זואי ג׳קסון והאולימפיים

מסתבר שלוק לא יודע להטיס את פסטוס.
לא יכולתי לנבא בדיוק איפה אנחנו נמצאים, עברה רק שעה מאז שעזבנו את מחנה החצויים.
לא טסנו ישר, זזנו לצדדים כל הזמן. ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה. נהיה לי ממש סחרחורת.
״לוק,״ אמרתי, בעודי מתאמצת לא להקיא ״אולי נעשה עצירה בדרך?״. ״כן!״ ריינה אמרה ״עצירה! רעיון מצויין! לפני שאני אקיא פה...״
גם היא לא נראתה כל כך טוב, היא הייתה ירקרקה ומסוחררת, כנראה שאפילו יותר ממני.
״אתם לא יכולות לחכות עוד שעתיים?״ לוק שאל. ״אה, לוק״ ג׳ייס אמר ״הם נראות די חולות בעיניי.״.
״נו אז תביא להם אמברוסיה.״ לוק אמר בהתנשאות, וחזר להתרכז בטיסה. ״איפה האמב-״ ג׳ייס התחיל לשאול. קטעתי אותו והצבעתי על התיק שלי. ג׳ייס לקח את התיק וניסה להוציא ממנו משהו. הוא הכניס את היד והוציא אותה ריקה.
ניסיתי לסמן לו שיחשוב על מה שהוא רוצה, אבל לא הצלחתי. בסוף פשוט חטפתי את התיק וחשבתי על אמברוסיה. האמברוסיה הופיעה לי ביד, חילקתי אותה לחצי ונתתי אותה לריינה.
כעבור כמה דקות אני וריינה התחלנו להיראות טוב יותר.
ריינה הלכה לקדימה, ללמוד מלוק איך להטיס את פסטוס (למרות שאני לא בטוחה עד כמה לוק יודע בכלל בעצמו), וג׳ייס התיישב לידי.
״תגיד,״ שאלתי אותו ״למה אתה מתנהג כמו ילד מושלם כל הזמן?״. ״ילד מושלם?״ הוא שאל וגיחך ״איך היית מעדיפה שאני אתנהג?״. ״כמו שאתה באמת.״ אמרתי ״אני רואה שאתה רק מעמיד פנים. אני רוצה לפגוש את ג׳ייס האמיתי.״
״אני מזהיר אותך,״ הוא אמר ״ג׳ייס האמיתי סרקסטי להחריד ומדוכא מהחיים.״
״אם זה ג׳ייס האמיתי, אז בא לי להכיר אותו.״
״אז,״ ג׳ייס שאל בסיקרון ״גם לך יש זואי אמיתית?״. ״לא.״ אמרתי בנחרצות ״אני לא מסתירה כלום מהעולם. אני בן אדם טיפש שאיכשהו חכם שתמיד שמח מסיבה לא ברורה, למרות שמבפנים הוא מדוכא. אנרגטי ותנועתי מאוד, לא חושבת הרבה לפני שאני מדברת ומדברת בלי סוף.״
״זה הרבה פרטים.״
״כן.״
״אולי שכחת משהו?״
עצרתי רגע לחשוב, היססתי לפני שאמרתי את זה ״מתאהבת בקלות מידי באנשים.״
ידעתי שספרים רומנטיים עם זוגות חמודים ישפיעו עלי יותר מידי.
ג׳ייס שתק, לא היה לו תגובה לזה. אוף, יצאתי שוב כל כך סתומה.
פתאום המטוס היטה ימינה בחדות, והתיישר. ״היי!״ צעקתי ללוק ״מה זה היה?״. ״אופסי...״ שמעתי את ריינה אומרת. ״נתתי לריינה לנסות לטוס!״ לוק צעק בחזרה.
אוי ואבוי. הטיסה הזאת הולכת להיות ארוכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא