצבע אדום התחיל להתפשט בלחייה.

הוא הרגיש את הביטחון שלו חוזר אליו, זה הנושא שהרגיש בו בטוח. "אז חשבתי שאולי לא כדאי שנתחיל ישר מחדירה, אולי אוראלי?" שאל וגיחך כשראה את המבט של הרמיוני, "הרמיוני, זה סקס. ואנחנו עומדים לעשות את זה. אפילו לשמוע דיבורים על זה מביך אותך?"

"אני לא איזו מתחסדת, אבל אתה כל כך בוטה!" הניחה את ידיה על פניה כדי לקרר את לחייה החמות.

"אני בוטה כדי להיות מובן, להיות הכי ברור שאפשר. את מעדיפה שאהיה יותר עדין אבל הרבה פחות נהיר? חשבתי שכל המטרה שתלמדי".

"צודק. אוקיי." נשמה עמוק, "אז אור-, אוראלי, נראה לי הגיוני להתחיל משם".

הוא בהה ואז שאל "את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? כי אם זה יותר מידי בשבילך או משהו אנחנו פשוט יכולים לא לעשות את זה..." אמר אך בליבו קיווה שהיא לא תבטל עכשיו.

"לא, לא... אני יכולה לעשות את זה. אני רוצה לעשות את זה" אמרה זאת בקול חדור מטרה.

הוא הסתכל עליה בהבנה וניסה להיות יותר תומך, "מה דעתך שפשוט תתחילי בלנשק אותי?"

"כבר נישקתי אותך פעם" הזכירה לו.

"אני בהחלט זוכר, אבל הפעם אני רוצה שתשתמשי בלשון שלך, שתנשקי אותי כמשחק מקדים לפני סקס", הוא נישען על הספה ופשט את זרועותיו לצדדים על משענת הספה, "תראי לי שאת באמת רוצה לעשות את זה".

הוא ליקקה את שפתיה בהיסח והוא התאמץ לא לתפוס אותה ולנשק אותה בעצמו. אבל זו צריכה להיות היוזמה שלה. היא התקרבה אליו ברעד עד שברכיה נגעו בשלו, ועיניה ירדו לפיו. "פשוט לנשק אותך?"

הוא השתדל לא לחייך, ובמקום זה אמר, "פשוט תירגעי ותעשי מה שמרגיש לך נוח וטבעי".

היא שאפה כמות גדולה של אוויר, ופתאום מבטה השתנה, ניצוץ של מחשבה מגונה נראה בעיניה והוא הרים גבה בשאלה, מסוקרן לדעת על מה חשבה, אך במקום זה היא נשענה והצמידה את שפתיה לשלו.

שפתיה היו רכות ונעימות אך הוא לא זז, מחכה עד שהיא תנשק אותו באמת, שתיקח את המושכות לידיה. היא התקרבה אליו עוד, שדיה לחוצים לחזהו, פיה נצמד יותר לשלו, לשונה עוברת בחשש על התפר בין שפתיו. רון פתח מעט את שפתיו כדי שתוכל להכניס את לשונה, ואכן זה מה שהיא עשה. היא נגעה בקצה לשונה בשלו והתחילה לשחק בה. הוא לא יכל לעצור את עצמו עוד, הוא הניע את שפתיו כנגד שלה, מלקק את לשונה בעדינות, טועם את הטעם המתוק שלה, מריח את הריח הטוב שלה שאפף את כולו, מעמיק את הנשיקה.

פתאום הוא שם לב שהידיים שלו סביב מותניה, מושכות אותה קרוב אליו בזמן שהמשיך לנשק אותה. אצבעותיה התהדקו בשערו, מתי הם הגיעו לשם?

חום התחיל להתפשט בגופו, עורו מעקצץ, שפתותיהם לא מתנתקות אחת מהשנייה. הוא יכל להרגיש את איברו מתעורר, וזה עוד רק מנשיקה. האוויר כמעט נגמר לו אך הוא לא רצה להפסיק. היא לפתה את צווארו ונצמדה אליו יותר, מפרידה את ברכיו עם בירכה והוא שמח על כך שהיא נהייתה יותר קרובה. היא מצצה את לשונה ונהמה בקעה מגרונו, נשימתו נגמרה והוא דחף אותה מעליו מתנשם, והיא התרחקה ממנו, מתנשפת גם כן.

"איך... איך זה היה?" שאלה בקול צרוד ונמוך.

