אנג'ל סאקורה

שלבי

כשראיתי את הילד נעלם, הרגשתי ריקה. הרגשתי שסוף העולם מגיע.

"נאמס לך, לא?"קול מהמם שאל אותי "נאמס לך לחיות בעולם שצריך להיתחבא?"

"כן"עניתי בלחש "זה לא שווה את זה"

גופי התחיל לשקוע לאדמה.

"אם תצטרפי אליינו, תוכלי לחיות בחופשיות כמו שאת" ליחשש הקול.

סם

יצאנו ליער מחפשים קוראים אם קולינו לשלבי ואז ראיתי אותה, היא הייתה על ברכייה מביטה באוויר אם עניים ריקות.

"שלבי?.."שאלתי בלחש. היא לא ענתה. פתאום גופה התחיל לשקוע לתוך האדמה.

"שלבי!"צעקתי, תופס בידה מנסה לגרור אותה חזרה.

"עזוב אותי סם"לחשה שלבי. הבעתי בעינייה הם היו אדומות ושחורות.

"לא שלבי!"צעקתי כשראשה נעלם באדמה.

הבעתי במקום שראיתי אותה בפעם האחרונה בפה פעור מהלם ותדהמה.

סקיילר

נבואה הכתה בי ראיתי יצורים מוזרים יוצאים מין האדמה, עינהם זהרו באדום והיו להם ניבים.

הם נראו ממש כמו בניי אדם רגילים.

ואז ידעתי, אלה היצורים מין האגדות הישנות ביותר, המתים שהולכים, המפלצות שנשכחו, שמם הוא שיקי.

"שיקי.."לחשתי את השם כקללה. כל הראשים של הלהקה פנו לעיברי.

"שיקי?"פרסי שאל לא מבין. אבל השאר הבינו, פנהם איבדו את צבעם.

"והזאבים האלו בטח היו אנג'ל סאקורה?"שאלה רוז בשקט. הינהנתי בהסכמה.

"אבל למה את כריס?"שאל האנתר.

"הוא בטח מחזיק בנשמה של המלאך שאיבד את נשמתו"עניתי בכעס.

"זה לא היה אגדה?"אמר פרסי בלחץ, מבין סוף כל סוף על מה אנחנו מדברים, אתה פשוט גאון משמיים.

"זה כנראה אמית.."התחלתי להגיד כשצרחת מקפיאת דם עלתה מכיוון הבית שלנו.

אני והאנתר החלפנו מבטים.

"אמא"אמרנו ביחד. נעלמנו בריצה חזרה הביתה.

הלווי שידענו מה ציפה לנו שם.

סם

עיניי היו פעורות. הבעתי במקום ששלבי נעלמה.

"סם!"נשמעו הקולות שחבריי ללהקה מחפשים אותי. בק הגיע אליי ראשון.

"סם, מה קרה?"שאל בק מביט בפניי הריקות מצבע.

"שלבי, היא נעלמה באדמה"לחשתי. בק השתנק.

"בלתי אפשרי, זה לא אפשרי שהיא תעלם ככה בלי שום סיבה"אמר אולפריק מאחורייי כששאר חבריי הלהקה מאחורייו.

"איך זה קר..."התחיל בק לשאול כשצרחה מקפיאת דם נשמעה.

היא באה מכיוון בית הלהקה השני.

לפניי שחשבנו רצנו לכיוון הקול.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא