סיפור אהבה בסיפור אימה

סורי בנות שלא עידכנתי! היו לי חיים עמוסים מבחנים, טוב תהנו מהפרק ... ואל דאגה פרק 19 רומנטי ופרק 20 אתם סוף כל סוף תגלו מה ריצ'ארד... אז מוכנות?
תהנו ואל תשכחו, אני צריכה תגובות!!!

פרק -18-

קייט התעוררה בשעת בוקר מאוחרת. היא התלבשה בזריזות וירדה למסבאה. מספר אנשים ישבו ואכלו את ארוחת הבוקר שלהם. קייט התיישבה בשולחן צדדי וחיכתה להזמנה. כעבור רגע נגשה לעברה לולה הברמנית מליל אמש כשחיוך משועמם על פניה.

"מה תרצי להזמין?"

קייט חייכה חיוך רחב ואמרה, "אפשר חביתה רגילה עם סלט ירקות וקצת גבינה?"

לולה הנהנה ואמרה, "מיד מגיע." והתרחקה מהשולחן.

קייט הסתכלה על החלון. שום זכר ללילה הסוער ששרר בלילה הקודם לא נראה. כעבור כמה דקות היא ראתה אתה לולה מתקרבת לעברה עם צלחת מלאה.

"בתאבון," אמרה לולה והתחילה ללכת כשקייט קראה לה לחזור.

לולה הסתכלה על קייט ושאלה, "קרה משהו? האוכל לא בסדר?"

"האוכל בסדר. רק רציתי לשאול אם יש לך מקומות שכדאי לי לטייל בהם?"

לולה התיישבה מולה ואמרה, "דבר ראשון אל תסמכי על מזג האוויר הזה, החזאים אמרו שלקראת הערב תפרוץ סופה עוד יותר חזקה מאתמול בלילה."

"החזאים?" שאלה קייט, מעט מבולבלת.

 לולה הסתכלה עליה כלא מבינה ואמרה, "החזאים, האנשים שאומרים לך מתי ירד גשם ומתי לא?"

קייט הנהנה בראשה וקיללה את עצמה על חוסר הזהירות. ברור שהיא לא תדע שככה קוראים להם בעולם המוגלגים. בעולם הקוסמים קוראים להם "המנבאווירים." (מנבאים של מזג אוויר)

"בכל אופן," המשיכה לולה.  "יש שוק לא רחוק מכאן, ומוכרים שם דברים נחמדים. את יכולה סתם ללכת לך לטייל ברחבי העיירה הקטנה הזאת. אוה, ואת יכולה להסתכל מחוץ לטירה האפלה."

"תודה," אמרה קייט כשראתה את לולה נעמדת. היא הנהנה בראשה והתרחקה מקייט.

קייט אכלה בזריזות את ארוחת הבוקר. היא סיימה ועזבה את המסבאה אל השוק, לא שמה לב לחבורת גברים שהסתכלו עליה בעניין.

במהלך היום קייט הסתובבה בחנויות השונים וקנתה כמה חפצים מוזרים שאותם החליטה שתבדוק ביחד עם מנדי. היא צעדה לעבר השוק והסתובבה גם שם. היא עברה בין הדוכנים ונהנתה מהצבעים המרהיבים ומהריחות המשכרים. היא לא שמה לב לאן היא הולכת שנתקלה במישהי והפילה אותה על הרצפה.

"סליחה," אמרה קייט בבהלה והושיטה את ידה לעזור לאישה. האחרונה לקחה את ידה וקייט ראתה את עיניה, זוג עיניים שחורות כפחם. באותו רגע הבזק זיכרון הופיע בראשה של קייט והיא נסוגה לאחור בבהלה.

"את בסדר?" שאלה הזרה בדאגה.

"אני חייבת ללכת," אמרה קייט במהירות וברחה משם, משאירה את האישה לבדה.