רון לא ידע מאיפה להתחיל לענות. הוא אף פעם לא הרגיש ככה, בטח שלא מנשיקה.

"זה... זה היה בסדר?" שאלה בחשש כשרון לא ענה.

הוא הסתכל עליה במבט לא מאמין, 'האם זה היה בסדר?' חשב. הוא לקח את כף ידה והניח אותה על הירך שלו, מוביל אותה מעלה עד שהיא יכלה להרגיש את איברו הקשה מבעד למכנסיו. היא קפאה כשהרגישה את הזקפה שלו, עיניה נעוצות בעיניו, לאחר כמה שניות היא לחצה על איברו ודמותה היטשטשה כשעיניו הצטעפו, ראשו נשמט אחורנית על משענת הספה, "מה נראה לך?" שאל בקול ניחר מרוב גירוי.

"זה בגללי?" הוא יכל לשמוע את קולה המופתע והוא הנהן.

"נראה לך שתוכלי להמשיך הלאה?" שאל בציפייה.

"כן" אמרה, קולה עדיין צרוד, "אבל אולי לא כאן?"

הוא הסתכל על הסלון והנהן, תופס את ידה ומושך אותה לכיוון חדר השינה שלה במחשבה ששם היא תרגיש יותר בנוח וסגר את הדלת אחריו.

הוא הסתובב אליה והוא ראה אותה עומדת באמצע החדר, ידיה סביב גופה. הוא התקרב אליה, פרם את ידיה והתכופף כדי לנשק אותה. הוא עצר את הנשיקה לאחר כמה שניות רק כדי ללחוש באוזנה, "למה שלא תתפשטי בשבילי?"

הוא יכל לראות את הדופק פועם במהירות בצווארה ושמע את נשימותיה מאיצות אך הוא נתן לה מרחב. היא הורידה את גלימתה חיש.

"לאט יותר" הוא אמר לה ונשען על הדלת הסגורה, "זה יכול להיות חלק מהמשחק המקדים". היא הנהנה להסכמה והוא נשם בחדות כשהיא נעלה עיניים עם עיניו בזמן שהיא פרמה באיטיות את הכפתורים בחולצתה. האישונים שלה גדלו כך שבקושי היה ניתן לראות את החום מסביב. המתח ביניהם התגבר.

היא הורידה את החולצה שלה, מניחה אותה על הכיסא, הוא ליקק את שפתו התחתונה כשהסתכל על שדיה החבוקים בחזייה לבנה. ידיה השתהו לרגע על הכפתור במכנסיים שלה, אך הוא החליט לא להגיד כלום. היא פתחה את הרוכסן והורידה את מכנסיה, יוצאת מהם ומניחה אותם על הכיסא ביחד עם חולצתה. היא שילבה את ידיה על בטנה וניתקה את המבט עם זה של רון, משפילה את ראשה.

הוא התקרב אליה והחזיק בסנטרה, מרים אותו כדי שתוכל להסתכל פעם נוספת בעיניו. הוא הוביל את ידיה שינוחו לצד גופה, מעביר את מבטו על דמותה שהייתה רק בסט תחתונים תואם בצבע לבן, מלמטה עד שפגש שוב את מבטה הנבוך, "את יפיפייה" אמר בלהט.

"באמת?" היא שאלה והוא נישק אותה בתגובה, הודף אותה בעדינות תוך כדי לכיוון המיטה. הם טיפסו על המיטה יחדיו, ברכיו משני צדדיה, מכופף את גופו הארוך כדי להשאיר את שפתיו צמודות לשלה. הוא פתח את קרסי חזייתה והיא התקשחה.

הוא התנתק ממנה על מנת להסתכל בעיניה החומות ולשאול שאלה אילמת שעליה היא ענתה בהנהון, והוא הוריד את הכתפיות העדינות מעל זרועותיה, מושך איתן את שאר החזיה. הוא לא יכל להתאפק, הוא חפן את שני שדיה בהנאה, הם היו בדיוק בגודל המתאים לידיו. הוא יכל לשמוע את נשימותיה הכבדות והרגיש את פטמותיה מתקשות.

"או-, אולי... אולי תוכל גם אתה להוריד איזשהו בגד? שאני ארגיש יותר בנוח?" ביקשה במבוכה, סומק עולה בלחייה.

הוא חייך אליה חיוך מתגרה וירד מן המיטה על מנת להוריד את החולצה שלו ולזרוק אותה הצידה, מכנסיו מצטרפים לאחר כמה שניות, זקפתו ניכרת מבעד לתחתוני הבוקסר שלו, היא הסתכלה על מפשעתו בעניין, מודעת לזה שהיא הגורם לכך. הוא הסתכל על הרמיוני שעמדה על ברכיה על המיטה בתחתונים בלבד, "אני לא חושבת שאי פעם נראית יותר טוב מאשר עכשיו" אמר בקול צרוד. הוא טיפס בחזרה על המיטה והרמיוני העבירה את ידיה בביישנות על שרירי זרועו הנפוחים, מעבירה אצבע על הצלקות הבהירות, על העור המחוספס והמצולק שעל כתפו, לא אומרת מילה על הפצעים הפיזיים שכבר הגלידו. חיוך קטן עלה על שפתיה כשהיא נגעה בשרירי החזה שלו, מעבירה את ידיה על בטנו המפוסלת בריבועים הודות לאימונים הפיזיים של ההילאות, ורטט נעים עבר בעורו הבהיר.

"רציתי לגעת בהם מאז שעשינו את הקניות ביחד ואתה הורדת את החולצה" ואז נשכה את שפתיה, כאילו לא מאמינה שאמרה את זה בקול רם.

"באמת? את מוזמנת לגעת בי כמה שאת רוצה, זאת המטרה" חייך אליה חיוך חצוף, "ואם כבר מדברים על דברים שאנחנו רוצים לעשות כבר כמה זמן..." הוא פרם את שיערה האסוף, נותן לתלתלים שלה להתפרע מסביב לראשה ולכתפיה, "הרבה יותר טוב" אמר והעביר את אצבעותיו בשיערה הרך. "אז שנתחיל איתי או איתך?"

"איתי? למה שנתחיל איתי? אני רוצה ללמוד איך להיות טובה בזה, איך לגרום לצד השני ליהנות".

"סקס זה רחוב דו סטרי. את אחראית גם על העונג של עצמך, הרמיוני", הוא ליטף את לחייה, "את צריכה לדעת מה מספק אותך, ואיך תדעי אם הגבר היחידי שהיית איתו היה האידיוט ההוא? אם יש משהו שאת לא אוהבת את אומרת כדי שהפרטנר שלך ידע להפסיק ולא לעשות אותם, ואם יש משהו שאת אוהבת, תגידי ותודיעי. גברים הם לא כ"כ חכמים, כדאי לך להשתמש במילים, או לפחות בסימנים" חייך אליה.

"אוקיי, להראות מה אני מרגישה", הנהנה בהבנה.

"בדיוק, ואם הפרטנר שלך לא מעוניין בהנאה שלך אלא רק בשלו, אז את שולחת אותו לכל הרוחות או מכשפת אותו באחד הלחשים שאת כל כך מוכשרת בהם" קרץ אליה והיא צחקה והנהנה. "אז נראה לי שכדאי שנתחיל איתך" הוא חייך חיוך מתגרה והצמיד את שפתיו לשלה, גוהר מעליה ומצמיד אותה למזרן. לשונו משחקת בלשונה, מפרקי אצבעותיו מלטפים במורד מותניה, "העור שלך כמו משי" לחש והוא יכל להרגיש את גופה מגיב למילים שאמר, הידיים שלה בתוך שיערו והיא העמיקה את הנשיקה. זה הרגיש כל כך טבעי לנשק אותה.

שפתיו ירדו במורד צווארה והוא יכל להרגיש את הזקפה שלו מלטפת את בטנה. הוא סגר את פיו סביב הפטמה השמאלית שלה ומותניה הוטחו בשלו בזמן שעצמה את עיניה ומלמלה "למען מרלין". הוא גנח כשהרגיש את גופה מתקמר, נותנת לו יותר מרחב ללקק את שדיה, לינוק בכוח את פטמתה בזמן שצבט בעדינות את פטמתה השנייה.

היא נאנחה ונאנקה, ידיה עוברות על כתפיו וגבו בזמן שעבר ללקק את הפטמה השנייה. "רון..." היא אמרה בתחינה והוא נענה, הוא נע במורד גופה, שותל נשיקות לאורך בטנה, מכניס את לשונו לתוך טבורה, לומד את גופה עם לשונו. הוא הכניס את אצבעותיו מתחת לגומי של תחתוניה שכעט היו לחים והסתכל עליה, "מיוני..." אמר בעידוד והיא בלעה רוק אך הרימה את אגנה על מנת שיוכל להפשיל לחלוטין את פיסת הבד האחרונה לגופה. הוא נישק אותה בבטנה התחתונה, היכן שהבד הסתיר לפני שניות אחדות, והיא רעדה בעונג.

היא הסתכלה עליו והוא יכל לראות להט וחשש בו זמנית בעיניה. הוא נישק בעדינות את ירכיה, מלטף את בטנה בהרגעה והביט בעיניה, "זה אני, הרמיוני, את סומכת עליי?"

היא נשכה את שפתיה אך הנהנה.

הוא העביר אצבע על התפר בין רגליה הצמודות אחת לשניה, "אז תפתחי את הרגליים המדהימות שלך בשבילי, טוב?"

היא נשמה עמוק והניחה לירכיה להיפתח, כך שרון יכל להתמקם בין רגליה.

הוא העביר אצבע על פנים ירכה, נהנה מן המגע של העור הרך והחם. הוא רכן כדי להעביר את אפו על המפגש בין רגליה, נושם את ריחה, ולאחר מכן מנשק אותה שם, מרגיש את הרטט שעבר בגופה. הוא הכניס אצבע אחת לתוכה, שומע את הציוץ המופתע הקטן שהפיקה, ומיד אחר כך הוא הכניס אצבע נוספת, מוציא ומכניס בקצב.

"פאק, הרמיוני, את מוצפת" אמר בהנאה, "את כל כך מוכנה בשבילי", מתענג על כך שהוא גרם לה להיות כל כך רטובה.

"אלוהים אדירים, כן..." גנחה, מטה את מותניה כדי להתאים לקצב שלו.

הוא הוציא את אצבעותיו ושפתיה שורבבו באכזבה, אך במקום זה הוא הרחיב את הפישוק שלה והפריד את שפתיה התחתונות כדי שלשונו תוכל ללקק אותה גורם לציוץ נוסף להימלט מבין שפתיה.

אצבעותיה לפתו את הסדינים בהנאה, עיניה נעצמות וגופה מתקמר תחת לשונו. הוא נהג בה בדקדקניות, חג סביב הדגדגן שלה, התגרה בו, לחץ עליו.

"כן, רון, אל תפסיק" התחננה בזמן שהכניס את לשונו לתוכה.

היא התפתלה סביב פיו, גונחת ונאנקת, "רון! כן, רון!"

הוא הכניס את אצבעותיו לתוכה בזמן שינק את הדגדגן שלה, "בדיוק הרמיוני, תקראי בשם שלי" הוא היה כל כך קשה רק מלשמוע אותה גומרת, מרגיש אותה פועמת תחת פיו ושומע אותה קוראת בשמו עד שנעשתה רפויה.

הוא נע במעלה גופה, ידיו היו שעונות משני צדי ראשה והוא חיכה שתפקח את עיניה, נהנה לראות את עיניה החומות, המצועפות לאחר האורגזמה, פוגשות בעיניו הכחולות. "אז אני מניח שאהבת את זה" אמר עם חיוך מלא גאווה על פניו. היא אף פעם לא ראתה אותו עם חיוך מסוג זה.

"הייתי מעירה לך על השחצנות שלך, אבל הרווחת את זה בכבוד" חייכה חיוך עצל והרימה את זרועותיה כדי לכרוך אותן סביב צווארו של רון, "אז ככה זה אמור להרגיש, אה?"

הוא צחקק ונישק אותה, כשהטעם שלה עדיין על לשונו ושפתיו. החיוך של שניהם נעלם כשהנשיקה העמיקה והתלהטה, אצבעותיה בתוך שיערו מושכות אותו קרוב יותר לפיה, אך בתנועה חדה היא התרחקה ממנו, עדיין בקוצר נשימה, ואמרה "תורך".

הוא הרגיש את ליבו פועם בציפייה וליקק את שפתו ברעב. הוא ירד ממנה כדי לשנות תנוחה ולשכב על גבו, "בזמנך החופשי" אמר באגביות שלא תאמה את הרגשתו.

"אני... אני אף פעם..." היא השפילה מבט.

הוא הרגיש את פניו מתרככות ועירסל את פניה בידיו, מעביר את אגודליו על לסתה, "זה בסדר גמור אם אף פעם לא עשית את זה לפני כן, ואנחנו לא חייבים לעשות את זה. אם יש משהו שאת לא מרגישה בנוח איתו את פשוט מסרבת, זה כזה פשוט, אף פעם אל תעשי משהו שאת לא רוצה מתוך לחץ, תבטיחי לי".

