"אני כבר בת 18!"

וואוו כמה זמן א הוספתיייייייייייייי סורי.

ביקשתם המשך? קיבלתם!

תודה על התגובות, זה ממש מעודד אותי!

רון נרדם על הכורסה.

הרמיוני הביטה בו והתמוגגה, "איזה חמוד הוא שהוא ישן!" ג'יני גיחכה.

"אם היית ישנה איתו יחד שנתיים רצופות לא היית אומרת את זה. "

"אני הרוג מעייפות." הארי מילמל והניח את ראשו על כתפה של ג'יני. היא ליטפה את שערו השחור.

"טוב, אז בוא נקבע שישנים שעה ואז ממשיכים את מה שהתחלנו." הרמיוני הציעה.

הם הינהנו והרשו לעצמם להרדם ל...

שעה.

שעתיים.

שלוש.

ארבע.

חרררררררררררר. ZZZZZZZ. אתם שומעים אותו? זה רון, נוחר. מסכנה הרמיוני,

עוד כמה שנים היא תצטרך לסבול את זה כל לילה.

...........................................................................................................................................................

"קומו!  הו, ג'יני! תעירי את הארי! השעה שמונה כבר! רון! רונלד וויזלי, אם אתה לא קם בזה הרגע אני משפריצה עלייך מיים! רון! קום כבר!" הרמיוני צווחה בלחץ.

"מה- מה השעה?" הארי התמתח. "שמונה. קום, אהוב. אנחנו לחוצים בזמן." ג'יני נשקה לו על לחייו.

"שמונה?!" הארי זינק מהספא. "אבל- אבל אמרנו שנישן רק שעה!"

"כן? וכשאמרת לי שאתה מתכנן להציע לג'יני נישואים, הצעת לה? אה?  לא ראיתי שום טבעת על האצבע שלה!"הרמיוני אמרה בעצבנות והארי קפא.

הוא הסתובב לאט לאט אחורה בעיניים פעורות.

ג'יני לא הייתה שם.

"תגידי, את נורמלאית?! מה את אומרת את זה ככה בקול!? זה אמור להיות סוד!!"  הארי לחש באוזנה אבל באמת היה בא לו לצרוח.

"בסדר, מה יש לך? היא בשירו-" הרמיוני הצתדקה ואז ג'יני בדיוק חזרה.

"וואיי, אל תשאלו איך השירותים היו מטונפיים! כל האסלה אבק, הברז חלודה. ניקיתי את זה בעזרת השרביט שלי אב- למה אתם ניראיים כל כך מתוחים?"

הפרק הקודם		הפרק הבא