קייט רצה בכל כוחה, מתרחקת מהאישה. כעבור כמה דקות שהרגישה שהתרחקה מספיק. היא עצרה מריצתה ונשמה עמוק, קצב פעימות ליבה מאט.

"האישה הזאת, היא אם כל הרוע," אמרה קייט לעצמה בשקט. היא הרימה את מבטה מרצפה וראתה שהיא עומדת במרחק קצר מהטירה.

ללכת לשם? חשבה לעצמה, אבל אז החליטה לחזור חזרה למסבאה כשראתה שהשמיים כבר השחירו וטיפות החלו לרדת. קייט הסתובבה וחזרה חזרה לאכסניה.

קייט נכנסה בשתיקה לתוך המסבאה. רעש של אנשים נשמע וקייט ראתה שהמסבאה מלאה אנשים. קייט התיישבה בשולחן צדדי פנוי וחיכתה למשהו שיגיש לה אוכל.

כעבור כמה דקות דלת המסבאה נפתחה ושקט השתרר. קייט ראתה חבורת גברים בסביבות השלושים לחייהם. הבחור שעמד באמצע בין שתי גברים אחרים, חייך חיוך גם ואמר בקול רם, "שלום, חבריא, מה שלומכם?"

מספר אנשים הרכינו את ראשיהם והתבוננו  באוכל שלהם. השאר הסתכלו בפחד בעיני הגבר. קייט בחנה את הגבר: היה לו שיער שחור מחומצן, זוג עיניים שחורות, אף מעט עקום ושפתיים עבות וורודות.

הגבר התקרב לעבר ילדה בערך בת ארבע עשרה שנראה מפוחדת ואמר, "את אוכלת את זה?"

הנערה לא אמרה כלום והגבר לקח את הכריך שהיה בצלחתה. הוא לקח ביס, עיווה את פניו והחזיר את הכריך לצלחת ואמר, "מגעיל... אבל אני מניח שאת תוכלי לכפר על הטעם הרע, נכון?" והוא נגע בפניה.

קייט הסתכלה על האנשים שלא אמרו כלום ונעמדה בכעס, "עזוב אותה."

הגבר הרים את מבטו מהנערה וחייך חיוך גס, "אוה, הנערה החדשה." הוא עזב את הנערה והתקרב לעבר קייט שעמדה בגו זקוף.

"אמרת משהו?" שאל והרים את ידו לגעת בפניה, אך היא הרימה את ידה וסילקה את ידו.

"מאיימת. אני אוהב את זה," אמר. הוא אחז במותנה בחוזקה וקירב את שפתיו הדוחות לשפתיה. קייט ניסתה להיאבק אך ללא הצלחה, היא ידעה שאסור לה להשתמש בקסם ולא ידעה איך תשתחרר מאחיזתו. לפתע שמעה קייט קול זר אומר, "עזוב אותה עכשיו."

"מה עכשיו?" שאל הגבר בעצבים והסתובב בזעם.

קייט ראתה את הזר לבוש גלימה שכיסתה את פניו וגופו. הגבר עזב את מותניה של קייט, אך לא התרחק ממנה ואמר, "תתרחק, עכשיו!"

הזר עשה צעד לעבר הגבר ואמר, "לא, תתרחק ממנה."

הגבר הסתכל על חבריו שצחקקו ברשעות ואז פנה להביט בזר ואמר, "אתה מאיים עלי?"

"אל תנסה אותי אפילו."

הגבר פרץ בצחוק מרושע ואמר, "נראה שצריך ללמד אותך להתנהג בנימוס." הוא עזב את קייט והתקרב לעבר הזר, הוא הרים את ידו במטרה להכות אבל באותו רגע קייט שמעה זעקת כאב ואת ידו של הגבר מתעקמת.

קייט הסתכלה על הזר, מחפשת סימני הכר, אך ללא הצלחה.

