בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

היי:)
סורי שמזמן לא העלתי פרק,לא הייתה לי מוזה,אבל עכשיו ישלי=]
אז הנה פרק 18,תהנו
נ.ב:עוד 2 פרקים העונה הראשונה נגמרת(כאילו הספר החמישי נגמר)
אז הנה בבקשה,פרק 18
ופרק 19 בתקווה בקרוב

--

"אני צריכה טלפון!"רוז אמרה בפעם האלף.
היא עמדה ליד הרמיונה שהחזיקה אותה ולא נתנה לה ליפול.הארי הביא חיות אותן רוז לא ראתה.היא פחדה לעלות על משהו שהיא לא רואה אך לא הייתה לה ברירה.מתוך כל הקבוצה שכללה בתוכה את הארי,רון,הרמיוני,נוייל,ג'יני לונה ורוז,רק הארי,נוויל ולונה ראו את החיות האלה.
"איפה את תמצאי פה טלפון,רוז?אין לך כסף ואין לנו מספיק זמן כדי למצוא כסף."הרמיוני דיברה על כסף מוגלגי,אותו רוז(או הרמיוני עצמה)לא טרחו לקחת לבית-ספר לקוסמים.
"אבל איך אנחנו יודעים שהארי חזה את זה?אולי זה היה סתם חלום רע?"רוז שאלה בתקווה.
"ניסיתי ליצור קשר עם סיריוס.קריצ'ר אמר שהוא לא בבית.וסיריוס חייב להיות בבית."הארי אמר,לאחר שהתקרב ושמע את מילותיה האחרונות של רוז.
"לא.עוזר."הרמיוני אמרה לו.
"רק אומר את האמת."הוא השיב.
"הבאת את היצורים הבלתי-נראים שלך?"רוז שאלה.
"כן."
"אז קדימה!"רוז אמרה והחלה לצעוד למקום שבו נראה לה שהיצור עמד.
"אה...רוז,"נוויל אמר,"הפסטראל לא שם."
רוז נעצרה.
"אה...אופס.איפה הוא?"היא שאלה.נוויל הצביע על מקום לידו.רוז הלכה בעוד ידיה מושטות לכיוונו של נוויל.ידיה נתקלו במשהו.היא הביטה בשאלה בנוויל וזה הנהן.
"איך עולים עליו?"
"שימי את הרגל פה,"נוויל הראה לה כיצד לעלות על החיה.
לאחר שרוז עלתה ואחזה בקרניים שלה החיה(כפי שנראה לה)היא פנתה לכל השאר.
"תעלו!אין לנו הרבה זמן!"
כל השאר החלו לעלות גם הם.לאחר שכולם התיישבו רוז הרגישה שהיא מתרוממת.היא שמעה נפנוף כנפיים והחזיקה חזק עוד יותר במה שאחזרה.
"הם יודעים לאן לעוף."היא שמעה את לונה אומרת מרחוק.
רוז לא ידעה מה לעשות.היא לא יודעה אם אמה באמת נמצאת שם.היא קיוותה שלא.כל מחשבותיה סבבו את אמה,היא אפילו לא הרגישה כיצד הם נחתו.רק כאשר רון קרא לה היא הבחינה שהם בלונדון.היא יכלה לנווט את דרכה לביתה אם היא הייתה מתאמצת במיוחד.
הארי לא נתן לה לסיים את המחשבה הזו.הוא הוביל אותם לתא טלפון.רוז לא הבינה למה.
הם הצטופפו בתא והארי שלף את ידו והקיש כמה מספרים על הטלפון עצמו.
"הייתי פה בהשמעה,אני זוכר את הקוד."
התא החל לנוע וכשהוא נפתח הם עמדו באולם כניסה.אולם כניסה מרשים.מסביב היו דלתות,תאי טלפון דומים ודברים רבים אשר רוז לא הבחינה בהם.מבטה היה שקוע בפסל ששכן באמצע האולם.פסל זהוב,ענק אשר משך תשומת לב.רוז לא הבינה מיהם הדמויות בפסל-הדבר היחיד שהיא ראתה היה דמויות מזהב.
הארי פנה למעלית,אשר הייתה מרווחת בהרבה מהתא.
"ברוכים הבאים למשרד הקסמים.למחלקת הקווידיץ' יש להקיש 2,למחלקת שינויי מזג האוויר ותפקודו יש להקיש 3,לאולמות ההשמעה יש להקיש 4."קול נשי אמר בתא.הארי מיהר להקיש את הספרה 4.
כשהדלתות נפתחו הם עמדו במסדרון.
"מחלקת המסתורין במהשך,"הארי פנה לכיוון הנגדי מדלת גדולה אליה רוז קיוותה להיכנס-הדלת נראתה הרבה יותר בטוחה מאשר המסדרון החשוך,"אבא שלך הראה לי הדרך."הוא פנה לרון.הם הלכו במשך כמה דקות במסדרון עד שהגיעו לדלת הרבה יותר מרשימה מזאת אליה רוז רצתה להיכנס.למרות שהדלת הקודמת עדיין הייתה יותר בטוחה מזאת לפי האינטואיציה של רוז.הדלת הייתה מעין דלת של כספת.היא לא הייתה יפה אך משהו משך בה.הארי ניגש אליה ופתח אותה בקלות.כשרוז נכנסה לחדר היא הייתה המומה.
לפניה היו כ-50 דלתות לבנות,על גבי קיר לבן.החדר כולו היה לבן.הצבע השונה היחידה שהיה בחדר היו הם.
"טוב אין זמן!"הארי אמר ונכנס לדלת הראשונה.כל השאר עקבו אחריו.החדר היה מלא בחיות מפוחלצות.
"הארי?זה נראה כמו החדר מהחלום שלך?"רוז שאלה בחשש.היא לא אהבה את המקום הזה.
"לא.בחדר ההוא יש הרבה כדורי בדולח.תחפשו חדרים עם כדורי בדולח."הארי אמר ויצא.
כשהם יצאו לעבר החדר הלבן ובחרו חדר אחר חיכתה להם הפתעה.
"אתם רציניים?!"רון קרא כאשר לנגד עיניהם התגלו חיות מפוחלצות-אותן החיות באותו המיקום כמו בחדר הקודם.
"יש לי דה-ז'ה-וו."רוז אמרה באכזבה.
"אה...חברה בואו דקה."הרמיוני אמרה.פניה היו מופנות לחדר הלבן.רוז הביטה בו גם היא.הוא הסתובב.
"הוא מחליף את המיקום שלו!"הרמיוני הסבירה.
"אז זה אותו החדר."לונה אמרה.נוויל הנהן בהסכמה.
הם יצאו מהחדר ונעמדו באמצע החדר הלבן.
"איך נדע איפה ביקרנו ואיפה לא?"רון שאל.
"ככה."להרמיוני הייתה תשובה כמו תמיד.היא הפנתה את שרביטה לדלת ההובילה לחדר הפוחלצים.על הדלת הופיעה "X" אדום.
"כל הכבוד הרמיוני!"הארי חייך.
"טוב נתחלק,"הארי תפס פיקוד,"רון,רוז ולונה תלכו בחדרים בכיוון השעון ואני,הרמיוני,ג'יני ונוויל נלך נגד השעון."
רוז הקשיבה לו.בדרך-כלל היא שנאה כאשר מישהו פקד עליה מה לעשות-היא אהבה להיות הבוס,אך כרגע הארי ידע מה לעשות הרבה  יותר טוב ממנה וכל מה שהיא רצתה זה את אמה בחזרה(אם היא הייתה שם).
"רוז,בואי!"רון קרא לה.היא מיהרה להיכנס לדלת אליה לונה ורון נכנסו.החדר היה מואר ובאמצע החדר היה שולחן.רון רצה להתקרב אליו.
"מה אתה עושה?"רוז גערה עליו.
"רון,זה יכול להיות מסוכן."לונה הסבירה.
"אין פה שם כדורי בדולח אז בואו נצא מפה מהר."רוז אמרה.
הם יצאו וסימנו "X" אדום על הדלת.הקבוצה השנייה הספיקה כבר לבדוק 2 דלתות ולא נראו בשטח.
שלושתם פנו לדלת הבאה.לאחר שנכנסו לחדר רוז הביטה בו.
במרכז החדר היה אקווריום.
"זה לא החדר,קדימה בואו נצא."רוז אמרה אך היא,כמו שאר הנוכחים בחדר לא יכלה להרים את מבטה מהאקווריום.
איזשהו נוזל צף בו.הנוזל היה בצבע מוזר הלא ניתן לתיאור.הם התקרבו לאקווריום.הנוזל היה בצורת שעון.על-פני הנוזל היו 2 מחוגים אשר זזו במהירות.
"זה זמן..."לונה לחשה.
רון הושיט את ידו לעבר האקווריום.
"אתה משוגע?!"רוז גערה ואחזה בידו המושטת,"זה זמן!אתה מבין למה  הוא מסוגל?"
רון הביט בה באי הבנה.
רוז החלה לחטט בכיסי הג'ינס שלה.רק עכשיו היא שמה לב לכך שכאב הראש התחזק,אך האדרנלין דחק את הכאב לצד.היא הוציאה מכיס אחד פיסת נייר.בעדינות היא השליחה אותה לאקווריום.בשנייה שהנייר נגע בזמן הוא החל להתרקב ולאחר 10 שניות התפרק ונעלם.
"וזה מה שהיה קורה ליד שלך,רונלד."רוז אמרה.
"זה היה קורה ליד שלי?תודה שהצלת את ידי ממוות מהיר."הוא השיב לה בציניות אך עם רצינות בדבריו.
"בואי אליי."
"מה?שמעתם את זה?"רוז שאלה.לונה ורון הביטו בה.
"שמענו מה?"רון שאל אותה.
"לא שמעתי כלום,רוז..."לונה הביטה בה במבט החולמני הטיפוסי לה.
"בואי אליי."
רוז הביטה ברחבי החדר.
"בואי אליי."רוז סרקה את החדר.שום דבר מלבד האקווריום,ו-2 דלתות.אחת מהן הובילה לחדר הלבן.
"בואי אליי."הקול נשמע מהדלת הרחוקה מהם.
"רוז את באה?"רון שאל אותה.
"תמשיכו בלעדיי.אני עוד מעט אבוא."
"את בטוחה?"
"כן,אל תדאגו."
"בואי אליי."הקול נשמע שוב.הוא היה קול מוכר,אך לא מוכר.קול מפחיד,אך מעורר ביטחון יחד.
רון ולונה יצאה מהחדר ורוז התקדמה לדלת ממנה הקול בקע.לרגע היא נעצרה אך מיד פתחה את הדלת ונכנסה לחדר הבא.

