המפחידנים 1- דבש החכמים

למחרת בשעה ארבע, זוג בנות נרגשות פילסו את דרכם בין המון תלמידים סוער למשרד של הפרופסור ביר. 
״חיכיתי לכן״ חייך כשהגיעו. ״מה שלומכן?״
״הכל טוב, פרופסור״ הודתה זואי, ״אתה זוכר על מה דיברנו אתמול?״
״לא…״ הוא גירד את מצחו בהרהור.
זואי גנחה.
״אה, כן!״ הוא הזדקף, ״על קוביות!״
״לא, לא״ צחקה רייצ׳ל ״על סוראסאנים ואניטיפשים. אמרת לנו שתגיד איך להשמיד אותם?״
״אה, כן״ הוא צנח לכסאו, ״שבו, בנות״ 
״אבל אין פה כיסאות״ מלמלה רייצ׳ל
״מה הבעיה ברצפה?״ נעלב הפרופסור, שהשתרע על כורסא עבה ונוחה.
הן נאנחו והתיישבו על הרצפה.
״סוראסנים״ פתח הפרופסור ״שונאים צבע וורוד. ובצדק. הדרך להשמיד אותם הוא לכסות אותם בטוליפ וורוד. זה קשה, כי הם מוצצים את השמחה ממפחידנים, הרבה יותר גרוע מסוהרסנים אצל קוסמים. סוהרסנים יונקים את השמחה כמו שניצל טרי שהוכן במחבת. סוראסאנים, לעומת זאת, גומרים את השמחה ביותר תאווה. כמו אני כשאני אוכל סוכריה על מקל״ הוא חייך לרגע בחולמנות, ״סוכריה על מקל…״
״טוב, תמשיך, הפרופסור״ זואי אמרה, מרותקת, ״איך נשמיד אותם?״
״בשביל זה נצטרך הרבה אימונים״ עורר את עצמו ביר, ״צריך לרוקן את רובי המסטיקים ממסטיקים, ולמלא אותם בטוליפ ורוד עד הסוף. צריך להתאמן כמה שבועות על היריות. נתאמן ביחד, כל יום בארבע, חוץ משישי ושבת, עד שתצליחו לכסות אחת את השנייה בטוליפ וורוד לגמרי. הרי הסוראסאנים בערך בגובה ובגודל שלכן״
״אה, כן?״ הופתעה רייצ׳ל, ״הם לא כמו סוהרסנים?״
״לא״
שתיקה קצרה
״ואניטיפשים?״ שאלה זואי
״או, או… זה כבר משהו אחר. אניטיפשים מסוכנים יותר, ויש להם דרך ייחודית להרוג אנשים. הם הורגים בעזרת בדיחות, משהו שקשה יותר להתמודד איתו. הם עושים פרצופים, מספרים בדיחות, צוחקים עד דמעות. בסוף הם גורמים לאנשים למות מצחוק.״
״אז איך מביסים אותם?״ נבהלה רייצ׳ל
״בוכים״ השיב בנחת הפרופסור ביר
״בוכים?״
״בוכים. אם תבכו מספיק זמן, הבדיחות של האניטיפשים יתפוגגו, והאניטיפשים יחושו עצב. תצטרכו לבכות המון, יותר משבכיתם בחייכם, אבל אם אניטיפשים חשים עצב, גם אם קטן, הם לא מסוגלים לשרוד. הם נעלמים כאילו נמחקו ומתפוגגים כענן״ ביר המשיך בהרצאה
״ו-איך נעשה את זה?״ שאלה רייצ׳ל ״נספר סיפורים עצובים לעצמינו? נחשוב מחשבות איומות?״
״לא״ קטע ביר בקול חמור ״ככה לא תבכו מספיק״
״אז- איך?״ שאלה זואי
״לי״ קרץ הפרופסור, ״יש שיטה ייחודית לעשות זאת״
הוא רכן אל שק רקוב שעמד בפינה.
״הביטו״ לחש ואותת אליהן.
זואי ורייצ׳ל התקרבו, הביטו לתוך השק ומייד פרצו בבכי. בכי מר וקשה. גם הפרופסור בכה. השלושה בכו במשך דקות ארוכות בלי הפסקה.
״איזה רעיון טוב״ התנשמה רייצ׳ל אחרי שסיימה לבכות והתרחקה מהשק ״העיניים שלי צורבות ואדומות מבכי״
״זה מראה כל כך- אוי-״ זואי מחתה דמעה
״אמרתי לכן שיש לי רעיון טוב״ הפרופסור ליטף את שפמו ברעדה. לחייו היו אדומות ועוד זלגו עליהן דמעות.
״כל כך הרבה בצל חתוך- הפרופסור, תסגור את השק או ששוב נבכה״
הפרופסור ביר סגר את השק המסריח.
״הדרך הטובה ביותר לבכות״ המשיך בקול רועד, ״היא בעזרת בצל. אם תקחו מספיק בצל חתוך להוגוורטס, תבכו כנראה דיי הרבה. מספיק כדי להשמיד כמה אניטיפשים.״
״יופי״ השיבה רייצ׳ל
במשך חודש שלם רייצ׳ל וזואי התאמנו, בין השיעורים ואחריהם, על כיסוי בטוליפ וורוד נוצץ לעיני ביר. הן השתפרו במהלך השבועות, ולאחר חודש הצליחו יחסית בקלות לכסות אחת את השנייה בטוליפ ורוד לחלוטין. במקביל התאמנו על חתיכת בצל מהירה, כי אם הן יחתכו בצל מול האניטיפשים, הן יבכו יותר. כי בצל טרי צורב יותר מבצל יבש. בסוף הן הצליחו לחתוך בצל תוך 3 שניות בלבד! הפרופסור ביר התרגש מאוד. הן למדו להגביר את הדמעות שגורם הבצל והן למדו לברוח והן למדו מכה מיוחדת שמפילה שרביט מידיים של קוסמים.
״מדבר המפחידנים הוא מדבר ענק. הוא לא סתם מדבר- הוא כלא המפחידנים. מפחידנים שהכינו שיעורי בית, או התחנפו למורים, או עשו פשעים חמורים כאלו, נשלחים למדבר. לכן קשה מאוד להגיע אליו. יש בו בינתיים עשרים אסירים, וכולם מפחדים להכנס לשם. אף אחד לא נותן לסתם מפחידנים להכנס לשם. לשמחתכם, כשהייתי צעיר התנדבתי במדבר, ולכן יש לי אישור להכנס אליו. אני אתן לכם אותו״ הפרופסור ביר פשפש בילקוטו והוציא דף מקופל עם ציורים של ׳אלזה ואנה׳.
״תודה, פרופסור״ רייצ׳ל נשמה לרווחה
״מה היינו עושות בלעדיך?״ הסכימה זואי
״באמת היה לכן קשה בלעדי״ ענה ביר בהבנה
״אהה- כן…״ זואי חשבה שהוא טיפה שוויצר
ואז סוף סוף הגיע היום הגורלי, אחרי חודש. 
היה עכשיו סוף החורף והכל היה חמים ולח. שלוש דמויות בברדסים התגנבו מתחת למגדל בית הספר.
״מפה אנחנו ממשיכים?״ שאלה אחת הדמויות
״כן, אני אחפה עליכם״ השיבה האחרת
״אם ככה, בואי נצא״ אמרה הדמות השלישית והסירה את הברדס מראשה. התלתלים האדמוניים הכהים של רייצ׳ל השתחררו ונפלו על פניה
גם זואי והפרופסור ביר הורידו את הברדסים. כאן אי אפשר לראות אותם.
״טוב- אז- להתראות״ מלמלה זואי
״ביי ביי״ צעק ביר וניתר חזרה לבראוויץ׳
זואי הביטה אל קו האופק החלוש הרחוק.
היא וחברתה עומדות לצאת למסע הגורלי ביותר שהיה איי פעם למפחידנים.

הפרק הקודם		הפרק הבא