המפחידנים 2- גנבי החטיפים

״בטוח שזה פה?״ ההתנשמה זואי והידקה אל גבה את התיק שלה.

״זה מה שאמרו״ רייצ׳ל משכה בכתפיה

הבניין מולן היה אפור ומוזנח. הרעפים השחורים היו שבורים ובמקום גינה צמחה שם צמחיה פראית.

״אני לא אוהבת את המקום הזה״ לחשה מריה ״בטוח בטוח בטוח שזה פה?״

רייצ׳ל הצביאה ביד רועדת על שלט עץ מתפורר שעליו היה כתוב- ״גנבי התפוצ׳יפס״

״הם לא ממש מוצלחים בלהסתיר את עצמם״ זואי קימטה את מצחה

״לא, הם לא״ מריה הנהנה ״אז נכנס?״

״אני לא יודעת״ אמרה זואי בחרדה ״כנראה שלא נצא מפה״

״אז לא נציל את המפחידנים?״ שאלה מריה באכזבה קלה

״תגידו, אתן משוגעות? בשביל מה הגענו עד כאן אם אנחנו לא מחסלות את הגנבים האלו?״ רייצ׳ל חבטה בהן.

״טוב, נו״ זואי נאנחה ״אז נכנס״

הדלת נפתחה בחריקה. לפניהן השתרע סלון גדול ומתפורר מאוד.

״תפסו אותן!״ נשמע קול צורם וכמה אנשים פרצו אל הסלון.

״יש פה ילדות״ אמר אחד מהם ״מה עושות פה ילדות?״

״אלו מי שמר המפדמפ סיפר לנו עליהן לפני שנעלם״ אמרה אישה אחרת

״אה, נכון!״ עכשיו כולם זיהו, כנראה מתמונות כלשהן ״אה, הם באו לעצור אותנו!״ כולם צחקו

״אין לכן סיכוי, הבנתן אותי?״ עיני האישה היו מלאות שנאה

״ברור שלא״ רייצ׳ל ענתה בקלילות ״אבל איפה האבן שבעזרתה אפשר לעצ-״ זואי דרכה עליה בחוזקה, אבל זה היה מאוחר מדי.

״הן יודעות על האבן!״ צרח מישהו

האישה עצמה עיניים ופקחה אותן ״אתן כנראה חכמות משחשבתי״ מלמלה והעבירה את אצבעה על הקיר הצהוב ״אבל בכל זאת יהיה קל מאוד להרוג אתכן.״

הפטפוטים שעממו את זואי ״אז תעשו את זה כבר״

״אוי… כנראה לא אמרנו להן את הדרך האיומה שבה נהרוג אותן״ האישה צחקקה

״ומהי?״ זואי כמעט איבדה את סבלנותה

האישה שלפה נייר חלק מכיסה ״נחתוך אתכן בעזרת דף״

זואי צרחה ונפלה בתחנונים לרגלי האישה ״לא!״ היא רעדה כולה ״רק לא זה!״

״למה לא?״ עיניה הירוקות בהקו בחשכה ״אם באתן לפה, אתן פשוט ביקשתם מוות בייסורים קשים״

״מילים אחרונות?״ איש אחד התערב בקול חורק

״כן!״ רייצ׳ל קראה וזואי גנחה ״למה ביקשת את זה?״ נאנחה לעבר האיש ״זה יותר גרוע מכל עינוי״

ובאמת, אחרי חמש דקות היו כולם שרועים על הרצפה באזניים מכוסות, כמעט מעולפים, וקולה של רייצ׳ל המשיך לדבר:

״ואז הוא שאל אותי איזו חולצה אני רוצה לקנות. אמרתי לו, אני אוהבת צבע וורוד, אבל לא היה לי מספיק כסף לזה. ואז נחשו מה קרה? אבא שלי בדיוק עבר ברחוב וקנה לי חולצה בצבע וורוד! אגב וורוד, מצאתי… שלשום… רעשן וורוד  ווואי וואי, כמה רעש הוא עשה! אגב רעש, שמעתם את הטרקטור שעבר קודם ב- אה, בעצם זה היה אתמול. אתם יודעים מה עוד קרה אתמול? אני אכלתי שלוק, שיואו, הוא היה טעים… אגב שלוק, קנו לי מעיל חדש לפני כמה ימים. אה, זה לא קשור? אופס. בכל אופן, אופס זאת מילה מגנובה ואני לא מבינה את כל אלה שאומרים אופסי, כי זה בכלל לא מגנוב. אתם יודעים מה עוד מגנוב? אופניים עם מקלחת מלמע-״

היא הביטה סביבה בפליאה, ואז הזדרזה לסגור את פיה ולנתר מעל האנשים חסרי ההכרה. זואי ומריה הלכו בעקבותיה. הם הגיעו לדלת כחולה כהה ופתחו אותה.

לא היה דבר בחדר מלבד כיסא משרדי. הכיסא המשרדי היה מופנה אליהם בגבו, והם לא ראו את מי שישב שם עד שלאט לאט הסתובב הכיסא והם ראו את פניו.

״שלום בנות״ אמר ניקולאס פלאמל, הנבל ״אתן מחפשות משהו?״

הפרק הקודם		הפרק הבא