--

"אדוני?נודע לי כי למחלקת המסתורין נכנסו 7 מתבגרים.אחד מהם הוא פוטר,אדוני."
"מעולה,בלאטריקס.את רשאית לעזוב.זכרי,יש להשאיר את פוטר בחיים.כל השאר יכולים להיהרג."לורד האופל אמר מבלי להסתובב לאוכלת המוות.הוא שמע כיצד היא קדה קידה ומסתובב כדי לצאת מהחדר.כאשר הדלת נטרקה הלורד חזר למעשיו.
"איפה היינו,יקירתי?"הוא שאל.מולו ישבה על כיסא,קשורה בעזרת שרשראות ברזל כבדות,אישה כבת 35,בעלת שיער זהוב ועיניי לוז.היא הייתה לבושה בצורה פורמאלית-שמלת ערב כחולה.היא הביטה בו בשנאה וזלזול גלוי.קטרינה.
"היכן היורש שלי?"הוא שאל.
"למה הבאת לכאן 7 מתבגרים?אתה הולך להרוג אותם?מפחד מכמה ילדים?"היא שאלה.החיוך המתנשא לא ירד מפניה.
"אינני מפחד מאיש!"הלורד הרים את קולו.מספר אנשים מוגבל מאוד הצליחו להרגיז את הלורד-קטרינה הייתה ביניהם.
"טום,טום,טום.אני לא מאמינה עד כמה אתה עלוב.אומר למשרתים שלך לחטוף אישה,רוצה להרוג ילדים מסכנים,חושב שתמצא את היורש שלך...מי אמר לך שלא עשיתי הפלה?"היא לעגה לו,אך עצרה את נשימתה כאשר הוא התקרב אליה.
"קטרינה,"הוא אמר את שמה במבטא אלבני,אשר הוסיף לשם תשוקה,"הינך אדם רחום ואוהב.את לא תתני לתינוק למות.את שמרת את הצאצא שלי."הוא סטר לה ואמר בקול רועם,"ואל תעיזי לקרוא ללורד האופל עלוב!"
קטרינה השתעלה וירקה מעט דם.
"איך אתה מצפה שאני אקרא לך,טום?"
"שמי הוא וולדמורט."
"אהובי?האדם החזק עליי האדמות?חכם?רחום?מנהיג?אתה לא אף אחד ממה שאמרתי.אתה עלוב."הלורד סטר לה שנית.
"אדוני?"הלורד הסתובב.אחד מאוכלי המוות,הפעם לבוש במסכה נכנס לחדר.רק עכשיו הלורד הבחין כי מחוץ לחדר נשמע רעש,צרחות.
"הילדים נמצאים בחדר הנבואות.אוכלי המוות נמצאים שם.אבל יש שם רק 6 ילדים.לא 7."
"האם פוטר נמצא שם?"
"כן."
"אני מיד אגיע."
"כן,אדוני."אוכל המוות מיהר לעזור את החדר.
"השיחה שלנו תצטרך לחכות,קטרינה.אני אחזור מהר,חכי לי."הוא לחש לה בנימה מלאת תשוקה.פניה היפות התעוותו.
הלורד הסתובב ויצא מהחדר,לחדר נוסף.חדר הנבואות.

--

"בואי אליי."
"מי זה?"רוז צעקה.
החדר בו היא הייתה היה ספרייה.ארונות ענק היו מסודרים בכל רחבי החדר הגדול,ועל מדפיהם היו אלפי ספרים.
"בואי  אליי."רוז הידקה את אחיזתה סביב השרביט שהוציאה והתקדמה לעבר הקול.
"בואי אליי."
"בואי אליי."
"בואי אליי."
רוז הלכה לכיוון הקול.הארונות חלפו על-פניה ככל שהיא התקדמה.לבסוף היא הגיעה לאמצע החדר,כמו שהיה נדמה לה.מכל ארבעת צדדיה היו ארונות ההובילו לשורות של ארונות נוספים.כל השורות הובילו לאמצע החדר בו ניצבה מראה.המראה הייתה בגובה של 3 מטרים.היא הייתה מעוטרת בקישוטים וציורים הנתנו לה מראה עתיק.
רוז הביטה בעצמה דרך המראה.ההשתקפות שלה חייכה אליה.רוז במראה הייתה שונה מרוז המציאותית-היא הייתה לבושה שמלה כחולה אשר הדגישה את עיניה.השמלה החליקה במורד רגליה אשר היו יחפות.שיערה היה גלי,שלא כמו שיערה החלק הרגיל.בפניה היה רשע מסוים.
"בואי אליי."היא אמרה.
"את קראת לי?אני קראתי לעצמי?"רוז שאלה את המראה.
"אני אינני את."ההשתקפות אמרה.
"מה זאת אומרת?"
"מהו הדבר אליו את חושקת יותר מכל?"רוז בתוך המראה חייכה חיוך ממזרי.
"לדעת אם אמא פה,ואם היא באמת פה אז להציל אותה."רוז אמרה במהירות.ליד ההשתקפות של רוז הופיעה דמות נוספת.אמה הביטה בה.היא הייתה לבושה בשמלה מימיי הביניים אשר נתנה לה מראה עתיק.היא הייתה יפהפיה.
"את בטוחה,רוז?מי כמוך יודעת מה חושק ליבך יותר מכל."ליד ההשתקפות של אמה הופיעה דמות נוספת,הפעם גברית.פרד היה חצי עירום,על פניו חיוך משעשע האפיין אותו.
"פרד?"
"רוזי...את בטוחה שאת לא רוצה אהבה?תצילי את אימך ואין דרך חזרה..."
"פרד....בבקשה לא!"
מצידה השני של ההשתקפות של רוז הופיע מאלפוי.גם הוא היה עירום למחצה.
"למה דווקא הוא?ליבך חושק למשהו אחר...מסוכן,מפתיע,הלא כך?"
רוז בלעה את רוקה.היא בהחלט אהבה בנים רעים,והיא אף-פעם לא חשבה שמאלפוי יכול להוות בשבילה אוביקט מיני.
פרד התקרב לרוז והחל לנשק את צווארה.מאלפוי מצד שני הסיט את שיערה ונגס בעדינות באוזנה.ההשתקפות של רוז נהנתה מאוד.היא גלגלה את עיניה בהנאה והחזיקה את 2 הבנים בידיה.ההשתקפות של אמה החלה להיעלם.
"אמא!"רוז צעקה למראה.
מאחורי השתקפותה של רוז הופיע גבר.גוון העור שלו היה אפור-כאילו האיש היה מת.במקום אף היו 2 נחיירים קטנים,ראשו היה מעוגל וקירח והעישונים בעיניו האדומות היו מחודדים כמו עיני חתול.
"מי אתה?"רוז שאלה בייאוש.
הדמות לא ענתה לה רק התקרבה להשתקפותה עוד יותר.
"תהיה יורשת טובה!תהיה כבוד למשפחתך!תהיה ביתו של אדון האופל!"הדמות המכוערת אמרה בכל רם.ההשתקפות של אמה נעלמה לגמריי.
רוז צעקה.
"שלום."
רוז הסתובבה.
מלפניה עמד גבר כבן 30.הוא חייך אליה חיוך מרושע.
"מצאתי את הילדה האבודה."

--

"תשחררו אותי!"קטרינה צעקה.
איש לא היה באולם.המחשבות היחידות שעברו בראשה היו 'רוז!' 'רוז!' 'רוז!'.
אם הארי פוטר פה,סביר להניח שגם היא פה.טום הולך לראות אותה.או להרוג אותה.
"תשחררו אותי!"היא צעקה שנית.מהחדרים הסמוכים נשמעו צרחות ושאגות מלחמה.
הדלתות של האולם נפתחו.2 גברים התקרבו אליה במהירות.
"מי אתם?"קטרינה שאלה בתקווה.
"מסדר הפניקס.אני סיריוס."גבר עם שיער שחור הצנח לכתפיו והעניק לו מראה סקסי במיוחד פנה אליה.
"קטרינה.אתה מוכן לשחרר אותי?"היא שאלה אותו.
"מהר סיריוס,אין זמן!"הגבר השני היה רחוק מכדי שקטרינה תראה אותו.
"בסדר רמוס!"סיריוס כיוון את שרביטו לשרשראות שאחזו בה.
"רילאסיו!"הוא אמר והשרשראות נפלו.קטרינה קמה מהכיסא.
"את יכולה להילחם?יש לך שרביט?"סיריוס שאל אותה.
"אני יכולה לעצור אותו."קטרינה הייתה בטוחה בזה.
"מעולה,בואי!"הם רצו לעבר הדלתות ועברו לחדר הבא.זה היה אולם גדול.מסביב אנשים נלחמו אחד בשני.הכל היה מעונן ומאובק,אך קטרינה הצליחה להבחין בטום.היא רצה במהירות לכיוונו.
"טום,עצור!"
"אמא!"
"קטרינה?"
אור ירוק שתף את עיניה של קטרינה אשר צנחה מטה.

--

"מצאתי את הילדה האבודה."
"תתרחק ממני."רוז הזהירה את הגבר והרימה את שרביטה.
"אל תדאגי,מתוקה.אני רק רוצה לשחק קצת."
הגבר התקרב מעט לעברה.
"תתרחק!"רוז שכחה את כל הקסמים שלמדה.
"בואי נשחק.תברחי."הוא ציווה עליה.רוז הסתובבה והחלה לרוץ.היא שמעה את הגבר צוחק והולך אחריה בכבדות.
רוז רצה מהר יותר.
מסביב היו ארונות,ארונות,ארונות.שום פתח או דלת אשר יעזרו לה.
כאב הראש שלה היכה בחוזקה.רוז החליקה,אך מיהרה לקום ולהמשיך לרוץ.הגבר המשיך לצחוק.כאב הראש הורגש אפילו דרך האדרנלין אשר זרם בדמה.היא שמה לב שמאחורי הקירות נשמעות צרחות וקולות מלחמה.רוז לא הבינה מה קורה.
"רוצי,ילדה!תעשי את המרדף מעניין יותר!"הגבר צעק לעברה.בקולו היה משהו אשר הזכיר לה חיית טרף.הגבר הפחיד אותה מאוד.
רוז הבחינה בדלתות ענק מעוטרות והגבירה את מהירותה.
"עוד קצת,עוד קצת!"רוז אמרה לעצמה.עוד רגע היא תברח ממנו.
רוז דחפה את הדלתות ונכנסה לאולם אחר.ממולה נפתחה דלת נוספת ואמה נכנסה דרכה.היא הביטה בדמות מסוימת ורצה אליה.
"טום!"היא קראה לה.
הדמות שהיא התכוונה אליה הפנה את ראשה אליה ולא שמה לב כיצד משרביטה יצא אור ירוק אשר התקדם לעבר אמה.
"אמא!"רוז צעקה,אך היה מאוחר מדיי.האור הירוק פגע בקטרינה קאדרה סמית' והיא צנחה לעבר הריצפה.

--

מקווה שאהבתם,פרק 19 בקרוב=]

הפרק הקודם		הפרק הבא