"אני לא אעשה דבר כזה, מבטיחה" אמרה אבל אז הסתכלה לעבר גופו התחתון ואל זקפתו הניכרת, "זה לא שאני לא רוצה לעשות את זה, או לפחות לנסות, אני פשוט לא יודעת איך..." הודתה.

"אל תדאגי אז, אני אדריך אותך" אמר, והשתהה לרגע בחשש כשידיו בתוך הגומי של הבוקסר, אך אז צחק על עצמו 'למען מרלין! הלשון שלי הייתה לפני רגעים אחדים בתוכה, ראיתי אותה גומרת, עברנו כבר את נקודת האל חזור', והוא דחף את הבד במורד רגליו הארוכות וזרק אותו על הרצפה.

הוא יכל להרגיש את ליבו פועם בתוך חזהו כשהיא בחנה אותו, עיניה על איברו שנמתח לעבר בטנו.

"איך..." היא הביטה אליו בתמיהה, "איך אני..."

"פשוט תגידי את זה" עודד אותה.

"הוא ממש גדול, ואומנם אולי אני מדברת הרבה אך הפה שלי יחסית קטן, איך אני אמורה להכניס את כל הגודל הזה לתוכו? ויש לי גם רפלקס הקאה שמהווה מכשול, אין לי מושג איך בכלל להתחיל-"

"הרמיוני" הוא עצר אותה, "תנשמי עמוק" וניער את ראשו במטרה לא לגחך כתגובה לדבריה. כשהיא עשתה כבקשתו הוא חייך אליה בעידוד, "ראשית, אומנם מחמיא לי שאת אומרת שהזין שלי גדול אבל גדלתי עם 5 אחים, גרתי במשך שנים בחדר עם עוד 4 בנים אחרים וחלקתי מלתחות במגרש הקווידיץ', ואני יכול להגיד לך שהוא לא כזה גדול, מעט יותר מהממוצע", ואז צחק כשהבין משהו, "אני מניח שאת משווה את שלי לשל לטדי?"

הצחוק שלו גבר כשהוא ראה סומק מסגיר עולה בלחייה, "ידעתי שיש לו קטן".

"רון, זה לא יפה" הרמיוני אמרה אך לא יכלה לגחך מעט בעצמה.

הוא שמח לראות אותה קלילה יותר, אולי זה יעזור לה לא להיות לחוצה. "אז ככה", חזר לנושא המקורי שלהם והיא הסתכלה עליו, משתוקקת ללמוד, "תכניסי אותי עמוק לתוך הפה שלך, אבל לא יותר מידי עמוק, עד כמה שאת מרגישה איתו בנוח. בזמן שאת מוצצת לי חזק תפמפמי את הבסיס עם היד שלך אבל לא חזק מידי, את יכולה גם להעביר את הלשון שלך לכל אורך הזין שלי או לגעת באשכים. אל תשתמשי בשיניים".

היא הנהנה אליו אך הוא יכל לראות שהיא לחוצה. "אם את בכל זאת לא רוצה לעשות את זה, אנחנו באמת לא חייבי.. הו... אהה" הוא גנח כשפיה נסגר סביב גבריותו.

היא מיששה את איברו עם ידה ועם לשונה, חוקרת את התחושה הלא מוכרת, אך הוא נהנה מן החקירה הזאת. נשימותיו נעשו כבדות יותר, עפעפיו נסגרו בזמן שהיא המשיכה לרדת לו. פיו נפתח בהתנשפויות, התחושה הייתה כל כך טובה ומענגת. הוא פקח בכוח את עיניו, מסתכל על ראשה נע כשהכניסה והוציאה את איברו מפיה, הוא היה מגורה באופן נואש, איברו פועם והוא הרגיש את הלחץ מצטבר ומצטבר במפשעתו.

לשונה שיחקה באיברו וידה מיששה את אשכיו.

"אני גומר" השתנק והוא הרגיש את היעדר פיה בזמן שהיא נרתעה אחורה. הוא גמר הרבה יותר חזק ממה שהוא היה רגיל, נוזל נשפך על בטנו. הוא התנשף בכבדות והחליק את ידו לתוך שיערו, עיניו עצומות.

זה היה כל כך... אינטנסיבי.

לאחר זמן מה, הוא פשט את ידיו לצדדים ופקח את עיניו באיטיות, רואה את הרמיוני יושבת על המיטה ומסתכלת עליו כשמבט תוהה בעיניה.

"פאק".

"פאק טוב או פאק רע?" שאלה בחשש.

"בהחלט פאק טוב" הנהן אליה, "איך זה הרגיש לך? נהנית מזה?"

היא הנהנה בביישנות, "זה היה מגרה לראות איך אני משפיעה עלייך".

"יופי, כי אשמח לעוד הרבה פעמים בעתיד הקרוב שתראי בדיוק איך את משפיעה עליי" הוא חייך אליה חיוך רחב עם עיניים בורקות, "למען מרלין, הרמיוני".

היא חייכה בהקלה ונשכבה לצדו על המיטה, "תודה" היא אמרה בשקט והניחה את ידה על חזהו שעלה וירד עדיין.

"תודה לך, תאמיני לי", הוא ליטף את לחיה, ואז שאל "אז איך אני בתור מורה? עזרתי במשהו?"

היא הנהנה במרץ, "אין לך מושג כמה. אומנם זה לא מקצוע סטנדרטי שתוכל ללמד בהוגוורטס" אמרה ושניהם צחקו, "אבל אין לך מושג כמה אני מרגישה שזה קידם אותי. אומנם כשביקשתי ממך אמרתי שבעיקר חסר לי הניסיון המיני, אבל האמת היא שפחדתי שאני פשוט לא טובה בכל העניין הזה, שאני לא אצליח לחוש אף פעם מה זו אורגזמה או לגרום למישהו אחר הנאה מינית, אז היום עזר לי לשנות קצת את החשיבה שלי, שאולי באמת כל מה שאני צריכה זה אימון, כמו שאמרתי לך".

"את בהחלט טובה, סמכי עליי, ואני אשמח להמשיך להתאמן איתך" קרץ אליה, "זה לא שסבלתי היום" הוא נישק את כתפה והתיישב על המיטה.

"זה לא נראה כאילו סבלת" היא נשענה על ידה ופנתה אליו, "נראה לי שאתה נהנה במיוחד שקראתי בשם שלך בזמן שגמרתי. זה הקטע שלך, לשמוע בחורות קוראות בשם שלך כשאתה גורם להן לגמור?" הרימה את גבה בעניין.

הוא חשב על בקשתו באמצע האקט, "האמת שאף פעם לא ביקשתי מבחורה להמשיך לקרוא בשם שלי. נהניתי לשמוע אותך קוראת לי 'רון', זו הייתה פעם ראשונה שמישהי קראה לי במיטה ככה", אמר בהפתעה כשההבנה הפציעה בו, "לרוב הן צועקות 'רונלד', שזה השם שהן מכירות אותי, אם זה מהעיתון או אם זה מסיפורים. זה נחמד לשמוע 'רון', השם בו אני רגיל שאנשים שמכירים אותי קוראים לי". הוא הסתכל עליה במבט מתעניין, מטפס על המיטה כדי לשים את ידיו משני צדי ראשה, מעביר את אפו על לסתה, "למה? נהנית לקרוא בשם שלי כשגרמתי לך לגמור מהפה שלי או שרצית שאני אקרא בשם שלך כשאני גומר מהפה שלך?" אמר בקול מגורה.

"אולי קצת משניהם" הודתה בלחש.

"פעם הבאה" הבטיח ונישק אותה ברכות על שפתיה לפני שהתרומם ונעמד על רגליו.

"לאן אתה הולך?"

"נראה לי שזהו להיום, אני לא רוצה להעמיס עלייך יותר מידי", אמר בזמן שפתח את הדלת המובילה למקלחת הצמודה, מודה בראשו על כך שהם החליטו שמגיע להרמיוני את החדר היחידי עם השירותים הצמודים.

"זאת לא ההחלטה שלי?" היא שרבבה אליו שפתיים.

הוא גייס את כל כוח רצונו כדי לא לחזור בחזרה לתוך החדר, יודע שהוא לא רוצה להעמיס עליה או להבהיל אותה, זה כבר היה יותר מידי אינטנסיבי לפעם הראשונה. לכן הוא שטף את גופו במהירות, מוריד את שאריות הנוזל מבטנו. הוא התנגב וחזר לחדר, לובש בחזרה את בגדיו תוך כדי שהוא מביט בהשתוקקות על דמותה העירומה של הרמיוני ששכבה על המיטה הזוגית, איברו מתפתל בתוך מכנסיו.

הוא גמע אותה בעיניו פעם נוספת לפני שרכן ונישק אותה נשיקה ארוכה ועמוקה שלאחריה הוא לחש באוזנה בקול צרוד "מחר אנחנו שוכבים".

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא