אהבת השמש והצללים

אפילוג

10 שנים לאחר מכן:

"ניקו, למה אתה לא מאורגן" צעק וויל על בן זוגו שישב על הספה.
"אני מנסה לסדר את המעיל הזה, הוא ענק עליה" הוא ניסה לסדר את המעיל על גופה של בתם בת שלושת החודשים.

"אתה בטוח שמונליט צריכה מעיל?" שאל וויל והביט מבעד לכתפו בבתם היא היתה קטנה עם שיער שחור עניים כחולות ולחיים שמנמנות.

"אני יודע שאתה עשוי שמש אבל הבת שלנו לא, אז כן" אמר ניקו, הוא התעסק עוד כמה דקות עם המעיל ובסופו של דבר הוא הצליח.

"יופי, לקחת את התיק שלה?" שאל.

"כן בוא" אמר וויל ניקו הרים את מונליט בעדינות היא הניחה ראש על כתפו והם יצאו.

לפני שבועיים הם קיבלו הזמנה מפרנק והייזל, הם ארגנו מסיבה והם הזמינו אותם לרומא החדשה, הם נענו בהסכמה ועכשיו היו בדרך לשם.

ניקו הניח את מונליט בסלקל ונשק לראשה, וויל התיישב במושב הנהג וניקו התיישב ליד מונליט.

כשהגיעו למחנה הרומי ללא תקלות מיוחדות הם חנו את הרכב ועלו לשער.

הם עברו בגבול הפורמלי ניקו הניח את החרב שלו אצל טורמנוס ובירך אותו לשלום.

וויל החזיק את התיק של מונליט, בשלב מסוים באמת לא היה קר אז ניקו הסיר את המעיל של מונליט.

הייתה לה פיג'מה צהובה שכתוב עליה, "האור הקטן שלי בחשכה".

לפתע הם הבחינו בזוג הבא לקראתם, פרנק היה לבו בחולצה מכופתרת, כרסו גדלה מעט אך הוא הייה תמיד שרירי, הוא אחז בבנם בן השלוש.

הייזל הגיעה בחיוך קורן ידה נחה על בטנה ההרה. 

"הגעתם" היא אמרה בחיוך. היא חיבקה את ניקו פרנק לחץ את ידו של וויל.

"אוי היא כל כך גדלה" היא הביטה במונליט והושיטה זרועות, ניקו העביר לה אותה בעדינות, "תיזהרי" הוא אמר.

"הנה הוא מתחיל" אמרה הייזל, וויל חייך.

"אל תדאג לי, אחרי ארי אני מנוסה" בנם הקטן רץ בשדה וליטף פרחים שיערו המתולתל מתבדר ברוח.

"מי הגיע?" שאל וויל.

"ובכן אתם ראשונים, רינה ותאליה יגיעו באיחור, פיפר ושל בדרך, ליאו וקליפסו שלחו הודעה שהם כבר כמעט כאן, ואנבת ופרסי..." את דיבורו של פרנק קטעה ילדה עם שיער שחור בת 5 שרצה לעבר ארי בחיוך.

"אמבר תיזהרי" נשמע קולה של אנבת, ניקו הסתובב אל המשפחה המאושרת שהתקרבה אליהם בחיוך, ילד בלונדיני קטן ישב בזרועותיו של פרסי.

"היי מה קורה" אמרה אנבת, היא חיבקה את כולם ולפסוף ניגשה אל הייזל בבלבול,

"לא היית אמורה ללדת עוד חודשיים?" היא שאל ואז הכתה בה ההבנה.

"רגע זאת מונליט?" היא שאלה בחיוך, ניקו הנהן.

"אוי היא כל כך מתוקה" היא אמרה בחיוך.

וויל החליף כיף עם פרסי, "ממש מתנצלים שלא יכלנו לבוא לבקר הייה כל כך עמוס" אמר פרסי.

"ברור אחי, הכל טוב" הוא אמר.

"אבא אני רוצה לשתות" אמר בנו הקטן של פרסי.

"כן צ'ארלי, כבר" אמר פרסי. 

"בואו תשבו בדשא" אמר פרנק.

ניקו ניגש לאנבת ולקח את מונליט שהחלה לבכות.

"לא עשיתי כלום" אמרה אנבת.

"הכל בסדר היא רק רעבה, והיא קיבלה את יכולות השירה של אבא שלה" אמר וויל בחיוך.

כולם צחקו והלכו לעבר השולחן.

הייזל התיישבה בנשיפה, "אז איך עובר עליך ההריון?" שאלה אנבת' והן פרצו בשיחה על הורות, לידות טיטולים ושיטות האכלה.

ניקו האכיל את מונליט בבקבוק ופרסי וויל דיברו על שכר דירה ועבודות.

לפתע הגיעו פיפר ובת זוגתה של מלווים בליאו וקליפסו.

שני התאומים בני הארבע של ליאו וקליפסו בני וליני הצטרפו למשחק של אמבר וארי.

"אחי, מה המצב אנשים?" שאל ליאו, הוא הגיע ראשון לפרסי והם התחבקו בחיוכים, "אתה נראה אש" אמר פרסי והם צחקו.

"מה אני אעשה איתו" אמרה אנבת בגלגול עניים, קליפסו ניגשה לחבק אותה, "מסכימה איתך" אמרה.

הוא עבר בחיבוק אחד אחד עד שהגיע לניקו שדחק מוצץ לפיה של מונליט, היא מצצה אותו בשתיקה מביטה סביבה, "אחי היא גדלה כל כך" הוא אמר.

קליפסו חיבקה את כולם והתיישבה עם אנבת פיפר והייזל.

וויל ניגש לניקו, "תן לי אותה קצת" הוא אמר.

ניקו העביר אותה לוויל שדגדג אותה, היא צחקה וקולה מילא את ניקו אושר.

הוא הלך להתיישב ליד הייזל.

"זהו אתה שרוף" אמרה אנבת' בחיוך.

"מה?" שאל ניקו.

"ההורות שרפה אותך" אמרה פיפר.

ניקו הסמיק.

הם התחילו לאכול בשמחה מעבירים רשמים על החיים ומפטפטים.

ניקו ישב כשמונליט בזרועותיו, לפתע הגיעו שני נערות בבגדי הסוואה.

"אוקי, איפה היא?" שאלה ריינה בחיוך. כולם קמו לכבודן.

ריינה דחתה אותם ורצה לכיוון ניקו, "הנה היא בת הסנדקות החמודה שלי" היא אמרה בחיוך.

ניקו העביר לה את מונליט וכשהיא זיהתה את ריינה היא צחקה בשמחה.

"תראו מה זה מתעלמת מכל העולם" אמרה תאליה. היא חיבקה את כל הבנות ונופפה לבנים.

כולם צחקו, "אוקי וויל אני רוצה לשמוע הכל מה קרה חדש בשבועיים הארונים" היא אמרה.

וויל התחיל לעדכן אותה בכל פרטי הרפתקאות מונליט.

ניקו העביר יד על הטבעת שבידו הימנית ונזכר ביום שהציע נישואים לוויל.

פלאשבק
5 שנים לפני כן.

וויל חזר לדירה שלהם העבודה בבית החולים הייתה מתישה, הוא נכנס והסיר את נעליו.

ניקו ניגש אליו ונישק אותו.

"התגעגעתי אליך" אמר וויל בחיוך ואז נעצר.

"אתה בישלת?" שאל.

"כן לך תתקלח ותחליף בגדים ואז בוא לאכול" אמר.

לאחר שהם אכלו ניקו נעמד מול וויל.

"מה?" שאל וויל.

"יש לי הפתעה בשבילך" הוא אמר.

וויל קם וניקו אחז בידו. הוא פסע לצל שהטיל השולחן שלהם והם הגיעו למחנה החצוים שהיה במרחק קצר מהבית שלהם.

"ניקו מה זה?" שאל וויל.

"תעצום עניים בבקשה אמר ניקו.

וויל עשה כפי שאמר לו, ניקו הוביל אותו ליד המדורה היה שם שביל של עלי כותרת לבנים עם נרות קטנים.

"אתה יכול לפתוח אהוב שלי" אמר ניקו.

וויל פתח את עיינו ועמד בשוק.

"ניקו" הוא לחש.

ניקו הושיט לו יד, "תלך איתי?" אמר. וויל לקח את ידו והם הגיעו ליד העץ המקום בו התנשקו לראשונה.

ניקו ירד על ברך אחת והוציא קופה קטנה מקטיפה.

הוא פתח אותה ובתוכה נחה טבעת כסף.

"וויליאם אנדרו סולאס, השמש שלי, האור של חיי, מנורת הלילה האהובה שלי, התנשא לי?" שאל בחיוך.

וויל בכה מהתרגשות, "ברור" הוא אמר.

ניקו קם בחיוך ונישק אותו עמוקות לפע יצאו מלא אנשים מבין השיחים ומחאו כפים וויל צחק.

"אני לא מאמין" ניקו ענד לו את הטבעת וויל הביט בו ונישק אותו שוב.

"אני אוהב אותך ילד מוות" לחש לו.

סוף פלאשבק.

 ניקו התנער ממחשבותיו כשהייזל נגעה בכתפו.

היא הביטה בו בחיוך, ליאו הלך לשחק עם הילדים והראה להם כדורי אש.

בסוף המסיבה כל הילדים כבר היו תשושים חלקם ישנו כבר, הם נפרדו מכולם, רינה חיבקה את ניקו.

"אנחנו חייבות לרוץ יש מלא עבודה" היא אמרה.

"תשמרי על עצמך" אמר ניקו.

"תשמור על וויל ומונליט" היא אמרה.

הם חזרו לביתם ניקו הניח את מונליט במיטה, היא הסתובבה קצת אבל לא התעוררה.

ניקו העביר יד מלטפת על ראשה הקטן, הוא יצא מהחדר שלה ומצא שוויל נרדם על הספה הוא התיישב לידו וחיבק אותו בחום.

הוא הביט בפניו השלוות, אנבת' צדקה הוא היה שרוף, שרוף מאהבה.

אוקי אז חברים כאן הפאנפיק מגיע לסיומו, תודה שהייתם כאן בכל רגע ורגע

תודה על כל הדעות הביקורות והתגובות ממש הרים לי ועזר לי להמשיך ולהשתפר.

בקרוב מקווה לעלות פאנפיק חדש
אז תודה לכולםשרוף עליכם
לא ברצינות 

ביי 😉

הפרק הקודם