הגבר נעמד בשנית והרים את ידו להכות את הזר, אך הוא נפל על  הרצפה וידו השנייה התעקמה. הזר התכופף לעבר הגבר, שעכשיו הסתכל עליו בפחד. באותו ברגע קייט ראתה את הגבר צועק צרחה מלאה ייסורים וכאב ורגע לאחר מכן עיניו התגלגלו בחוריהן והוא מת.

קייט הסתכלה בפחד על הזר ושמעה אותו אומר, "תאספי את החפצים שלך, אנחנו הולכים."

קייט הנהנה בראשה, משותקת, ועלתה לחדרה לקחת את חפציה. כעבור כמה דקות היא ירדה בחזרה עם מזוודתה וראתה שהאנשים חזרו לפטפט ולאכול וגופתו של הגבר נעלמה.

קייט יצאה החוצה וראתה את הזר עומד ליד מכונית הונדה שחורה.

"תכנסי," פקד ופתח את המכונית. קייט הכניסה את תיקה לתוך המזוודה והתיישבה במושב שליד הנהג.

הגלימה עוד כיסתה את פרצופו וקייט התקרבה לעברו ומשכה את הברדס למטה. ריצ'ארד ישב, פניו רגועות, מרוכז בנסיעה.

"הי, ריצ'ארד," אמרה קייט בשקט.

הוא לא ענה והמשיך לנסוע.

"ריצ'ארד, תגיד משהו, כל דבר," אמרה קייט והסתכלה על ריצ'ארד בתחינה.

הוא לא הסב את פניו אליה וכעבור כמה דקות עצר את המכונית ואמר בקול קר, "הגענו."

הם יצאו החוצה מהמכונית וגשם חזק שטף אותם. ריצ'ארד הוציא את המזוודה וצעד לעבר הטירה. הוא פתח את הדלת ונתן לקייט להיכנס ראשונה.

קייט הסתכלה על הטירה הענקית. בכניסה לבית היה גרם מדרגות ענקי לעוד קומה וסלון ענקי.

"את רעבה?" שאל ריצ'ארד.

קייט פנתה להביט בריצ'ארד שהסתכל עליה. היא חייכה חיוך קטן ואמרה, "כן, קצת."

הוא הנהן בראשה ואמר, "גריפסי."

קייט הסתכלה עליו מבולבלת, אבל כעבור רגע היא ראתה גמדון בית לבוש בגדי משי.

"קראת לי אדונילי?"

ריצ'ארד הנהן ואמר, "העלמה בונס תרצה ארוחת ערב."

הגמדון הנהן ואמר, "מכאן גבירתילי." הוא לקח את ידה והוביל אותה לעבר חדר האוכל. הוא הושיב אותה סביב שולחן מרובע, בצבע חום-דבש ואמר, "הארוחה שלך." הוא נקש באצבעותיו ישבה קייט מול צלחת עמוסה בדברי מאכל.

קייט חייכה ואמרה, "תודה רבה."

גמדון הבית הנהן ואמר, "אם תזדקקי למשהו נוסף, רק תגידי את השם שלי." והוא נעלם בנקישת אצבעות נוספת.

קיט הסתכלה על צלחתה המלאה והתחילה לאכול. כעבור זמן מה היא אמרה, "גריפסי?"

הגמדון בית הופיע ושאל, "קראת לי גבירתי?"

היא הנהנה ואמרה, "תודה על הארוחה. אתה יכול לקחת אותי לחדרו של ריצ'ארד, אני רוצה לדבר איתו."

פניו של הגמדון הקדירו והוא אמר, "אני מצטער, גבירתילי, אבל אדונילי אמר בפירוש שאין לו כוונה לדבר איתך הערב." קייט הנהנה בראשה והוא המשיך בעליזות, "החדר שלך מוכן, תרצי ללכת לישון?"

"כן, תודה, גריפסי." הוא לקח אותה לקומה השנייה ולקח אותה לחדר שהיה בסוף המסדרון. הוא פתח את הדלת וקייט מצאה את עצמה בחדר רחב ידיים.

מיטה זוגית בצבע שחור עמדה באמצע החדר ועלייה היו מצעים צחורים. ליד המיטה עמדו שתי שידות. ליד השידה השמאלית היה חלון ענק, כך שקייט יכלה לראות את העיירה כולה. על החלון היו וילונות בצבע אפור כסף. מעל המיטה היה תמונה ענקית של נוף בצבעים שחור לבן. ליד הדלת עמד ארון בגדים ענק בצבע שחור.

קייט הסתכלה בהלם על כל הפאר. היא שמעה את גריפסי שואל, "זה יספיק?"

קייט הנהנה בראשה ואמרה, "תודה רבה, גריפסי."

"על לא דבר. אם תזדקקי לעוד משהו, פשוט תקראי לי. אדונילי אמר שאהיה לשרותך כל זמן שתצטרכי."

קייט חייכה לעבר גריפסי והוא נעלם.

קייט הסתכלה פעם נוספת על החדר ואז רצה לעבר המיטה וקפצה עליה. היא הרגישה במזרן הרך כמו משי תחתיה ותוך רגע היא נרדמה.

למחרת בבוקר קייט התעוררה לקול רעשים קטן. היא פקחה את עיניה בעייפות וראתה את גריפסי מסדר את בגדיה בתוך הארון.

היא התיישבה על המיטה ושפשפה את עיניה בעייפות. "אתה לא חייב לעשות את זה, אני יכולה לעשות את זה בעצמי."

גריפסי הסתובב במהירות ואמר, "בוקר טוב, גבירתילי, אני מקווה שישנת טוב בלילה."

היא חייכה ואמרה, "כן, תודה."

הוא הכניס עוד כמה בגדים לתוך הארון ושאל, "תרצי לאכול משהו קודם?"

"לא, הייתי מעדיפה להתרחץ קודם ואז לאכול."

הוא הנהן בראשו ואמר, "יש חדר אמבטיה שנמצא דלת ליד החדר שלך. הכל מוכן. אם תצטרכי עזרה תקראי לי, אוקי?"

היא הנהנה ואמרה, "אני כבר לא יודעת איך להודות לך."

"אל תודי לי, תודי לאדונילי," אמר בחיוך.

קייט הנידה בראשה והוא אמר, "תרצי משהו מיוחד לאכול לארוחת בוקר?"

"כל מה שתכין יהיה בסדר," אמרה בצחקוק קל.

בנקישת אצבע הוא נעלם וקייט נשארה לבדה. היא פתחה את דלת הארון והוציאה מספר בגדים ללבישה. היא הניחה אותם על המיטה ויצאה מהחדר. היא עמדה במסדרון, תוהה לאיזה דלת היא צריכה להיכנס שהיא שמעה לפתע קול אומר, "הדלת מצד שמאל."

היא קפאה על מקומה ושאלה, "ריצ'ארד?" כאשר לא שמעה את הקול שוב היא נכנסה לתוך חדר אמבטיה מרווח. היא התפשטה ונכנסה לתוך האמבטיה. היא ישבה בערך שעה, עד שהחליטה לצאת. היא התעטפה בחלוק שהיה על המתלה ויצאה מהאמבטיה, צועדת לחדרה.

היא נכנסה לחדרה והתלבשה בזריזות לובשת את חולצת גולף שחורה, מכנסי ג'ינס צמודות ומגפיים בצבע חום. היא ירדה במדרגות ונכנסה לתוך החדר אוכל. היא התיישבה סביב השולחן ואמרה, "גריפסי."

כעבור רגע גריפסי הופיע ואמר בהבנה, "ארוחת הבוקר?"

היא חייכה חיוך רחב והוא אמר, "מיד, אני רק אלך לקרוא לאדונילי."

קייט קפצה ממקומה ושאלה, "ריצ'ארד מגיע?"

גריפסי הנהן בראשו ואמר, "כן, אני אלך לקרוא לו."

"אין צורך, אני פה," שמעה קייט את קולו של ריצ'ארד. קייט הרימה את מבטה מהשולחן וראתה את ריצ'ארד נכנס.

היא הסתכלה עליו במבט  קר ואז חזרה להביט בשולחן וראתה שהוא עמוס במאכלים.היא לקחה לצלחתה קצת מכל דבר והתחילה לאכול. מזווית עיניה היא ראתה את ריצ'ארד מתיישב מולה ומסתכל עליה. היא הפסיקה לאכול והביטה בו. "מה?" שאלה בגסות.

הוא חייך ואמר, "קייט, אני יכול לשאול מה מעשייך בעיירה נידחת כזו?"

היא לא יכלה שלא לחייך למשמע השפה הגבוהה וענתה, "אני מעדיפה לענות באין תגובה."

הוא הסתכל עליה, פניו מרצינות ואמר, "קייט, אני רציני, מה את עושה כאן?"

היא לקחה ביס נוסף מהאוכל שהיה בצלחתה ואמרה כעבור רגע, "הייתי צריכה לעקוב אחריך."

"למה?"

"כי... כי נמאס לי שאני נמצאת איתך ואני לא יודעת כלום עליך בעוד שאתה, ככל הנראה יודע עלי."

הוא הסתכל עליה ואמר, "אין מה לדעת עלי."

היא פרצה בצחוק משועשע ואמרה, "אתה צוחק נכון? שום דבר לא מעניין, מסתורי? אתה רוצה אולי להסביר לי איך השתמשת בכוחות קסם מחוץ לבית ספר ולא קיבלת שום התראה ממשרד הקוסמים?"

הוא לא ענה. והיא המשיכה, "ובכלל איך הרגת אותו, אפילו לא השתמשת בשרביט שלך?"

הוא המשיך בשתיקתו וקייט התחילה להתרגז, "ריצ'ארד מספיק לשתוק, אני רוצה תשובות!"

"ואני לא יכול לתת לך אותם," אמר בכעס.

היא נעמדה בכעס ואמרה, "נמאס לי, ריצ'ארד." ויצאה מחדר האוכל בכעס. היא עלתה במדרגות וחיפשה את חדרה אך ללא הצלחה.לפתע יכלה לראות אלפי דלתות בצבע שחור. היא המשיכה ללכת, מאחוריה שמעה את ריצ'ארד צועק בשמה אך התעלמה. לבסוף ראתה דלת שחורה הדומה לדלת של חדרה.

"אל תפתחי את הדלת," שמעה את ריצ'ארד צועק, אך היא כבר פתחה את הדלת ומצאה את עצמה בחדר שחור כפחם. כעבור רגע את ריצ'ארד מאחוריה אומר, "קייט, בואי נצא מכאן."

"רגע," אמרה קייט והתקרבה לעבר זוג אזיקים שהיו מחוברים לקיר. היא נגעה באזיקי הברזל והסתכלה על ריצ'ארד. "מכאן קיבלת את כל החבלות?"

הוא לא ענה וקייט יכלה להבין משתיקתו שכן.

"בואי נצא מכאן," אמר והם עזבו את החדר.

הם עמדו בשתיקה מביכה במשך כמה דקות עד ששמעה את ריצ'ארד אומר, "את רוצה עוד לאכול?"

"לא, אני ארד למטה לסלון, או משהו."

הוא הנהן בראשו ואמר, "אני מצטער קייט." והוא נעלם משאיר אותה לבד במסדרון הארוך.

היא נאנחה וירדה למטה לסלון היא נכנסה לתוך סלון רחב ידיים ושמעה קול קר אומר, "שלום קייטלין."

קייט הסתכלה על הדמות שישבה על הספה בנוחות ופלטה צווחת בהלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא